אחרי שחזר מגלות מסובכת אצל לבן והתמודד עם עשיו ועם אנשי שכם, ביקש יעקב לישב בשלווה. מה כ"כ נורא? איפה הבעיה?
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליז' כסליו תשפ"ה
א. בראשית לז' – וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען. רש"י – ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף.
ב. בראשית לג' - ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבאו מפדן ארם ויחן את פני העיר. ב"ר יא' ז' - ר' יוחנן בשם ר' יוסי בר חלפתא אמר אברהם שאין כתוב בו שמירת שבת, ירש את העולם במדה שנאמר קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה וגו', אבל יעקב שכתוב בו שמירת שבת, שנאמר ויחן את פני העיר, נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין מבעוד יום, ירש את העולם שלא במדה שנאמר והיה זרעך כעפר הארץ וגו'. שבת קיח. - אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך וגו'. לא כאברהם שכתוב בו קום התהלך בארץ לארכה וגו', ולא כיצחק שכתוב בו כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל, אלא כיעקב שכתוב בו ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה.
ג. אגלי טל – הקדמה – שבת במרה נצטוו. ובזוהר חדש.. שהיו נחוצים למצות שבת לתיקון מכירת יוסף כי צדיק ושבת וברית חד. זוהר חדש בשלח לז: - כד פקיד לון קב"ה לישראל במרה על שבתא בגין דאתיא מדת דינא לקטרגא על ההוא חובה דצדיק דזבינו ליה דאיהו לקביל יומא דשבתא ואינון אפיקו ליה לחול. אמר קב"ה הא אית לון רפואה לההוא חובה אי אינון נטרין ליומא דשבתא דאיהו לקביל צדיק חי העולמים והיינו דכתיב ויורהו ה' עץ. עץ חיים דינטרון יומא דשבתא. אדרא רבא פרשת נשא קמד: - רבי יהודה קארי ליה שבת דכלהו שיתא מניה מתברכין דכתיב שבת לד' קדש לד', מה שבת לד' קדש אוף רבי שמעון שבת לד' קדש. בראשית כה' - ויעקב איש תם ישב אהלים.
ד. שפת אמת סוכות תרנח' - בשבת אין צריך לולב כי השבת עצמו מעלה את האדם אל השורש. כמ"ש במזמור ליום השבת צדיק כתמר יפרח כמו הצדיק בנפש כן השבת בזמן כתמר יפרח.
ה. שבת הארץ – הקדמה - היחיד מתנער מחיי החול לפרקים קרובים, בכל שבת. "בא שבת באה מנוחה", מתחלת הנפש להשתחרר מכבליה הקשים, "ביום הניח ד' לך מעצבך ומרגזך ומן העבודה הקשה אשר עובד בך" (ישעיהו יד'), ומבקשת היא לה אז נתיבות עליונות, חפצים רוחנים, כפי טבע מקורה. זוהר בראשית מח. - וההוא תוספת דנשמתא מרזא דזכור קא אתיא.. ויתנשי מנייהו כל מלין דחול וכל צערין וכל עקין כמה דאת אמר ביום הניח ד' לך וגו'.
ו. ברכות ה. - אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר רגזו ואל תחטאו (תהלים ד'). רש"י - שיעשה מלחמה עם יצר הרע. אורות התשובה ח' יב' – תבערת התשובה, שאף על פי שיש בה חלקים עצבניים הם כאש מטהר, מצרפים את הנשמה, מחזיקים אותה על הבסיס של השמחה הטבעית התמידית הראויה לה.
ז. אבות א' יג' - ודלא מוסיף יסיף. ר' עובדיה - מי שאינו מוסיף על לימודו, יסוף מפיו מה שכבר למד וישכח תלמודו. אורות התשובה ה' ו' - התשובה היא טבעית לאדם והיא משלימתו. אם האדם עלול תמיד למכשול, להיות פוגם בצדק ובמוסר, אין זה פוגם את שלמותו, מאחר שעיקר יסוד השלמות שלו היא העריגה והחפץ הקבוע אל השלמות.
