מיהו אותו עיט שמופיע בה"א הידיעה בברית בין הבתרים? כיצד הוא משפיע על ההסטוריה? ומדוע מכנה אותו התורה בשם המיוחד הזה?
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לז' חשון תשפ"ב
א. בראשית טו' – ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משלש ותר וגוזל. ויקח לו את כל אלה ויבתר אתם בתוך ויתן איש בתרו לקראת רעהו ואת הצפר לא בתר. וירד העיט על הפגרים וישב אתם אברם. יונתן - ונחתו אומיא ע"א הינון מדמיין לעופא מסאבא למיבזז נכסיהון דישראל והות זכותיה דאברם מגנא עליהון. רש"י – העיט. הוא עוף, ועל שם שהוא עט ושואף הנבלות.. וישב - לשון נשיבה והפרחה, כמו (תהלים קמז') ישב רוחו, רמז שיבא דוד בן ישי לכלותם, ואין מניחין אותו מן השמים עד שיבא מלך המשיח. אבן עזרא - השיב הפגרים להבריח העיט. רד"ק - וירד העיט - העיט הוא שם לעופות הדורסים. הפגרים - הם הפגרים השלמים, כי לא אמר על הבתרים.. וראה שהיו יורדים הדורסים על התר והגוזל לאכלם ולכלותם, ואברם היה מנשב אותם ומפריחם מעליהם, רמז לו בזה כי בכל דור ודור אומות העולם עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם בזכות אברהם.. רמב"ן - נרמז לו כי יבאו העמים לבטל הקרבנות וזרע אברהם יבריחום.
ב. בראשית רבה מד' טז' - וירד העיט על הפגרים, א"ר אסי נסב אברהם מכישה והוה מכיש להון ולא היו מכתשין אעפ"כ וישב אברם בתשובה, אמר רבי עזריה לכשיעשו בניך פגרים בלא גידים ועצמות זכותך עומדת להן.
ג. ישעיהו מו' - זכרו זאת והתאששו, השיבו פושעים על לב. זכרו ראשונות מעולם, כי אנכי א-ל ואין עוד, א-להים ואפס כמוני. מגיד מראשית אחרית, ומקדם אשר לא נעשו, אומר עצתי תקום, וכל חפצי אעשה. קורא ממזרח עיט, מארץ מרחק איש עצתי, אף דברתי אף אביאנה, יצרתי אף אעשנה. רש"י - מגיד מראשית אחרית - גלות מצרים וגאולתה הודעתי בבין הבתרים לפני היותה. קורא ממזרח עיט - מארץ ארם שהיא במזרח קראתי לי את אברה' להיות נמלך בעצתי, עיט כמו התיב עטה וטעם (דניאל ב) אתיעטו כל סרכי מלכותא (שם ו) וגם יש לפותרו בל' עוף, קראתי למהר אחרי כעוף הפורח ונודד ממקומו. מרחק - קראתי לאיש עצתי ועמו יעצתי בין הבתרים ד' גליות.. אף דברתי - עמו הגליות וגאולתן אף אביאנה. ישעיהו ח' - עצו עצה ותפר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל.
ד. ישעיהו כה' - ד' א-להי אתה, ארוממך אודה שמך, כי עשית פלא, עצות מרחוק, אמונה אומן. רש"י - עצות מרחוק אמונה אומן - עצות שיעצת מרחוק לאברהם בברית בין הבתרים. אמונה אומן - אמונה נאמנת..
ה. סוטה י: - ואבשלום לקח ויצב לו בחייו. מאי לקח. אמר ריש לקיש, שלקח מקח רע לעצמו. את מצבת אשר בעמק המלך וגו', א"ר חנינא בר פפא, בעצה עמוקה של מלכו של עולם, דכתיב הנני מקים עליך רעה מביתך. כיוצא בדבר אתה אומר, וישלחהו מעמק חברון, א"ר חנינא בר פפא, בעצה עמוקה של אותו צדיק שקבור בחברון, דכתיב, ידוע תדע כי גר יהיה זרעך. רש"י - עצה עמוקה, של הקב"ה שהוא מלך עולם שגזר על דוד כן במעשה בת שבע. וישלחהו מעמק חברון, ביוסף משתעי קרא כששלחו יעקב אצל אחיו והוא תחילת סיבת ירידת ישראל למצרים. של אותו צדיק שקבור בחברון, אברהם. משלי יט' - רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום.
