נח 'צדיק' זה מובן, 'תמים' גם אפשר להבין, אבל מה הפירוש 'התהלך' את האלוקים? מדרגת ההתהלכות היא מדרגה קדושה ובלתי מוכרת
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, ר"ח חשון תשפ"ו
א. בראשית ו' – אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את הא-להים התהלך נח. רש"י - ובאברהם הוא אומר (יז א) התהלך לפני, (כד מ) אשר התהלכתי לפניו, נח היה צריך סעד לתומכו, אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו. רד"ק - תמים - שלם בלי שום דופי; ובדרש שנולד מהול (תנחומא). רמב"ן - שהיה מתהלך את השם הנכבד ליראה אותו לבדו, איננו נפתה אחרי הוברי שמים ומנחש ועונן, וכל שכן אחרי עבודה זרה, ואיננו שומע להם כלל, רק בשם לבדו הוא דבק תמיד, והולך בדרך אשר בחר השם, או אשר יורה אותו, כי נביא היה.
ב. רבינו בחיי – מתהלך בתמו צדיק אשרי בניו אחריו (משלי כ, ז). שלמה ע"ה הודיענו בכתוב הזה: כי אין האדם צדיק עד שיתהלך בתומו בעבודת הש"י.. הוא שיעשה אדם את המצות כמשפט ושיכוין בהם לאהבתו וליראתו, לא להתגדל ולא להתפאר ולא שיהיה בשביל זה מכובד בעיני הבריות יותר.. הכתוב הזה בא לשבח שלש מעלות שהן זו למעלה מזו: הזכיר תחלה "מתהלך", ומעלת ההתהלכות היא מעלה גדולה בצדיקים והנה היא למעלה ממדרגת התמימות, ומדרגת התמימות למעלה ממדרגת הצדיק, כי יש צדיק שאינו תמים שלא הגיע למדרגת התמימות. ואלו הן סדר המעלות: אחר שהגיע למדת הצדיק עולה למדת תמים, וממדת תמים עולה למדת ההתהלכות.. "את האלהים התהלך נח", וידוע כי מדת ההתהלכות לא מצאנוה רק ביחידי הדור. ומ"ש הכתוב: (דברים יג, ה) "אחרי ה' אלהיכם תלכו", ולא אמר התהלכו, לפי שהוא מדבר עם כלל ישראל, והמעלה הגדולה הזאת איננה כי אם בפרטי היחידים, סגולות כל דור ודור.
ג. דברים יח' - תמים תהיה עם ה' א-להיך. רש"י - התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו. רמב"ן - שנייחד לבבנו אליו לבדו, ונאמין שהוא לבדו עושה כל והוא היודע אמתת כל עתיד, וממנו לבדו נדרוש העתידות, מנביאיו או מאנשי חסידיו רצוני לומר אורים ותומים. ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם, ולא נבטח שיבואו דבריהם על כל פנים, אבל אם נשמע דבר מהם נאמר הכל בידי שמים, כי הוא א-להי האלהים עליון על הכל, היכול בכל, משנה מערכות הכוכבים והמזלות כרצונו.. ונאמין שכל הבאות תהיינה כפי התקרב האדם לעבודתו.. ולא תירא ממגיד עתיד, אבל מנביאו תדרוש ואליו תשמע.
ד. תהלים טו' - הולך תמים ופעל צדק ודבר אמת בלבבו. רד"ק - והתמים הוא מי שיתעסק בעניני העולם הזה בדרך תמימות, שלא יעמיק במחשבתו בתחבולות העולם. מכות כד. - הולך תמים זה אברהם דכתיב התהלך לפני והיה תמים. תהלים קא' - עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי הלך בדרך תמים הוא ישרתני. מלבי"ם - אנשים נאמנים גם אל הארץ והמדינה.. וגם המשרת אותי לצרכי ביתי לא אקח רק הולך בדרך תמים שיהיה איש טוב וצדיק.
