ראומה, מעכה, מדוע מזכירה אותם התורה? מדוע מסיימים בהם את הקריאה בראש השנה? עומק מלכות ד' על ישראל והעולם
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליב' חשוון תשפ"ה
א. בראשית כב' – ויהי אחרי הדברים האלה ויגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה גם הוא בנים לנחור אחיך. את עוץ בכרו ואת בוז אחיו ואת קמואל אבי ארם. ואת כשד ואת חזו ואת פלדש ואת ידלף ואת בתואל. ובתואל ילד את רבקה שמנה אלה ילדה מלכה לנחור אחי אברהם. ופילגשו ושמה ראומה ותלד גם הוא את טבח ואת גחם ואת תחש ואת מעכה. רמב"ן - ויתכן שנכתב זה להודיע כל יחוס נחור כי כלם ראויים להדבק בזרעו של אברהם, ועל כולם אמר אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי. משך חכמה - ספר לנו הכתוב כי לא נשתדל אברהם ליקח אשה לישמעאל ממשפחתו, אף על גב שהיה לו ליקח אשה לישמעאל בן פלגשו את מעכה בת פלגש נחור, שכן היה דרכם להשתדך בני פלגשים עם בנות פלגשים. בכל זאת לא היה איכפת לאברהם - ולקחה לו אמו אשה ממצרים - כי הוא לא מהברית שנכלל עליו.
ב. בראשית רבה נז' ד' - תני ר' חייא עובד כוכבים צדיק אחד עמד לי באומות העולם ונתתי לו שכרו ופטרתי ואיזה זה איוב, את עוץ בכורו. ר' יהושע בן לוי אמר, הוא לבן הוא קמואל, ולמה נקרא שמו קמואל שקם כנגד אומתו של א-ל. ופילגשו ושמה ראומה, א"ר יצחק כולהון לשם מרדות הן, טבח טבחון, גחם גמחון, תחש תחשון, מעכה מעכון.
ג. בעל שם טוב וירא יז' - ופלגשו ושמה ראומה וגו'. פירש הבעל שם טוב דקאי על ענוה פסולה, פירוש, שמתגאה בענוה שלו, ורוצה להראות שהוא עניו, וזה, ופלגשו ושמה ראומה, כי ענוה פסולה הנה הוא פילגש, ושמה ראו מה, פירוש ראו שאני עומד במדריגת ובבחינת מה, ותלד את טבח, על ידי זה היצר הרע טובח אותו. בן פורת יוסף - והנפקותא בין ענוה כשירה לענוה פסולה.. כי על ידי שהוא בט"ח נתהפך לאותיות טבח, כי על ידי שהוא בוטח שא"צ לתשובה וכנ"ל, וזה גורם לו עונש שנקרא טבח כמ"ש במדרש הנ"ל, לשון מרדות טבחון. וכן תחש שמתפאר בגוונין שלו, גורם לו שחת אותיות תחש, והבן.
ד. משלי ז' – לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה.. הולך אחריה פתאם כשור אל טבח יבוא.. דרכי שאול ביתה יורדות אל חדרי מות. אורות ישראל ותחיתו ז' - כשם שמכירים תנאים אקלימיים, מסוגלים לבעלי חיים ולצמחים שונים, ויותר מזה תנאים מובדלים לסוגים: הים והיבשה, העפיפה באויר וההליכה, ומי שמסוגל לאחד מהם אם יחליף את תפקידו במה שמוזר לו את נפשו הוא חובל, – ככה הם גם החילופים הרוחניים.. זאת היא התכונה העמוקה של ההשתמרות מאשה זרה במובן הרוחני, אשר "דרכי שאול ביתה" ו"רגליה ירדות מות"; וכמה גדולה היא מדת ההמשכה לרכי לב וקטני דעת, "הולך אחריה פתאום כשור אל טבח יבוא, וכעכס אל מוסר אויל". בית ישראל יודע בחוש קודש העמוק שלו איך להשמר מפח יוקשים, ויודע הוא בבהירות להגן על עמדת קיומו הרוחני האיתן, גם נגד אותו כח המושך של הזרות, אשר נגוזה מבטן אמו אחרי שהתנכרה וקנתה לה תכונה זרה. ואת פרטי הזריות, איכות ההשתמרות ועמקי האבדון שבהם, וכל הליכות היחס עמהם הוא סוקר, והם בספרתו בדיני תורה והכרות אמונה בדעה מבוססת ורוח אמיץ, כראוי לעם עז, אשר עז לו באלהים סלה.
