מבנה המנהיגות הישראלית הוא חלק מהותי בהתגלות אור ד' בארץ ועל כן אנו מוכרחים ליישרו כדי לזכות לחירות מחודשת
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכה' תמוז תשפ"ד
א. במדבר ל' – וידבר משה אל ראשי המטות, לבני ישראל לאמר, זה הדבר אשר צוה ה'. רמב"ן - וירמוז עוד למדרש רבותינו (נדרים עח.), כי לראשי המטות יד ושם בנדרים יותר משאר העם, שיחיד מומחה מתיר הנדר. והנה היתר הנדרים לא נתפרש בתורה אבל הוא הלכה למשה מסיני, תלאו הכתוב בחוט השערה כמו שאמרו (חגיגה י.) היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמוכו, אלא שרמז לו הכתוב לא יחל דברו.. והטעם בזה כאשר אמרתי, שעשה היתר הנדר והשבועה בסתרי התורה, שלא יאמרו אלא לראויים להם, ויכתבו ברמיזה.
ב. פרשת במדבר - שאו את ראש כל עדת בני ישראל.. ואתכם יהיו איש איש למטה איש ראש לבית אבתיו הוא. ואלה שמות האנשים אשר יעמדו אתכם לראובן אליצור בן שדיאור. פרשת נשא – נשא את ראש בני גרשון.. על פי אהרון ובניו תהיה כל עבדת בני הגרשני.. ויהי המקריב ביום הראשון.. נחשון בן עמינדב למטה יהודה. פרשת בהעלותך – דבר אל אהרון.. בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות.. לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה.. אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. פרשת שלח – וישלח אותם משה.. כולם אנשים ראשי בני ישראל המה.. ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה. פרשת קורח – כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ד' ומדוע תתנשאו על קהל ד'. פרשת חקת – זאת חוקת התורה... באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם. פרשת בלק – וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו.. דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל. פרשת פנחס – פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי.. יפקוד ד' אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה.. ולא תהיה עדת ד' כצאן אשר אין להם רועה. פרשת מטות – וידבר משה אל ראשי המטות. פרשת מסעי – אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים.. ביד משה ואהרון.
ג. למהלך האידיאות בישראל ב' – בראשית מטעו של העם הזה.. נתגלתה השאיפה להקים צבור אנושי גדול אשר "ישמור את דרך ד' לעשות צדקה ומשפט".. למלואה של שאיפה זו צריך דוקא, שצבור זה יהיה בעל מדינה פוליטית וסוציאלית וכסא ממלכה לאומית, ברום התרבות האנושית, "עם חכם ונבון וגוי גדול", והאידיאה האלהית המוחלטת מושלת שמה ומחיה את העם ואת הארץ במאור חייה. למען דעת, שלא רק יחידים חכמים מצוינים, חסידים ונזירים ואנשי קדש, חיים באור האידיאה האלהית, כי גם עמים שלמים.. הכוללים בתוכם את כל השדרות האנושיות השונות, מן רום האינטליגנציה האמנותית, הפרושית, המשכלת והקדושה, עד המערכות הרחבות, הסוציאליות, הפוליטיות והאקנומיות, ועד הפרולטריון לכל פלגותיו, אפילו היותר נמוך ומגושם.