ה. קובץ ה' קסג - דוקא באמונה א-להית פשוטה, שאין בתוכה שום הגבלה ושום התחכמות אנושית, מתגלה האור העליון, והזיו הפנימי של החיים היותר שלמים. התהלך לפני והיה תמים. כל המדות הטובות מתכנסות דוקא בנקודה עליונה זו, וכל המדות הרעות בורחות ממנה. והיא, דוקא היא, ברוב פשטותה כוללת בקרבה את כל הנשגבות שבעולם, את כל האמת ואת כל השירה, את כל הגבורה ואת כל התפארת. וכשהעולם מתוקן נעשית נקודת אמונה עליונה בריאה וטבעית זו, המושלת בגאות עולם, ובני אדם מביטים וננהרים, מתמלאים חיי גודל ועז ואהבת הבריות, ורוח הסבלנות היותר עליונה, מדת הרחמים היותר נאדרים, וחפץ החסד והטוב היותר מלא, הזריזות היותר מחוטבה, והאימוץ האישי היותר ברור, מתלכדים באותו עז הרוח שהוא תולדתה הנאמנה של האמונה הטבעית הפשוטה והברה. וכל המחשבות היותר מופשטות מתכנסות אליה במנוחה וסידור מתוקן ומשוכלל, כי אין מחסור ליראיו.
ו. בראשית יז' - וירא ד' אל אברם ויאמר אליו אני א-ל ש-די התהלך לפני והיה תמים. רבינו בחיי - תהיה נמשך לעבודתי.
ז. קובץ ח' כב' - לא רעיון של תוהו הוא, שנמצאים אנשים גדולים ונשאים בעולם, שראויים להיות מלכים אדירים במלא המובן של השליטה, שרצונם ראוי להיות חק ומשפט מפני גדולתם, מפני אור החיים העזיזים והישרים שמאיר בהם בשפעה רבה. בכנסת ישראל יכולים ג"כ להמצא אנשים כאלה, שמרגישים את ענקת רוחם בקרבם פנימה, והם מלאים עז וענוה, ועורגים הם למעמד של הוד חירות, הבא דוקא מתוך הערפל של החושך המכסה ארץ. מכירים הם את העיזוז של הקדושה החפשיה, את המאור החי העליון של ההתהלכות לפני הא-להים אשר להגדולים הקדושים הקדמונים, אשר לפני לדת כל חק ומשפט, כל תורה ומצוה, וערכי החיים של אדם ושת, של מתושלח, חנוך, נח ואברהם, הנם מתאימים לרוחם. וכשהם הולכים במסילות הסלולות אשר לתורה ולמצוה, בעקבות הרועים אשר הופיעו אחרי כן, מחפשים הם בכולם את העזיזות הקדמוניה בחירותה.
ח. פנקסי הראי"ה ג' – פנקס טו' עד' - והנה האדם שחננו הא-ל יתעלה בינת לב להשכיל בעניני העבודה וטהרת הלב להתהלך לפניו ית', לא ימצא קורת רוח כלל אם יעזב השקפותיו לפי ערכו, ואינו רשאי לעזוב. כי עם נתינתו החלק הראוי לחלק המעשי שבתורה, עליו להבין כי זהו מה שראוי לו לפי שורש נשמתו, ע"כ בעזבו זה יבצר ממנו המשך הקדושה היראה והשעשוע בחדות ד', משא"כ במי שאינו מוכן כ"כ.
ט. אגרות הראי"ה ב' אג' תקכב' - מי שצריך לעשות דבר הנוגע לכלל ישראל, מחוייב הוא שלא להשגיח כלל על עניניו הפרטים, לא מעניני עוה"ז, וגם לא מעניני עוה"ב, כ"א לעשות מעשיו לש"ש, איך שמתברר לו ע"פ התורה ויראת ד' האמיתית. ונאמר בתדב"א שלירא שמים בכל כחו אומרים לו לפעמים אל תירא, וד' לא ימנע טוב מהולכים בתמים.