ח. סנהדרין כד. - אמר רבי אושעיא: מאי דכתיב (זכריה יא') ואקח לי שני מקלות לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים, נועם - אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל, שמנעימין זה לזה בהלכה. חובלים - אלו תלמידי חכמים שבבבל, שמחבלים זה לזה בהלכה. שם משמואל וישלח תרעח' – וכמו שהגיד אדמו"ר הגה"ק מהר"ים מגור זללה"ה שבשבת צריך שיהי' כאילו כל מלאכתך עשוי', היינו אפי' בענין מלאכת שמים ועבודת שמים, וכבזוה"ק הנ"ל ביום הניח ה' לך מעצבך ומרגזך דדריש לי' על שבת. אך בימי החול זוכין ע"י סור מרע, היינו להרגיז היצה"ט על היצה"ר וביטוש ודיחוי כחות הרע וחלקי הרע שבו, ובזה מבררין את חלקי הטוב כידוע, זולת השרידים ובני עלי' שאף בימי החול עבודתם רק באהבה ודביקות והם נקראים שבתות דחול. ובדוגמא זו הוא ההפרש בין א"י לחו"ל, שבא"י העבודה באהבה ודביקות כענין שבת, ובחו"ל העבודה בסור מרע רוגז על עצמו וביטוש כחות נפשו להכניעם להקדושה על כרחם שלא בטובתם.
ט. ראש השנה לא. - תניא רבי יהודה אומר משום רבי עקיבא בשביעי היו אומרים מזמור שיר ליום השבת ליום שכולו שבת. בראשית לז' - וישלחהו מעמק חברון. רש"י - והלא חברון בהר.. אלא מעצה עמוקה של [אותו] צדיק הקבור בחברון, לקיים מה שנאמר לאברהם בין הבתרים כי גר יהיה זרעך.
י. אוה"ק א' הגיון הקודש יח' - ואפשר הדבר להרגיש את תנועות הנשמה, שבתהום תעלומתה, את קשורה אל אותם העולמות הנשגבים, שמהם היא יונקת את סוד חייה, את זיוה והדרה. וכל מה שהאדם מתקדש יותר, כל מה שמתרחק מן החטא, והוא נוטה אל הקדושה ואל האצילות, הנשמה יותר מתגלה עליו, ואורה שופע בכל קרביו, והוא נתבע מכל עצמיותו להתיחד יותר ויותר במקור חייו. הגויה, וכל נטיותיה, הולכת היא ומתקדשת, נוטה היא אל היסוד הנשמתי. חושיה מתחדדים, ועם זה מתעלים, מתקדשים, ומתעדנים. הריח, ההקשבה, הראיה, הכל מתעלה, הכל מתבהר. הנשמה שואבת אורה ממקורי מרומיה, ומהמאור המקורי הזה היא משפעת אל הנפש החיה, אל כחות הגוף הרוחניים והגשמיים. הגבורה מתגדלת, הבטחון, אומץ הלב, ושקט הרוח, הולך הוא ומתפשט. והתשוקה לגדולות, של תום ויושר, של חיים ואור, של דעת ויפעה, הולכת ומתגדלת. והאדם הולך ומנצח את החיים נצחון אחר נצחון.
יא. קובץ ז' רא' - שואלים במה זכה דורנו לגאולה. התשובה פשוטה היא, הוא זכה מפני שעסק במצוה היותר גדולה שבכל המצוות, במצווה השקולה ככל התורה כולה, מפני שהוא עסק בגאולת ישראל. ולא רק עסק, אלא הוא עוסק ויעסוק בלא הרף בגאולתו, וכח א-להי זה מרוממהו ומשגבהו בישועה.
יב. חבקוק ג' - ברגז רחם תזכור. תפילה – ברגז רחם תזכור, ברגז אהבה תזכור, ברגז עקדה תזכור, ברגז תמימות תזכור.