רבים שואלים מה אני יכול לעשות? נראה להם שידיהם כבולות ואין בידיהם לעשות דבר. יהודה בן יעקב מלמד אותנו מה לעשות
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לד' טבת תשפ"ו
א. בראשית מד' – ויאמר יהודה מה נאמר לאדני מה נדבר ומה נצטדק הא-להים מצא את עון עבדיך הננו עבדים לאדני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו. ויאמר חלילה לי מעשות זאת האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד ואתם עלו לש-לום אל אביכם. ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה. שפת אמת ויגש תרלא' - ובאמת הי' אז צר מאוד ליהודה כמ"ש מה נאמר כו'. והי' עצתו על ידי הגשה זו לפנימיות הדבר. כי לא הוסיף בבקשה זו רק שחזר כל הדברים לעצמו להיות מיושרין אצלו ולקבל רצון השי"ת בשמחה. וע"י שמבררין שהוא מהשי"ת נתגלה הפנימיות.
ב. דברי הימים ב' כ' – א-להינו הלא תשפט בם כי אין בנו כח לפני ההמון הרב הזה הבא עלינו ואנחנו לא נדע מה נעשה כי עליך עינינו. שו"ע או"ח קלא' א' רמ"א - ומנהג פשוט לומר: ואנחנו לא נדע כו'. של"ה מסכת תמיד פרק נר מצוה צא' - ואומרים ואנחנו לא נדע וגו'. והטעם, לפי שהתפללנו בכל ענין שיוכל אדם להתפלל, בישיבה ובעמידה ובנפילת אפים, כאשר עשה משה רבינו ע"ה, דכתיב (דברים ט, ט) 'ואשב בהר', וכתיב (שם י, י) 'ואנכי עמדתי בהר' וגו', 'ואתנפל לפני ה'' (שם ט, יח). ומאחר שאין בנו כח להתפלל בענין אחר, אנו אומרים 'ואנחנו לא נדע'. וראיתי שליח צבור אחד שהיה שליח צבור הגון במאד, והיה מנהגו לומר אלו התיבות 'ואנחנו לא נדע מה נעשה' בקול רם. 'ואנחנו לא נדע' אמר בישיבה, 'מה נעשה' אמר בעמידה. והיה אומר, שכן קבלה בידו.
ג. שמואל א' ו' - ויקראו פלשתים לכהנים ולקסמים לאמר מה נעשה לארון ד' הודענו במה נשלחנו למקומו. שמואל ב' טז' - ויאמר אבשלום אל אחיתפל הבו לכם עצה מה נעשה. יונה א' - ויאמרו אליו מה נעשה לך וישתק הים מעלינו כי הים הולך וסער. שיר השירים ח' - מה נעשה לאחתנו ביום שידבר בה. אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף. רש"י - כשהאומות מתלחשים עליה להכחידה כענין שנאמר (תהלים פ"ג) לכו ונכחידם מגוי.
ד. בראשית יב' - ויאמר ד' אל אברם לך לך.. אל הארץ אשר אראך. שיחות הרצי"ה בראשית עמ' 127 - לאברהם אבינו רק נאמר: לך לך! לא נאמר לו לאן ללכת. לכאורה, זה דבר משונה. לאן יש לו ללכת? קודם-כל: לך לך! ובדרך כבר תדע לאן ללכת, "אל הארץ אשר אראך". בדרך כבר אראך לאן ללכת. מיד, במילים הראשונות, אנו נפגשים במין בריה א-לוהית, אשר בסדר המעשים שלו, בסדר העובדות שלו, בסדר הנחית הביוגרפיה שלו, מתגלה ומתבררת לו הכרה א-לוהית של "הארץ אשר אראך". באופן קטנוני ונורמלי, כשאדם מקבל משמעת ופקודה, חייבת להיות פקודה ברורה: לך מפה למקום פלוני. אבל כאן אנו פוגשים נשמה בעלת שייכות ודבקות מיוחדת לרבונו-של-עולם, כך שמתוך הפעולות, הפסיעות והצעדים שלה היא מגיעה "אל הארץ אשר אראך". מתוך פסיעותיך תתגלה כבר ההנחיה הא-לוהית. מתוך שתלך, יתגלה ה"אראך". מתוך השלילה של "ארצך מולדתך ובית אביך" יתגלה החיוב של "הארץ אשר אראך".
