כי תבוא ולראש השנה – שופר ההתחדשות

דף מקורות - כי תבוא ולראש השנה – שופר ההתחדשות

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליח' אלול תשע"ח
א.    דברים כו' – והיה כי תבוא אל הארץ.. ולקחת מראשית כל פרי האדמה.. ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ד' אלוקיך לשכן שמו שם. ובאת אל הכהן.. ואמרת אליו, הגדתי היום לד' אלוקיך כי באתי אל הארץ... ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ד' אלוקיך ולביתך.. דברים כח' מז' – תחת אשר לא עבדת את ד' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל.

ב.     דברים כו' – היום הזה ד' אלוקיך מצוך.. רש"י - בכל יום יהיו בעיניך חדשים, כאילו בו ביום נצטוית עליהם.

ג.     מוסר אביך א' ח' - ועל דבר שהוא למעלה ממדרגתו בעצם ועם זה הוא יפה וטוב לו ודאי שראוי הוא לשמח.. שכיון שלא היה לו זה הטוב הרי מעלתו לא הגיעה לזה, וכיון שנתחדש לו הטוב שלמעלה ממדרגתו הוא שמח, אך אחר שכבר זכה אל הטוב ההוא כבר מדרגתו עלתה לזה הטוב ואין כאן מקום שמחה. א"כ כאשר יהיה לנו דבר שתמיד הוא למעלה ממדרגתנו והוא טוב לנו אז ראויה לה השמחה התמידית עם כל יושנה, וזהו ענין "בכל יום יהיו בעיניך חדשים".

ד.     אורות הקודש ב' תקיז' - ההופעה שבאה לאדם, לחוש על ידה את היצירה, לא כדבר שכבר נגמר ונעשה, אלא כדבר שהוא תמיד מתהוה, מתעלה, מתפתח ומתרומם, זו היא שמעלה אותו מתחת השמש למעלה מן השמש, ממקום שאין כל חדש, למקום שאין כל ישן, שהכל מתחדש, ששמחת שמים וארץ הוה בו, כיום שנבראו בו. ועל ידי אספקלריא בהירה זו מביטים בכל העולמות, ובהתולדה הכללית והאנושית, בגורל החיים של כל יצור, ובכל המאורעות של כל הזמנים. ויום שכולו שבת, שבו מאירה מנוחת העולמים, הוא יום שהחידוש השופע תדיר היא תכונת יצירתו, שאינו צריך גמר ותכלית. כי חמדת ימים הוא, כליל תפארת, מקור כל הברכות.

ה.    דברים כט' - ..אתם ראיתם את כל אשר עשה ד' לעיניכם בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו.. ולא נתן ד' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה.

ו.      שפת אמת ראה תרלד' - ראה כו' היום. הוא בכל יום ויום כי הקב"ה מחדש בכל יום מ"ב וכשנתחדש הבריאה נמשך ברכה חדשה. ולכן בכל יום יש לבחור א' מהדרכים. וההתחדשות ניתן לבנ"י כדכתי' החודש כו' לכם..

ז.     דברים יא' יב'- ארץ אשר ד' אלוקיך דרש אתה תמיד עיני ד' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה.

ח.    תהלים פא' - תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו. כי חק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב. ראש השנה ח. - באחד בתשרי ראש השנה לשנים, למאי הלכתא.. רב נחמן בר יצחק אמר, לדין. דכתיב מראשית השנה ועד אחרית שנה, מראשית השנה נידון מה יהא בסופה. ממאי דתשרי הוא, דכתיב תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו, איזהו חג שהחדש מתכסה בו, הוי אומר זה ראש השנה, וכתיב כי חק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב. תנו רבנן, כי חק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב, מלמד שאין בית דין של מעלה נכנסין לדין אלא אם כן קידשו בית דין של מטה את החדש. רש"י –אלא אם כן קדשו החדש וכו' - והכי קאמר, אם קבעו ישראל את חק החדש, יהא משפט להקב"ה.

