פרשת נח – אחדות מפלגת

דף מקורות - פרשת נח – אחדות מפלגת

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכח' תשרי תשע"ה
א.    בראשית יא' – ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. ויהי בנסעם מקדם, וימצאו.. שנער.. ויאמרו איש אל רעהו.. הבה נבנה לנו עיר, ומגדל וראשו בשמים, ונעשה לנו שם, פן נפוץ על פני כל הארץ.. ויאמר ד' הן עם אחד ושפה אחת לכולם, וזה החלם לעשות.. הבה נרדה ונבלה שם שפתם, אשר לא ישמעו איש שפת רעהו. ויפץ ד' אותם משם על פני כל הארץ, ויחדלו לבנות העיר. על כן קרא שמה בבל, כי שם בלל ד' שפת כל הארץ ומשם הפיצם ד' על פני כל הארץ.

ב.     בראשית רבה לח' - אמר רבי אלעזר ב"ר שמעון הסיעו עצמן מקדמונו של עולם אמרו אי אפשינו לא בו ולא באלקותו..

ג.     רמב"ן - ואנשי הפלגה על דברי רבותינו (סנהדרין קט.) מורדים בבוראם. ורודפי הפשט (הראב"ע, והרד"ק), אומרים שלא היה דעתם אלא שיהיו יחד מחוברים כי הגיד הכתוב דעתם "פן נפוץ", ולא ספר עליהם ענין אחר. ואם כדבריהם יהיו (דור הפלגה) טפשים, כי איך תהיה עיר אחת ומגדל אחד מספיק לכל בני העולם. או שמא היו חושבים שלא יפרו ושלא ירבו, וזרע רשעים יכרת. אבל היודע פירוש שם, יבין כוונתם ממה שאמרו ונעשה לנו שם.. כי חשבו מחשבה רעה, והעונש שבא עליהם להפרידם בלשונות ובארצות מדה כנגד מדה, כי היו קוצצים בנטיעות.

ד.     רש"י- וכי אי זו קשה, של דור המבול או של דור הפלגה, אלו לא פשטו יד בעיקר, ואלו פשטו יד בעיקר כביכול להלחם בו, ואלו נשטפו, ואלו לא נאבדו מן העולם. אלא שדור המבול היו גזלנים והיתה מריבה ביניהם לכך נאבדו, ואלו היו נוהגים אהבה וריעות ביניהם, שנאמר שפה אחת ודברים אחדים. למדת ששנוי המחלוקת וגדול השלו'.

ה.    בראשית רבה לח' - רבי אומר גדול השלו' שאפילו ישראל עובדים עבודת כוכבים ושלו' ביניהם אמר המקום כביכול איני יכול לשלוט בהן כיון ששלו' ביניהם, שנאמר (הושע ד) חבור עצבים אפרים הנח לו, אבל משנחלקו מה הוא אומר (הושע י) חלק לבם עתה יאשמו הא למדת גדול השלו' ושנואה המחלוקת.

ו.      ויקרא רבה כו' - רבי יוסי ממלחיא ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמרו מצינו תינוקות בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעין לדרוש את התורה מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור.. אחר כל השבח הזה יוצאין למלחמה ונופלין אלא ע"י שהיו בהם דלטורין היו נופלין.. אבל דורו של אחאב כולן עובדי עבודת כוכבים היו וע"י שלא היו בהן דילטורין היו יוצאין למלחמה ונוצחין הוא שעובדיה אמר לאליהו (מלכים א יח) הלא הוגד לאדוני וגו' ואכלכלם לחם ומים.. ואליהו מכריז בהר הכרמל ואומר (מלכים א יח) אני נותרתי נביא לה' לבדי וכל עמא ידעי ולא מפרסמי למלכא.

