פרשת וירא – אמא וילדיה

דף מקורות - פרשת וירא – אמא וילדיה

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליב' חשון תשע"ה
א.    בראשית יח' ו' – וימהר אברהם האוהלה אל שרה, ויאמר מהרי שלוש סאים קמח סולת לושי ועשי עוגות. ב"מ פז. - כתיב קמח וכתיב סלת. אמר רבי יצחק: מכאן שהאשה צרה עיניה באורחים יותר מן האיש.

ב.     בראשית טז' – ותאמר שרי אל אברם, הנה נא עצרני ד' מלדת. בוא נא אל שפחתי, אולי אבנה ממנה.. רש"י - אבנה ממנה - בזכות שאכניס צרתי לתוך ביתי. בראשית רבה ס' - כל ימים שהיתה שרה קיימת היה ענן קשור על פתח אהלה, כיון שמתה פסק אותו ענן, וכיון שבאת רבקה חזר אותו ענן, כל ימים שהיתה שרה קיימת היו דלתות פתוחות לרוחה, וכיון שמתה שרה פסקה אותה הרוחה, וכיון שבאת רבקה חזרה אותה הרוחה, וכל ימים שהיתה שרה קיימת היה ברכה משולחת בעיסה וכיון שמתה שרה פסקה אותה הברכה, כיון שבאת רבקה חזרה, כל ימים שהיתה שרה קיימת היה נר דולק מלילי שבת ועד לילי שבת וכיון שמתה פסק אותו הנר, וכיון שבאת רבקה חזר..

ג.     בראשית יז' – ויאמר אברהם.. לו ישמעאל יחיה לפניך. ויאמר אלוקים, אבל שרה אשתך יולדת לך בן וקראת את שמו יצחק, והקימותי את בריתי איתו לברית עולם ולזרעו אחריו. ולישמעאל שמעתיך.. שנים עשר נשיאים יוליד.. ואת בריתי אקים את יצחק.. רש"י - שנים עשר נשיאים - כעננים יכלו, כמו (משלי כה יד) נשיאים ורוח.

ד.     בראשית כא' – ותרא שרה את בן הגר המצרית.. מצחק. ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה.. וירע הדבר מאד בעיני אברהם.. ויאמר אלוקים.. כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, כי ביצחק יקרא לך זרע..

ה.    אורות הקודש ג' עמ' שמט' – ישנם צדיקים כאלה, שהם גדולים ועצומים מאד, שאינם יכולים לצמצם עצמם בכנסת ישראל לבדה, והם תמיד דואגים ושוחרים את הטוב בעד כל העולם כולו. ומכל מקום גם הם קשורים בנקודתם הפנימית דוקא בכנסת ישראל, מפני שכנסת ישראל היא התמצית של הטוב והמעולה שבכל העולם כולו, ובאהבה וטובה שתבוא לכנסת ישראל, חוזרת היא ומקפת את כל היצור.. והם בכל זאת צופי ישועה אדירים מאד, מפני שהם יודעים ברור ומאמינים בכל מלוא נפשם הטהורה, שישועת ישראל ישועת ד' היא, ישועת העולם ומלואו..

ו.      בראשית כה' – ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו.. רש"י - מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו..

ז.     אגרות הראי"ה קיב' – על דבר האמונות הזרות, אומר לכ"ג את דעתי, כי לא הבלעתן והריסתן היא מטרת אורם של ישראל.. כי אם תקנתם והעלאתם, הסרת סיגיהם, וממילא יצטרפו בזה למקור ישראל, להשפיע עליהם טללי אורות.. ואהבת אחים של עשו ויעקב, של יצחק וישמעאל, תעלה על כל אותן המהומות, שהרשעה הנכרכת בטומאת הגויה גרר אותן, תתגבר עליהן ותהפכן לאור ולחסד עולם..

ח.    ירמיהו לא' – קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה.. רש"י - מדרש אגדה אמר שהלכו אבות ואמהות לפייס את הקב"ה על שהעמיד מנשה דמות בהיכל, ולא נתפייס, נכנסה רחל אמרה לפניו רבש"ע רחמי מי מרובים רחמיך או רחמי ב"ו הוי אומר רחמיך מרובים והלא אני הכנסתי צרתי בתוך ביתי שכל עבודה שעבד יעקב את אבי לא עבד אלא בשבילי כשבאתי ליכנס לחופה הכניסו את אחותי ולא די ששתקתי אלא שמסרתי לה סימני אף אתה אם הכניסו בניך צרתך בביתך שתוק להם אמר לה יפה למדת סנגוריא יש שכר לפעולתך ולצדקתך שמסרת סימנך לאחותך.

ט.    בראשית מח' – ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם. רש"י – ואע"פ שאני מטריח עליך להוליכני להקבר בארץ כנען, ולא כך עשיתי לאמך, שהרי סמוך לבית לחם מתה.. ולא תאמר שעכבו עלי גשמים מלהוליכה ולקברה בחברון, עת הגריד היה, שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה. ואקברה שם - ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ, וידעתי שיש בלבך עלי, אבל דע לך שעל פי הדבור קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן, והיו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה וגו', והקב"ה משיבה, יש שכר לפעולתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם.

י.      אורות הקודש ג' רסט' – יש שעות שאדם חש שנכנס רוחו כולו בקרבו פנימה. מאד הוא מרוכז אז בעצמיותו. העולם החיצוני איננו פועל עליו מאומה, הוא קשור בעומק ההתבודדות הפנימית. אם יבוא אחד ויבקרהו מבחוץ, לא ידע את העשוי ברוחו. הוא יוכל לדון עליו הרבה מצדו השלילי, איך שאיננו חברותי, איך שהוא מתרחק מן הבריות, ואיך שהכל, כל העולם וכל החיים, הכל מוזר לו. ובאמיתיות רוחו בקרבו, הוא מרגיש הרמוניה גדולה ואחודה, בפנימיותו טוב טוב לו מאד, השקט הנכסף שכל העולם רודף אחריו, שרוי הוא אז בתוכו, והוא באמת יושב אז ברומו של עולם. ויש לשער שהנקודה החיה העזיזה שבתוכו פועלת היא בלא יודעים על הסביבה יותר ממה שכל אגיטציה רעשנית יכולה לפעול ולעשות. וכמו שהדבר נוהג באיש יחידי נוהג הדבר באומה בשלמותה. כשרוח ישראל מתכנס יפה בפנימיותו הרי הוא מרגיש שלמות עליונה בקרבו, בונה הוא אז עולמו, אינו רודף להיות הומה ושואג בעולם, אבל רוחו בפנימיותו מתרענן, חייו פועמים בחזקה, והוא יודע את כוחו, ואז פועל הוא בעולם, על ידי מה שפועל בעצמו. עת הבנין, ההולכת כעת להתגלות, טרופה היא. אפשר הדבר להתחלף בין נטיה לנטיה. כשאין ההצעות דיין לברר את האושר של הגברת הרוח הפנימי ושל אושר הריכוז, אז המחשבה משוטטת תמיד רק בעולם החיצוני, משוטטת לבקש אושר ואינה מוצאה. כעת העבודה דרושה להחיות הרבה את רוח ישראל פנימה. להשתמש בכל הכוחות, בין הפנימיים בין החיצוניים, לצורך ריכוז הרוח. וההערות תלכנה עד כדי הרגשה של הוד המנוחה הפנימית, וירא מנוחה כי טוב.