ה. אורות הקודש ג' עבודת הקודש ג' - מהות העבודה יש בה שני תוכנים, יש עבודה דמיונית, ויש עבודה ממשית. הדמיונית היא מיוסדת להמשיך רגשי האדם לענינים גדולים, והגדול מן הכל הלא הוא הענין הא-להי, ומתוך שהרגש יתמשך אחר הנשגב לא תהיה העכבה מצד הגוף וכחותיו כל כך להתגבורת הרוחנית העליונה. אבל העבודה הממשית היא ממש תחיית הרצון, והגברת הנשמה הא-להית, באדם ובעולם, על ידי מעשים טובים ושכלים אמיתים, וכל דבר קדוש ואמת, על פי הטהרה השכלית והופעת אור התורה.
בההערה המביאה לידי עבודה זו, מתגלה לאדם תוכן חיים, שיש לו מה לעשות בשביל הטוב היותר עליון שיתרבה בעולם, וממילא כל דבר גדול המביא טובה כללית הוא בכלל, ואם הוא מהדברים שהטוב גלוי בהם, אינו אובד בזה את ערכו, אלא שנשאר הרבה ממה שהטוב גנוז בו, וערך טובו הוא סגולי א-להי, שהם כל פרטי המצות, והמדות העליונות, שחסידי עולם גבורי הרוח חיים על פיהם בתם לבב, ובשמחת ישרים, ורוח גבורה עליונה, המרוממת אותם מעל כל המעשים.
ו. אורות הקודש ג' מוסר הקודש נח' – הידיעה הברורה מחוללת את הרצון, כשהיא עומדת על הבסיס הטוב. חמדת הטוב כל שהיא מתבררת יותר כך היא מתחזקת, כל מה שמתברר יותר שהטוב הוא טוב באמת, כן הרצון מתגבר. גבורת הרצון מחוללת את היכולת. למדנו מזה, שהידיעה הרצון והיכולת הנם תמיד אחוזים יחד, ובמקום שנמצא מדע לאין גבול, שמה הרצון הוא בלתי גבולי, והיכולת בלי גבול, גם היא.
ז. מאמרי הראי"ה דגל ירושלים ב' עמ' 338 - מה לעשות, אין זו שאלה. העבודה היא מרובה ועצומה. אנו צריכים להעמיד את הצביון של חיי הקודש שלנו בצורה של תחיתנו הלאומית. כל המפעלים, שיש להם יחש פחות או יותר לתוכן הקודש שבחיינו, צריכים הם להתנער לתחיה, לבא לידי שכלול לאומי, לידי תכסיס כולל ואיתן. והעיקר הוא הבעת הרעיון הירושלמי, הבעת הקודש של התחיה הלאומית והכרת ערכו בחיינו הכלליים. הספרות והשירה מוכרחות להתרומם אל נקודת הגובה שבקודש, וכל האומה בכללה צריכה לראות בעיניה את שיבת שבותה גם מתוך אספקלריא של קודש. הציונות היא באת הכח של צד החול שבחיינו הלאומיים, ועלכן הננו חייבים לחזקה ולאמצה, אבל מיד הננו חייבים ליצור באת הכח של הקודש של החיים הלאומיים שלנו, בין כלפי פנים בין כלפי חוץ.. באו ונרים את דגלה של מדינת ישראל בארץ ישראל במלא מובנה. באו ונשלים את החסר בתכונת התחיה החילונית אשר בציונות על ידי תחית הקודש.