פרשת לך לך – האמונה בארץ

דף מקורות - פרשת לך לך – האמונה בארץ

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לח' חשון תשע"ט
א.    בראשית טו' – ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע.. ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים.. כה יהיה זרעך. והאמן בד' ויחשבה לו צדקה. ויאמר אליו אני ד' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. ויאמר.. במה אדע כי אירשנה. ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת.. ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה.. ביום ההוא כרת ד' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת.. רש"י - הוציאו מחללו של עולם והגביהו למעלה מן הכוכבים, וזהו לשון הבטה מלמעלה למטה. והאמין בה' - לא שאל לו אות על זאת, אבל על ירושת הארץ שאל לו אות ואמר לו במה אדע. רד"ק - ההאמנה הגמורה שהאמין.. כי הוא ואשתו היו הולכים ומזקינים וההבטחה מתאחרת. ואעפ"כ האמין.

ב.     באור הלכה א'- הרוצה לקיים שויתי כראוי יזדרז לקיים מה שנכתוב בשם ספר החינוך.. שש מצות חיובן תמידי לא יפסקו מעל האדם אפילו רגע אחד כל ימיו וכל זמן וכל רגע שיחשוב בהן קיים מ"ע ואין קץ למתן שכר המצות ואלו הם. א) להאמין שיש אלוק אחד בעולם.. וזהו מ"ע דכתיב אנכי ה' אלוקיך.. 

ג.     שפת אמת לך לך תרלב' – ברש"י ומדרש למה לא גילה לו מיד. פשוט כי זה עצמו בחינת ארץ ישראל, להיבטל בכל החושים והרצונות רק לרצון ד' יתברך.. דהיינו כל התדבקות חיצוניות להשליך הכל עבור לראות רצונו יתברך, ואז נתגלה רצונו להאדם. והכלל כי זה צריך להיות תמיד רצון האדם, רק לשמוע ולקבל מה שאינו יודע, שאין שיעור לידיעתו יתברך כראוי, להיות בטל יותר ויותר תמיד. שיחות הרצי"ה בראשית 128- אנו נפגשים במין בריה אלוקית, אשר בסדר המעשים שלו, בסדר העובדות שלו, בסדר הנחית הביוגרפיה שלו, מתגלה ומתבררת לו הכרה אלוקית של 'הארץ אשר אראך'. באופן קטנוני ונורמלי, כשאדם מקבל משמעת ופקודה, חייבת להיות פקודה ברורה: לך מפה למקום פלוני. אבל כאן אנו פוגשים נשמה בעלת שייכות ודבקות מיוחדת לריבונו של עולם, כך שמתוך הפעולות, הפסיעות והצעדים שלה, היא מגיעה 'אל הארץ אשר אראך'. מתוך פסיעותיך תתגלה כבר ההנחיה האלוקית.

ד.     תנחומא קדושים יג' – אוי לאדם שמוציא דבר מתוך פיו ואינו יודע היאך מוציאו.. על שאמר במה אדע, השיבו ידוע תדע וגו' ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. נדרים לב.- שמואל אמר מפני שהפריז על מדותיו של הקב"ה..

ה.    בראשית יב' - ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה.. ויאמר אל שרי אשתו.. והיה כי יראו אתך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אתי ואתך יחיו. אמרי נא אחתי את.. רמב"ן - ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו, והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו, כי יש באלוקים כח לעזור ולהציל. גם יציאתו מן הארץ, שנצטווה עליה בתחילה, מפני הרעב, עון אשר חטא, כי האלוקים ברעב יפדנו ממות. ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה. במקום המשפט שמה הרשע והחטא. מלבי"ם - ובזה התחכם אברהם להמלט כי מי שירצה אותה לאשה יבקש בעדה מחיר גדול שאין בכח איש לתת לו. כי לא עלה על לבו שיבקש אותה המלך, ובזה ימלט את נפשו ואת נפשה.

ו.      ישעיהו נא' - הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו. יחזקאל לג' – ..אחד היה אברהם.. ואנחנו רבים, לנו נתנה הארץ למורשה. ליקוטי מוהר"ן תנינא השמטה [בהקדמה] – אחד היה אברהם – שאברהם עבד השם רק על ידי שהיה אחד, שחשב בדעתו שהוא רק יחידי בעולם, ולא הסתכל כלל על בני העולם שסרים מאחרי ה' ומונעים אותו, ולא על אביו ושאר המונעים, רק כאילו הוא אחד בעולם, וזהו: אחד היה אברהם, וכן כל הרוצה לכנוס בעבודת השם אי אפשר לו לכנוס כי אם על ידי בחינת שיחשוב שאין בעולם כי אם הוא לבדו יחידי בעולם, ולא יסתכל על שום אדם המונעו, כגון אביו ואמו או חותנו ואשתו ובניו וכיוצא, או המניעות שיש משאר בני העולם, המלעיגים ומסיתים ומונעים מעבודתו יתברך. וצריך שלא יחוש ויסתכל עליהם כלל, רק יהיה בחינת אחד היה אברהם – כאילו הוא יחידי בעולם כנ"ל.

ז.     עולת ראי"ה ב' רס' - ..תכונת ההכנעה, וההשתעבדות למי שראוי להשתעבד, להיות עבד ד' באמת, להיות יכולים לבטל הרצון העצמי והנטיה העצמית בשביל קבלת עול מלכות שמים, שישראל מצטיינים בה, ושהביאו בזה ועתידים להביא טובה רבה להם ולעולם, גם זה ההכשר נקנה ע"י קנין העבדות והרגל השיעבוד, שאחרי שסיגיו יצורפו, וכח השפלות המוריד את ערך האדם יוסר, ע"י התרוממות הנפש של גאון שם ד' ותפארת הוד החיים המלאים כל טוב, שיברך ד' בהם את עמו באחרית הימים, כמה מעטר ומשלים את כלל התכונה הכללית שבאומה יהיה אז אותו רושם העבדות, אותו התמצית המצטרף לשובה שישאר אחר הזיקוק. ורק הוא ישלים את החירות הגמורה, בהיות האדם כ"כ בן חורין עד שיוכל בחירותו המוחלטת ג"כ לשעבד עצמו במקום הראוי, ולהיות עבד במקום שהעבדות היא החירות האמיתית.

ח.    להלכות ציבור יא' – לא תגורו!!! א. "ועל זה (עיכוב תקומת קודש נחלת ד' לעם ד') עתידין לתת את הדין כל גדולי ישראל ומהם יבקש ד' עלבון הבית העלוב" (אור החיים ויקרא כה כה). ב. חטא ופשע מסירת קרקעותינו לידי גויים אינו אלא חולשה של חסרון דעת אמונה ולא יותר – וזה לא לטובתם של ישראל אלא לרעתם ולכשלונם חלילה, כמו לרדיפתם ולסכנתם, ד' ישמרנו, ולחרפתם ולדראונם. ג. אין שום צד היתר, לאיסור תורה זה של מסירת קרקעותינו לגויים, ח"ו, לצמיתות ובהחלט, ולפיכך החיוב על כל אדם מישראל ועל כל גדול תורה בישראל, על כל איש צבא בישראל, למנוע ולעכב את זה בכל אומץ ועוז, ומן השמים יסייעונו. שם נב' – כולם כולם כולם כולם כולם פורשים בשאט נפש ובזועה מן היצור הזה, בניוולו – המכונה עוד..