ה. שמואל ב' ג' - ויולדו לדוד בנים בחברון.. והשלישי אבשלום בן מעכה בת תלמי מלך גשור. שמואל ב' י' - וישלחו בני עמון וישכרו את.. מלך מעכה. שמואל ב' כ' - ויבאו ויצרו עליו באבלה בית המעכה. מלכים א' ב' - ויברחו שני עבדים לשמעי אל אכיש בן מעכה מלך גת. מלכים א' טו' - מלך אבים על יהודה.. ושם אמו מעכה בת אבישלום. וילך בכל חטאות אביו.. מלך אסא מלך יהודה.. ושם אמו מעכה.. ויעש אסא הישר בעיני ה' כדוד אביו.. ויסר את כל הגללים אשר עשו אבתיו. וגם את מעכה אמו ויסרה מגבירה אשר עשתה מפלצת לאשרה ויכרת אסא את מפלצתה וישרף בנחל קדרון. רד"ק - ולא היתה אם אסא.. וזכר לאסא אם אביו בעבור שהיתה עובדת ע"ג.. ועם כל זה עשה אסא הישר בעיני ה' ולא נטה אחריה. ד"ה א' ב' - פלגש כלב מעכה. ד"ה א' ז' - ותלד מעכה אשת מכיר בן. ד"ה א' ח' - ובגבעון ישבו אבי גבעון ושם אשתו מעכה. ד"ה א' כז' - ועל שבטי ישראל.. לשמעוני שפטיהו בן מעכה.
ו. מנורת המאור י' - גרסי' בויקרא רבה הזכר מן הנקבה והנקבה מן הזכר.. ופילגשו ושמה ראומה ותלד גם היא את טבח.. והנקבה מן האיש מנין, דכתי' ובתואל ילד את רבקה.. ולפיכך כשאדם עושה שלא כדין מקללין לאמו.
ז. זוהר תרומה קלט. - ועורות תחשים סטרא חדא אית דרבי גו סטרא אחרא.. ודא איהו סטר דכיו ואקרי תחש, בספרא דשלמה מלכא אית גו האי מזבח הנחשת דקאמרן רזין עלאין.. כד שלטין טורין אחרנין ואיהי צריכא למיזן לון אצטבע בהאי גוון למיזן לון ואינון אקרון הרי נחשת.. וכד האי מזבח אסתלק בסליקו אחרא כדין אסתלק את נ'.. ואשתאר רוחא דאלין טורי נחשת.. תחש דהא אסתלק מניה את נ'.. וע"ד אקרי ההוא עמא תחש כד"א ואת תחש ואת מעכה.
ח. אוהב ישראל - תח"ש ראשי תיבות תקעו חודש שופר. מעכ"ה ראשי תיבות מלך על כל העולם. ולרמ(ו)ז זה קורין פרשה זו בראש השנה יום ב'. והמשכיל יבין את כל זאת.
ט. דברי הימים א' כט' - וישב שלמה על כסא ה'. מגילה יא: - שמלך על העליונים ועל התחתונים. רש"י - על השדים.
י. אורות ישראל ותחיתו ח' – הגבורה הא-להית בעולם אינה נפגשת במה שחוץ להמצאתה, וקל וחומר שחוץ לשלטונה, אם כן היא בכל תכסיסיה מלאה עומק רחמים. המצאת הנגודים מרחיבה את גבול היש. הטוב מבחין את הרע והרע מעמיק את הטוב, מרשם ומאלם אותו. ספיגה כללית זו בהכרה עולמית א-להית, חדורה עד תהום הנשמה משולבה במעמקי ההיסתוריה הלאומית, אחוזה במלא עולמים, חובקת באהבה את כל ומתנשאת בגבורה על כל, מלאה ענוה עם כל וחשוקת רחמים על כל, היא יסוד תפארת ישראל, המובעה באמת ליעקב, במטרת כסא ד' בעולם, שלא תפסק לעד, היא מקימת ומחיה אותנו. לא ברכב ולא בסוסים הוא יסוד גבורתנו כי אם "בשם ד' אלהינו נזכיר, המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד". תפילת ראש השנה – והופע בהדר גאון עזך על כל יושבי תבל ארצך.