האשל שנטע אברהם יורד עם יעקב למצרים והופך לבריח התיכון במשכן שקושר ומחבר את כל אומות העולם. האור הגנוז באדמת באר שבע
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לטו' חשון תשע"ז
א. בראשית כא' – ..ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו אל אברהם.. אלוקים עמך בכל אשר אתה עשה. ועתה השבעה לי באלוקים הנה אם תשקר לי ולניני ולנכדי.. ויאמר אברהם אנכי אשבע.. ויצב אברהם את שבע כבשת הצאן לבדהן.. ויאמר כי את שבע כבשת תקח מידי בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת. על כן קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שניהם. ויכרתו ברית בבאר שבע.. ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ד' אל עולם. רש"י – אשל. רב ושמואל, חד אמר פרדס להביא ממנו פירות לאורחים בסעודה, וחד אמר פונדק לאכסניא ובו כל מיני פירות. על ידי אותו אשל נקרא שמו של הקב"ה אלוק לכל העולם. לאחר שאוכלים ושותים אומר להם ברכו למי שאכלתם משלו, סבורים אתם שמשלי אכלתם, משל מי שאמר והיה העולם אכלתם.
ב. בראשית רבה וירא נד' - ..ויאמר אבימלך לאברהם מה הנה שבע כבשות, אמר לו הקב"ה, אתה נתת שבע כבשות בלי רצוני, חייך שאני משהה בשמחת בניך ז' דורות, אתה נתת לו ז' כבשות בלי רצוני חייך כנגד כן הורגים מבניך שבעה צדיקים ואלו הן, חפני, ופנחס, ושמשון, ושאול וג' בניו, אתה נתת לו ז' כבשות בלי רצוני, כנגד כן בניו מחריבין מבניך ז' משכנות ואלו הן, אוהל מועד וגלגל, נוב, וגבעון, ושילה, ובית עולמים תרין, אתה נתת לו ז' כבשות בלי רצוני כנגד כן ארוני חוזר בשדה פלשתים ז' חדשים.. רשב"ם - ויהי אחר הדברים האלה. כל מקום שנא' אחר הדברים האלה מחובר על הפרשה שלמעלה.. אחר הדברים שכרת אברהם ברית לאבימלך.. וחרה אפו של הק' על זאת שהרי ארץ פלשתים בכלל גבול ישראל והק' ציוה עליהם לא תחיה כל נשמה.. לכן והאלוקים נסה את אברהם, קינתרו וציערו.. כלומר נתגאיתה בבן שנתתיו לכרות ברית ביניכם ובין בניהם, ועתה לך והעלהו לעולה ויראה מה הועילה כריתות ברית שלך..
ג. בראשית כח' - ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ב"ר ויצא סח' ה' - א"ר הושעיא כבר כתיב וישמע אל אביו ואל אמו ומה ת"ל ויצא יעקב מבאר שבע, אלא אמר, אבא בשעה שבקש לצאת לחוץ לארץ מהיכן הורשה לא מבאר שבע, אף אני הריני הולך לבאר שבע, אם נותן לי רשות הרי אני יוצא ואם לאו איני יוצא. לפיכך צריך הכתוב לומר ויצא יעקב מב"ש. שם ז' - מבאר שבע.. ר' יודן אמר מבארה של שבועה אמר שלא יעמוד עלי אבימלך ויאמר השבעה לי.. נמצאתי משהה בשמחת בני שבעה דורות, ר"ה אמר מבארה של בכורה אמר שלא יעמוד עלי עשו ויערער על הבכורה.. ונמצאתי מאבד אותה שבועה שנאמר השבעה לי כיום, ר' ברכיה אמר מבארה של ברכות אמר שלא יעמוד עלי עשו.. ונמצאתי מאבד אותה יגיעה שיגעה בי אמי. זוהר ויצא קמח: - ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, רמז כד נפקו ישראל מבי מקדשא ואתגלו ביני עממיא כמד"א (איכה א') ויצא מן בת ציון כל הדרה וכתיב גלתה יהודה מעוני וגו',
ד. ב"ר סט' - ר"א בשם ר' יוסי בן זמרא אמר הסולם הזה עומד בבאר שבע ושיפועו מגיע עד בית המקדש..
