הויכוח בין יעקב לעשו מלמד אותנו על היחס בין טבע לנס ובין מעשה האדם להשגחת הבורא מאיר את עינינו ומכוונן את חיינו במדינתנו
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכו' חשוון תשפ"ה
א. בראשית כה' – ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק.. וימלאו ימיה ללדת והנה תומם בבטנה. ויצא הראשון אדמוני כלו כאדרת שער ויקראו שמו עשו. ואחרי כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב.. ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה ויעקב איש תם ישב אהלים. רש"י - והנה תומם - חסר, ובתמר תאומים מלא לפי ששניהם צדיקים, אבל כאן אחד צדיק ואחד רשע. מלבי"ם – תומים.. להורות שהרצון וההתנגדות הזה לא ימשך רק עד שיגיע זמן הלידה הכללית, שהיא עת הגאולה המכונה.. בשם לידה.. שבעת הגאולה יכנע עשו תחת יעקב לעולם.
ב. בראשית כט' - ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא. רש"י - אם לרמאות הוא בא גם אני אחיו ברמאות, ואם אדם כשר הוא, גם אני בן רבקה אחותו הכשרה.
ג. בראשית ל' - ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון ויפצל בהן פצלות לבנות.. ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים אשר תבאן הצאן לשתות לנכח הצאן.. ותלדן הצאן עקדים נקדים וטלאים. בראשית לא' - ואביכן התל בי והחלף את משכרתי עשרת מנים ולא נתנו א-להים להרע עמדי. אם כה יאמר נקדים יהיה שכרך וילדו כל הצאן נקדים ואם כה יאמר עקדים יהיה שכרך וילדו כל הצאן עקדים. ויצל א-להים את מקנה אביכם ויתן לי.. ואשא עיני וארא בחלום והנה העתדים העלים על הצאן עקדים נקדים וברדים. ויאמר אלי מלאך הא-להים בחלום יעקב ואמר הנני. ויאמר שא נא עיניך וראה כל העתדים העלים על הצאן עקדים נקדים וברדים כי ראיתי את כל אשר לבן עשה לך.
ד. מציאות קטן עה' - שעיקר מלחמת הרע עם הטוב, שראשית לזה היה בתוקף התעצמות יעקב ועשו, הוא שעשו נתרחק מהשגחת השי"ת והלך בדרכי לבו, וגמר אומר שאין בעולם רק הטבע הקבוע ולא יהיה בו שינוי על ידי מעשה בני אדם, שהשינוי הוא רק על ידי נס והשגחת השי"ת הפרטית. והאבר המתיחש ביותר להנהגת הטבע הוא הרגל, יען כי הבריח התיכון בתוך הטבע הוא התנועה כנודע, והתנועה יסודה בגילוי יותר באבר מאברי הגוף, הוא ברגל. ויעקב אבינו ע"ה, שנתדבק בקדושת השי"ת ועבודתו, ודאי השפיל כוחות הטבע, וכמו שכתב הרמב"ן (בראשית יז, א. שמות ו, ב. יג, טז), שכל הנהגת ישראל אינה בטבע. ומטעם זה נקרא בשם 'איש תם יושב אהלים'. והכונה ב'איש תם', יען כי עיקר הטבע פועל בגוף האדם, אבל הנשמה והשכל אינם נגדרים תחת חוקי הטבע, ועל ידי כן מגיע השכל לנבואה ברצון ה' יתברך. ומי שמנהיג הנהגת גופו על פי הטבע לבדו, לא על פי השכל שהוא למעלה מהטבע, אינו נקרא תם, שהרי הוא מחולק לחצאין, הלך נפשו ונשמתו בהכרח היא למעלה מהטבע, וגופו מתנהל על פי טבע. אבל כשמשלים גם הנהגת גופו בעבודת ה' למעלה מהטבע, אז נקרא 'איש תם'. וזהו שכתוב 'יושב אהלים', כי אוהל נקרא דירת עראי. והנה בטבע הכל קבוע, חוקות שמים וארץ לא ימוטו, על כן העולם