פרשת תולדות – שכון בארץ

דף מקורות - פרשת תולדות – שכון בארץ

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכו' חשון תשע"ה
א.    בראשית כו' – ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם, וילך יצחק אל אבימלך מלך פלישתים גררה. וירא אליו ד', ויאמר אל תרד מצרימה, שכון בארץ אשר אומר אליך. גור בארץ הזאת, ואהיה עימך ואברכך, כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל, והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך.

ב.     בראשית רבה סד' - ..שכון בארץ, עשה שכונה בארץ ישראל, הוי נוטע, הוי זורע, הוי נציב, ד"א שכון בארץ שכן את השכינה בארץ, גור בארץ הזאת א"ר הושעיה את עולה תמימה, מה עולה אם יצאת חוץ לקלעים, היא נפסלת, אף את, אם יצאת חוץ לארץ נפסלת..

ג.     אורות הקודש ג' רסז' – אמת הדבר, שהדרך הממוצע הוא דרך החיים, המאושרים, הראויים לכל אדם, וזאת היא עצת ד' ברוח התורה, והודעת להם את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, את הדרך זו בית חייהם. מכל מקום טבע הסגולה הנשמתית הוא נותן שיחידים ימצאו בעולם שההסתכלות העליונה, וחיי הפרישות הקיצונית עם הטהרה המופלגה היא נאותה להם, כדי לכבוש דרך לעולם כולו, להאיר נתיבות עולמים. ואלה הגדולים מוצאים בתוכנם הקיצוני את אותה שביעת החיים והאושר המלא יותר הרבה ממה שמוצאים אותם רוב בני אדם, בלכתם בדרך הממוצע הראוי להם. על כן יחידי סגולה בעלי חסידות מופלגה, זאת היא גם כן מכלל תוכן קדושת ישראל שימצאו בעולם.. המסוגלים לחסידות, לקדושה, להשגת רזי תורה, לא יוכלו לדמות את עצמם לרוב בני אדם, דרכי חייהם צריכים להיות בדרך יותר עליון, מחשבותיהם מוכרחות להיות נטויות למעלה, מובדלות מעסקי חול ופונות תמיד אל הקודש. ובזה הם עושים טובה לכל העולם.. מכל מקום צריכים גם הם להיות מעורבים בדעת עם הבריות.. ואז יהיו שלמים באמת, ותיקון העולם יהיה ראוי לבוא על ידיהם..

ד.     רמב"ם הל' ע"ז י' ו'  - בזמן שיד ישראל תקיפה עליהם אסור לנו להניח עובדי כוכבים בינינו, ואפילו יושב ישיבת עראי או עובר ממקום למקום בסחורה לא יעבור בארצנו אלא עד שיקבל עליו שבע מצות שנצטוו בני נח שנאמר לא ישבו בארצך אפילו לפי שעה, ואם קבל עליו שבע מצות הרי זה גר תושב, ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג אבל שלא בזמן היובל אין מקבלין אלא גר צדק בלבד.

ה.    משפט כהן נח' - דישמעאלים אינם עע"ז, ודינם כג"ת, ומותר לתן להם חניה בקרקע. ולפו"ר נראה דתלוי בפלוגתא דהרמב"ם והראב"ד, דהרמב"ם כתב דאין ג"ת נוהג כ"א בזמן שהיובל נוהג, ומשמע שגם לענין ישיבה וחניה בקרקע צריך דוקא שיקבל בפני ג' שלא לעבוד ע"ז, וכל שבע מצות ב"נ, אמנם הראב"ד כתב שאינו מודה לו בישיבת הארץ, משמע דס"ל שגם בזה"ז יש ג"ת לענין ישיבת הארץ..

ו.      שיחות הרצי"ה ארץ ישראל 116 – צריך לדעת שאיננו חייבים לערבים שום ממשלה. באופן פרטי, הם יכולים להישאר פה בתור מיעוטים, ואם הם לא יגרמו לנו צרות, ולא ימרדו בשלטוננו, אלא יקבלו את ממשלתנו על הארץ הזאת – לא נפגע בהם. צריך לדבר, להסביר, לשכנע ולפעול, כדי למעט את השנאה בין יהודים ובין ערבים, להרבות ידידות והתקרבות, לבטל כל קיפוח. אבל קודם כל צריך להיות ברור שהארץ היא שלנו, "כימי השמים על הארץ"! על זה אין מה לדון!!

ז.     בראשית כג' – גר ותושב אנוכי עימכם.. רש"י - גר מארץ אחרת ונתישבתי עמכם. ומדרש אגדה אם תרצו הריני גר, ואם לאו אהיה תושב ואטלנה מן הדין שאמר לי הקדוש ברוך הוא, לזרעך אתן את הארץ הזאת. בראשית יט' –  ..ויאמרו האחד בא לגור וישפוט שפוט..

ח.    אורות ארץ ישראל ו' - פעולת רוח הקדושה הנקלטת בארץ ישראל פועלת היא תדיר, גם אם נזדמן הדבר ויצא האדם חוצה לארץ, על ידי טעות או על ידי איזו סבה מוכרחת. הרי גם הנבואה כשחלה כבר בארץ ישראל אינה פוסקת גם בחוץ לארץ. "היה היה דבר ד' אל יחזקאל בארץ כשדים - היה, מפני שהיה כבר". שפעת הקדש, שהותחלה בארץ ישראל, מלקטת היא את כל ברורי הקדש הנמצאים בחוץ לארץ בכל המעמקים, ומקרבתם בכחה המושך אליה. כל מה שקשה יותר לסבול את אויר חוץ לארץ, כל מה שמרגישים יותר את רוח הטומאה של אדמה טמאה, זהו סמן לקליטה יותר פנימית של קדושת ארץ ישראל, לחסד עליון, אשר לא יעזב ממנו מי שזכה להסתופף בצלצח של ארץ חיים, גם בהתרחקו ונודו, גם בגלותו וארץ נדידתו. הזרות שמרגישים בחוץ לארץ הרי היא מקשרת יותר את כל חשק הרוח הפנימי לארץ ישראל וקדושתה, הצפיה לראותה מתגברת וציור חקיקת תבנית הקדש של ארץ אשר עיני ד' בה תמיד, מראשית השנה עד אחרית שנה, מתעמקת יותר ויותר, ועומק תשוקת הקדש של חבת ציון, של זכירת הארץ, שכל חמודות בה קשורות, כשהיא מתגברת בנשמה, אפילו יחידית, הרי היא עושה פעולת נביעה מעינית לכל הכלל, לרבבות נשמות הקשורות עמה, וקול שופר של קבוץ נדחים מתעורר ורחמים רבים מתגברים, ותקות חיים לישראל מתנוצצת, וצמח ד' הולך ופורח, ואור ישועה וגאולה מתפצל ומתפשט, כשחר פרוש על ההרים.