ה. בראשית מו' - ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע.. ויאמר אלוקים לישראל במראת הלילה ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני. ויאמר אנכי הא-ל אלוקי אביך אל תירא מרדה מצרימה.. אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה.. ב"ר ויגש צד' - ויסע ישראל.. להיכן הלך, אמר רב נחמן שהלך לקוץ ארזים שנטע אברהם זקינו בבאר שבע.. כתיב והבריח התיכון בתוך הקרשים, אמר ר' לוי והבריח התיכון שנים ושלשים אמה היו בו, מהיכן מצאו אותו לשעה אלא מלמד שהיו מוצנעין עמהם מימות יעקב אבינו.. ילקו"ש שה"ש תתקפג' - עד שיעקב אבינו מוטל על מטתו כבר נצנצה בו רוח הקדש ואמר לבניו עתיד הקב"ה להשרות שכינתו ביניכם וצום על בריח התיכון.. תרגום יונתן שמות כו' – ונגרא מציעאה בגו לוחייא.. מן אילנא דנציב אברהם בבארה דשבע.. אורכיה שובעין אמין.. שבת צח: - והבריח התיכון בתוך הקרשים. תנא: בנס היה עומד. רש"י - שאחר שהקרשים כולן נתונין באדנים לצפון למערב ולדרום היה נותנו, ומבריח לשלשת הרוחות, ואין לך אומן יכול לעשות כן, ובנס היה נכפף מאליו. רבינו בחיי – ..הבריח התיכון המבריח הקצוות וחוגר המשכן כלו לכל הצדדין וסובל אותו, היה כנגד קו האמצעי היכל הקדש הנושא לכל הקצוות וסובלן, ומשפיע כחו בכל שבעים שרי מעלה, והיא מדתו של יעקב שמכחו יצאו שבעים נפש, וא"כ ראוי היה יעקב אבינו להורידו למצרים.
ו. דברים א' - ..הואיל משה באר את התורה.. רש"י - בשבעים לשון פירשה להם.
ז. אורות הקודש ד' תסה' - כל מדרגות המציאות אחוזות הן וקשורות זו בזו. מתפלש הוא אור החיים ממדרגה למדרגה לפי ערך היחש הטוב שביניהן, שהוא כולו משפט ד' וחק צדקו בעולם. הנהרה העליונה, שנשמותיהן של צדיקים מונהרות בה בכל מילואה וטובה, ביסוד שפעת חדות נועם ד' ועוז חיי קודש קדשים, היא הולכת ומתפשטת על כל השדרות כולן של ההמון הרב לאשרם, לברכם, להאירם ולשמחם שמחת עולמים בזיו חיי נשמות ע"י האומץ של הקישור, שהם קשורים ודבוקים באהבת קודש אל הצדיקים ישרי הלב, ומונהרי הנשמה שביניהם. ובו תדבק, הדבק בחכמים ותלמידיהם. וסדר חיים זה, ושילוב המציאות ביחושיו הפנימיים והחיצוניים, הולך בכל מערכת היקום, ומבריח מן הקצה אל הקצה, עד כדי ההתאחות, המקיפה, של כל החי, הצומח, כל הדומם, וכל הנפש הרוח והנשמה, הממלאה והמקיפה אותם. יסוד פרק שירה. קובץ ו' צא' - המחשבה האלוקית בצורתה החיה המעשית, היא המחשבה המצורפת לעבודת המקדש, שאי אפשר לה להיות בתיקונה כי אם על ידי העבודה המעשית של הקרבנות, ודוקא על ידי כהנים בני אהרן. הם הם המסוגלים להחיות את המחשבה האלוקית באופן שחייה יהיו חיי כל, חיי כל יסוד ודומם, חיי כל צמח וחי, חיי כל אדם וגוי, חיי כל ישראל, וכל צבאי צבאות מרומים. זר אשר יקרב, יפתח את צינור החיים המחשביים הללו בצורה מקולקלת, מעוותת ומזיקה, שהיא מביאה בסוף להנזר אחור מאחרי החיים האלוקיים. ונזירה זו, נזירה כללית היא, הפועלת על היקום כולו. קרח, אשר בקש לקעקע יסוד הכהונה, פגע ביסוד העולם, בבריח התיכון של היקום, וארץ התקוממה לו. עד אשר נטיה זו בעצמה תהיה העדה לחיים של המחשבה האלוקית, צדיק כתמר יפרח.