ז.     תהלים יב' – שוא ידברו איש את רעהו שפת חלקות בלב ולב ידברו. יכרת ד' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות. אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו איתנו, מי אדון לנו. דברים רבה ו' - א"ר אסי אין אדם אומר לה"ר עד שכופר בהקב"ה שנא' (תהלים יב) אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו א"ר שמעון ומה אם מרים הצדקת שלא נתכונה לומר לשון הרע אלא דברה בשביל פריה ורביה כך הגיע אותה, הרשעים שמתכונים לומר לשון הרע על חבריהן לחתוך את חייהם עאכ"ו שיחתוך הקדוש ברוך הוא את לשונם שנא' (תהלים יב) יכרת ה' כל שפתי חלקות וגו'

ח.    רד"ק – ודברים אחדים - הסכמה אחת היה להם.. ללכת בארץ ולבקש להם מקום רחב ידים וישכנו שם כלם ולא יפוצו.. בהסכמתם זאת בנראה לא היו נח ובניו שם ועבר ויפת, כי חכמים וצדיקים היו וכן היו באמת חכמים רבים בדור.. גם אברהם אבינו היה אז בדור הפלגה בן ארבעים וחמש שנים, ובאמת חכם גדול היה ובן ארבעים שנים הכיר את בוראו כדברי קצת רז"ל (ב"ר ל') ולדברי קצתם בן שלש, ולא היתה דעת כל חכמי הדור ההוא שהא-ל ברא הארץ אלא לישבה כלה או רובה, וידעו גם כן כי ברבות בני אדם לא יכילם מקום אחד כבקעת בבל או גדולה ממנה, אם כן ההסכמה ההיא היתה בטלה בעיני חכמי הדור ההוא, אלא שעל כרחם נטו אחר הרוב שלא היו חכמים, לבנות העיר והמגדל. ולפי שהיו כולם מדברים שפה אחת היו יותר קרובים להיות בהסכמה אחת.

ט.    אגרת תקסו' – אל תיפול ברוחך, חביבי, אם על פי המסורת יהיו קיבוצינו, שבאו מגלילות שונים.. צריכים להחזיק כל אחד במנהגיו ומסורותיו, ממה שלבך יהמה איכה תשוב אלינו האחדות הלאומית.. אבל בעת הגמר של הצביון הלאומי במלואו, אז מכריחה המסורת בעצמה אותנו להעמיד בי"ד גדול כללי לכל האומה דוקא, במקום אשר יבחר ד'.. וממנו תצא תורה אחת לכל ישראל.. וכדי לבוא לחיי עולם כאלה.. צריכים אנחנו לעבור את הפרוזדור של חיי שעה, שצביונו.. הכבוד.. להמסורות החלקיות.. וכל המקדים ומהרס המסורות החלקיות בדרך זלזול אינו אלא מכניס מהומה באומה והוספת פחדנות וחשד מכל מפלגה על חברתה. אלה הדברים אינם מקדימים את גאולתנו, אלא מאחרים אותה..

י.      אגרת תתק"ה – חיבה וכבוד אני רוחש להמזרחי, בכל לב הנני שואף לפיתוחו והתרחבותו, אבל אל יאמרו שכורי הנכריות, הנה המוהיקנים האחרונים, נגררים הם אחרינו.. ההסתדרות ירושלים תקיף את כל האומה, בערכה המקודש.. תעורר רוח חיים של שירת קודש.. והמזרחי אורו יגיה, באורח השלו' בצדקת הפשרנות המיוחדת לו, יעשה את דרכו בהשקט ובבטחה.. שם תתקמ"ג – כעת על ידי התעמולה של המזרחים פה עכבנו קצת את עבודתנו בענינים הפומביים, שלא יהיה נראה כאילו כל אחד רוצה לחטוף מחברו אנשים..

יא.   אורות הקודש א' ה' – ולזאת קרואים הם אמיצי הכח, אלה הלבבות אשר אור ד' הוא כל תוכן חייהם. גם אם נשברו ונוקשו מרוב יאוש, גם אם נתעלפו ממיעוט אמונה בעצמם, גם אם עיפו במלחמתם נגד המון רב, ההולך בבטחה אל הרוח אשר עיניו הפקוחות לפי דעתו, ישאוהו, לא יחדלו תת מתקם, לא יחדלו להתעודד, ודגל רזי תורה, וחוסן דעת ואמונה ברורה ופנימית, וישועת עולמים לישראל ולאדם, לגויות ולנשמות, לעולם ולעולמים כולם, לגדולים ולקטנים, לזקנים ולצעירים - בידם.