דירת קבע. אבל בהנהגת התורה שהעולם כפוף לה, משתנים הדברים שבטבע לתועלת שומרי תורה, כ'שמש בגבעון' וכו' וכהנה רבות. על כן נקרא אצל איש כזה כל העולם הזה רק בשם אוהל עראי. על כן התנגד יעקב - [כדי] לעצור הכח הרע הזה שלא יתפשט הנגע בלא גבול - שישתכח ח"ו שם שמים, ויטעו הכל שאין השגחה פרטית זולת הטבע. והורה זה תיכף בצאתו, 'וידו אחזת בעקב', למנוע רגל החומר.. והנה זה היה כח עשו וברכתו, שתצליח לו הטבע כבחירתו. ויותר זכה לזה מצד קיומו מצות כיבוד אב, שאם היה עושה מצד רצון ה' היה זוכה לדבר יותר נשגב, אבל הוא לא עשה כן, רק מצד טבעו. על כן היה שכרו מדה כנגד מדה בהטבע, שיצליח לו כל זמן שהטבע שולט בעולם. ונבין בזה מה שדוקא יוסף הוא שטנו של עשו.. וצריך לזה טעם.. ונקדים לזה ביאור על מה שכתבו תוספות בשבת.. (נה, א ד"ה ושמואל).. ברית אבות לא תמה.. שברית אבות הוא על שלא יעזוב השי"ת את ישראל, ויצילם מכל צר על פי דרך הטבע. והברית הזה עומד לדורות, שבכל יום ורגע נעשים לנו ניסים מסותרים בטבע, ואין בעל הנס מכיר בניסו ומתנה זו יש לנו לעד. וגם כשאין אנו זוכים לנס, מכל מקום על פי דרכי הטבע שומר אותנו השי"ת בהשגחה פרטית בזכות ברית אבות. והנה כל שונאי ישראל יש אפשרות להכניעם גם בדרכי הטבע, על ידי השגחה פרטית מאת השי"ת. אמנם עשו הרשע [לו נפל] חבל שבהנהגה הטבעית יצליח, ועל כן תוקף הצלחתו תלוי בחורבן ירושלים שבעוה"ר אז שערי הניסים ננעלים, ולנצח אותו אי אפשר כי אם על פי דרך הנס.. והנה מה היה ענין יוסף שירד למצרים ונתגרה בו הדוב ולא נשתנה, הוא מפני שהיה חכם גדול ולא היה הטבע פועלת בו להטותו.. על כן ירד בין המצרים ונתנסה, כדי שיהיה פורש ועובד את ד' גם אחרי שזכה למדרגה רמה למעלה מן הטבע, מכל מקום יעבוד את ד' על פי טבע.. וזהו שכתוב ביוסף 'בכור שורו הדר לו', שכבר כתבנו במקום אחר שהשור רומז להנהגה הטבעית.. ונודע כבר במ"א שקרן רמז השכל.. וכיון שהוא זכה לעבודת השכל וקרני ראם קרניו.. וכיון שיוסף עבד בטבע באופן המעולה, לכך זכה שעשו שכל כוחו הוא הטבע, נמסר בידו מאד עד [שהיה] כקש לפני אש. אבל על כל פנים כיון שכוחו של עשו הוא טבע וזכות מצות הטבע, על כן כבד לכבשו כי אם בדרך הנס.
והנה דוד ע"ה זכה שינהג גם בנס וגם בטבע, והיינו שתהיה הטבע ברוכה בנס. ומי שהוא במעלת מלך, לפי השקפת ההמון ראוי להשפע על ידי טבע, ומעלת צדיק ובעל תורה לשפע הנס, אבל דוד ע"ה היה כלול משתיהם.. על כן אמרו חז"ל.. דוד שנמשח בקרן המורה על השכל ונעשה ראוי לנס, ומכל מקום כפה שכלו גם כן לעבוד בטבע, נמשכה מלכותו.
ה. בראשית כז' - וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'. ויתן לך הא-להים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש. רש"י - וירח וגו' - והלא אין ריח רע יותר משטף העזים, אלא מלמד שנכנסה עמו ריח גן עדן. כריח שדה אשר ברכו ה' - שנתן בו ריח טוב, וזה שדה תפוחים. ויתן לך - יתן ויחזור ויתן. מהו הא-להים בדין, אם ראוי לך יתן לך, ואם לאו לא יתן לך, אבל לעשו אמר משמני הארץ יהיה מושבך, בין צדיק בין רשע יתן לך.