ד. עולת ראי"ה ב' קבלת שבת - המון העם לא יכיר ערך התורה והמשפט הא-להי מצד עצם ענין השלמת הנפש ופארה, אלא מצד הכשרת נתיבות עולם, כי האיש, וכן העם, ההולך בדרכי התורה ומחזיק במעוזה, שלו' והשקט יהי' בגבולו, כי הירא את ד' באמת לא יכעס ולא יתגאה על חברו, לא ישקר ולא יונה, ויהא זהיר בכבוד הבריות.. והנה משה רבנו ע"ה, שבכל עת הי' צריך להיות מוכן לדבור השכינה, כשהי' עסוק להורות לעם ד' הדרך הישר היתה עיקר פעולתו גבוהה מהמדרגה ההמונית.. להתעוררות והתחזקות לקיום התורה מצד יפי תפארתה וטובה המורגש. לזה צריך להיות רגיל בין ההמון, לדעת צאתם ובואם, ולקבוע עמהם לעתים לא רחוקות שיח קודש על אודות הנהגתם, לחזק רוחם בדבר טוב שעשו, להורות להם מה גדלו מעשיהם ונחמדו, כדי שישימו על לב להתחזק במעשה הטוב, ולישר דרכיהם ליסרם ברוח פיו ושבט שפתיו' ועל כל אלה להורות להם נעם התורה וחין ערכה גם בתהלוכות עוה"ז. ולזה אהרן, שהי' אוהב שלו' ורודף שלו', הי' מצוי מאד בין הבריות והי' מראה להם חביון עז התוה"ק לפי ערכם התמידי.. ושמואל, שהי' נביא ד' ובחירו, החזיק בשני הפנים.. גם לחזק לב העם ההמוני להורות להם זיו התורה ונעמה, שהיא מישרת גם דרכי עוה"ז, וגם להפיח רוח החיים האמתיים בקרב בעלי הדעה וכל המון ישראל לעת מצא.
ה. שבת י. – עד מתי יושבין בדין? אמר רב ששת: עד זמן סעודה. אמר רב חמא: מאי קרא - דכתיב "אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו, אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו בגבורה ולא בשתי". בגבורה של תורה, ולא בשתייה של יין. עין איה שבת א' י' - העם הנתון בעול תאותיו החומריות, לא יצייר תכלית אחרת לחיי החברה שלו, כי אם שיתפתחו יפה אצלו חייו החומריים.. והנה לפי דעה נמוכה כזאת צריכה היא שורת המשפט ג"כ לנבוע ממקור אהבת התאות החומריות, ע"כ יותר יתאים לתכלית משפטים כאלה, שיבא השופט בבטן מלאה בשבתו על כס משפטו, שאז הוא כדוגמת העם הנשפט מושקע בחיים החומריים.. אמנם עם קדוש ונעלה, עם ד' אלה, המה מכירים כי המשפט לאלקים הוא.. תכלית חיי החברה האנושית היא מצד שמהחיים האנושיים אפשר למלא חיים של אור וטוב, של צדק ודעת את ד'.. לפי דעה זו, יהי' מקור המשפטים נאצל ונקדש מאד, מופרש ומובדל משיקוע תאות חומריות, ומתנשא לתכלית הטהורה והעליונה של יסוד החברה האנושית. והנה המלך, רק אז ראוי שיוכר בתור משיח ד', נושא נזר קודש, רק כשכח המשפט הכללי של האומה מתנשא לתעודה הרוחנית של המין האנושי.. ע"כ יבחר ע"פ ד' מלך נושא כתר מלכות.. מלך כזה איננו משרת להעם כי אם בן חורים הוא.. שמשחת אלקים עליו להעמיד במשפט ארץ מצד תכונת המשפט העליונה.. שעוד המון העם רחוק מתשוקה עדינה וקדושה כזאת, רק המלך הנאור וצדיק הוא ירומם גוי.. אי אפשר שיהי' עבד העם, כי אם בן חורים הוא והעם קשור באמת לשאיפותיו וחפציו העליונים. אמנם עם שפל.. לא יאבה לשום לב, מה היא תעודת המלך בו, לא להדריכו.. כי אם לסדר לו את נתיב חייו בחיי החברה הלאומית, למען ימצא את חפציו השפלים שהוא חפץ בהם. מלך כזה הוא באמת נער, משרת לאומה וממלא רק חפצה.. "אי לך ארץ שמלכך נער", כלומר משרת, כי זה הוא תואר נער בעברית, באשר אינו עומד להרים את העם בארחות נאצלות בעלי הוד רוחני. "אשריך ארץ שמלכך בן חורים", תכלית מציאותו היא לרומם את הכלל אל השאיפה של הצדק הא-להי.