ט.    ספר המצוות לרמב"ם עשה קנג' - ודע שהחשבון הזה שנמנה אותו היום ונדע בו ראשי החדשים והמועדים אי אפשר לעשותו אלא בארץ ישראל לבד.. ובכאן שורש גדול מאד משרשי האמונה לא ידעהו ולא יתבונן במקומו אלא מי שדעתו עמוקה. וזה שהיותנו היום בחוצה לארץ מונים במלאכת העבור שבידינו ואומרים שזה היום ראש חדש וזה היום יום טוב לא מפני חשבוננו נקבעהו יום טוב בשום פנים אלא מפני שבית דין הגדול שבארץ ישראל כבר קבעוהו זה היום ראש חודש או יום טוב. ומפני אמרם שזה היום ראש חדש או יום טוב יהיה ראש חדש או יום טוב, בין שהיתה פעולתם זאת בחשבון או בראיה.. ואנחנו אמנם נחשב היום כדי שנדע היום שקבעו הם ר"ל בני ארץ ישראל בו ר"ח.. ועל קביעתם נסמוך. לא על חשבוננו. אבל חשבוננו הוא לגלויי מילתא. והבין זה מאד. ואני אוסיף לך באור. אילו איפשר דרך משל שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל, חלילה לאל מעשות זאת כי הוא הבטיח שלא ימחה אותות האומה מכל וכל.. הנה חשבוננו זה לא יועילנו אז כלום בשום פנים.. כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים.

י.      חתם סופר יו"ד רלד' – וס"ל לרמב"ם דמה שחשבו הראשונים שנים וחדשים וקדשום זה לא יועיל אלא כשעכ"פ נשארו בא"י אפילו כורמים ויוגבים ישראל אשר בהגיע זמן ועידן ההוא ואז הכורמים יקבעו מועדים עפ"י חשבון הקדמונים ההמה לפי מה שרואה בלוח.. ועי"ז מתקדשים המועדים בכל העולם ואי לאו לא יועיל חשבון וקידש הקדמונים ושבטלה כל התורה חלילה ואין כאן אומה ישראלית ח"ו והיינו כליון אומה ח"ו אלא שהבטחנו יוצרנו שלא יהיה זה..

יא.   עולת ראי"ה ב' שלז' - תקעו בחודש שופר.. ישראל מונים ללבנה ונמשלים ללבנה, משום תכן ההתחדשות שהוא ניכר ומתגלה בה, שהם עתידים להתחדש כמותה. וכן מילוי הלבנה סימן טוב הוא לישראל. וראשי חדשים הם זמן כפרה לישראל, שנפשותיהם של ישראל מתחדשות כמו שהלבנה מתחדשת אז בהתכסות פניה ובהתחדשות אורה.. כל חטא.. יש לו סבה במעוט יראת ה' ואהבתו, והתמעטות זו של היראה ואהבה הרי היא חלי בנפש, הגורם לקלקול המדות, שהן חוזרות וגורמות לגופי עברות, שריפויו של חלי זה הוא מוכרח לפני תיקון תולדותיו, שהם פרטי החטאים עצמם, וריפוי זה הוא בא ע"י התחדשות הנפש כבריה חדשה בזמנים הנתונים והקבועים לכך. על כן תקעו בחודש, בזמן ההתחדשות, שופר, שאין בו דברים מפורטים כי אם מעורר מגלה וקובע אהבה ויראה, תקיעה בחסד כנגד אהבה, ותרועה בגבורה כנגד יראה, ומיטיב את המדות ברגשות הנפש ע"י חרדת קודש. בכסה, שהחודש מתכסה בו, שהתכסות הכתמים שבהתחדשות זו היא קבוע ליום חגנו, ולפיכך אפשר להיות יום המשפט, שהוא בזמן הכפרה הכללי יום חגנו, כי כמו שנתן חוק וזמן ללבנה בחידושה וכיסויה כן חוק הוא לישראל ומשפט לאלוקי יעקב, שקבע לבניו ולעמו את זמן הכפרה בהתחדשותם והתכסותם.