ו. איוב כח' - נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה. תיקוני זוהר תיקון ל' עג: - אלקי"ם דא נתיב קדמאה עליה אתמר נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה, מאי עין איה, אלא מאינון מלאכין דאמרין איה מקום כבודו להעריצו, כד איהי בהאי נתיב לית לון ידיעה בה, דאיהי סתירא מחיוון דמרכבתא. זוהר בלק קצג: - ורב המנונא סבא אמר הכי, כי עשית פלא, פלא דא, הוא חד דרגא מאינון פלאות חכמה, ומאן איהו, דא נתיב לא ידעו עיט ואיהו פלא.
ז. מלבי"ם - וירד העיט, אחר שבטלו כל כחות גויתו ירד העיט.. ר"ל נשמתו הא-להית ירדה על הפגרים להחיותם ברוחניותה ומפעליה הטובים, וישב אותם אברם, פעל נשב בא תמיד על נשיבת רוח.. ע"י העיט נשב אותם ויפח נשמת חיים בפגרים ורוח צח חם.. ובנמשל אברם עצמו הוא העיט שהיא נשמתו האלהית שהיא עקר עצמותו של אברם.
ח. קובץ א' תשמה' – עין עיטם הוא המקום היותר גבוה שבארץ ישראל, והיה עולה על דעת דוד ושמואל לבנות שם בית המקדש, עד שהוכיחו מהכתוב שצריך להנמיך מעט, לקיים ובין כתפיו שכן, ואין לך נאה בשור אלא בין כתפיו. ועין עיטם נשאר בצורה של חול לכאורה, אבל בית הטבילה לכהן הגדול ביום הכפורים, מהדרא מיא מעין עיטם, והיא בעליית בית הפרוה, שבנה פרוה אמגושא, שהוא הצד היותר חשוך שברע, גדופי, שאין היתר ללמוד ממנו אפילו להבין ולהורות, ומכל מקום יש גם על זה הכללה עליונה, וצורך עולם המטהר בהכללתו ומכין לעבודת הקודש היותר עליונה, הכובשת בשיא קדושתה את כל הכחות המהרסים, ומיסדת את העולם על בסיס קדושת טהרתו, אף תכון תבל בל תמוט. ובדרישת רשומות, פר, יער אשר תרמוש כל חיתו טרף, שהם חוץ מבנינו של עולם הזה והבא, שנבנה בי"ה, ורק מו"ה הנם מקבלים שפעם, קודם שהאורה העליונה מופיעה בעזה, והשמש לא זרחה עדיין, כי אם תשת חושך ויהי לילה. אבל המחשבה המטהרת היא הצפיה לישועת עולמים, של יום אשר הוא לא יום ולא לילה, והיה לעת ערב יהיה אור.
ט. מידות ה' ג' - לשכת הפרוה שם היו מולחין עורות קדשים ועל גגה היה בית הטבילה לכה"ג ביוה"כ. ר' עובדיה מברטנורא - אדם מכשף ששמו פרוה בנה אותה לשכה על ידי מכשפות, ונקראת על שמו.
י. רות ב' - ויאמר לה בעז לעת האכל גשי הלם ואכלת מן הלחם וטבלת פתך בחמץ.. בבא בתרא צא: - וישם כסא לאם המלך, וא"ר אלעזר, לאמה של מלכות. קובץ ב' רצט' - וגאותן של ישראל היא יסוד מלכות שמים, העולה על הראש לעת האוכל, גש"י הלום, הנאמר ברות, וטבלת פיתך בחומץ, יסוד הגאוה, חמרא אכתפא דמאריה שוור, ואף כי היין בוגד גבר יהיר, ושתויי יין משום גאוה נגע בה, והמפיק מגן בשעת גאוה תפילתו נשמעת. וביצחק, שפחדו הוא אל טוב ד', נאמר ויבא לו יין וישת, ובביסום עליון זה של גאות ד' עליונה, הוארה ברכת יעקב בלבושי עשו החמודות..