כל המצוות ניתנו לקיימן בארץ ישראל ואפילו המלאכה הנעשית בארץ מתקנת את העולם ולכן כאן יש ללכת לעבודה באורות
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לו' מנחם-אב תשע"ב
א) דברים א' – אלה הדברים אשר דבר משה.. בעבר הירדן בארץ מואב, הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר: ד' אלוקינו דבר אלינו בחורב לאמר, רב לכם שבת בהר הזה, פנו וסעו לכם ובואו הר האמורי ואל כל שכניו, בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים, ארץ הכנעני והלבנון עד הנהר הגדול נהר פרת.
ב) דברים יא' – השמרו לכם פן יפתה לבבכם.. ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה.. ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם, וקשרתם אותם לאות על ידכם, והיו לטטפות בין עיניכם.. וכתבתם על מזוזות ביתך.. רש"י - אף לאחר שתגלו היו מצויינים במצות, הניחו תפילין, עשו מזוזות כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו. וכן הוא אומר (ירמיה לא, כ) הציבי לך ציונים.
רמב"ן ויקרא יח' כה' - אמרו בספרי (עקב מג).. משל לאדון שכעס על אשתו ושלחה לבית אביה, אמר לה הוי מתקשטת תכשיטים שכשתחזרי לא יהיו עליך חדשים.. והנה הכתוב שאמר: ואבדתם מהרה ושמתם את דברי אלה וגו', אינו מחייב בגלות אלא בחובת הגוף כתפילין ומזוזות, ופירשו בהן כדי שלא יהו חדשים עלינו כשנחזור לארץ, - כי עיקר כל המצות ליושבים בארץ ה'. ולפיכך אמרו בספרי (ראה פ), וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות (דברים יא'), ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה,
אור החיים דברים לא' כ' – ישיבת הארץ היא מצוה כוללת כל התורה, צא ולמד ממאמרם ז"ל (כתובות קיא.) שכל ההולך בה ד' אמות, יש לו חלק לעולם הבא שכולו חיים.
ג) אורות עמ' סז' – דבר פשוט הוא שהצדיק עושה כל מעשיו בקדושה, וכל פעולותיו הגשמיות עולות הן לתיקונו של עולם, וזאת היא אהבת המלאכה, שכ"כ שגבה מעלתה מצד עצמה, ושנתנה בברית כמו שתורה נתנה בברית. ומעתה אין ספק שתקון עולם מלא והתרחבות אור הקודש נמצא באמת בכל מלאכה. כל תנועה שמצלת איזה חלק מן ההויה מן שליטת התוהו, - דבר גדול וכללי יש כאן..
ד) אבות דר' נתן יא' – שמעיה אומר אהוב את המלאכה.. כיצד, מלמד שיהא אדם אוהב את המלאכה.. שכשם שהתורה נתנה בברית כך המלאכה נתנה בברית שנאמר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך..
ה) אורות שם - וכשישנם צדיקים בדור, שאור ד' מופיע עליהם תמיד, הם מאחדים נשמתם עם נשמת הכלל כולו, והגות לב הפנימי של המוני בני אדם עושי המלאכה, מתאחדת עם הגות לבבם. וצד המארה שיש במלאכה, שהיא באה מצד קנאת איש מרעהו, ומצד שנאת הבריות היונקת הרבה ממלחמת החיים בצורתה הארורה בעולם הירוד, הרי היא הולכת ומתפכחת, ויוצאה היא מכלל ארור ובאה לכלל ברוך.
לפעמים יש כח בצדיקים, ליתן אור קדושה בעצמות המלאכה, עד שיהא בה כח מעין של תורה, להביא לחיי עולם הבא, ולתקן את הפגמים, ולהשיב בתשובה שלימה את עוסקיה, 'גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים'.
ו) רש"י דברים א' – באר את התורה - בשבעים לשון פירשה להם. דברים רבה א' - שהספרים נכתבים בכל לשון.. אמר הקב"ה ראה לשונה של תורה מה חביבה, שמרפא את הלשון. מנין? שכן כתיב (משלי טו') מרפא לשון עץ חיים, ואין עץ חיים אלא תורה, שנא': עץ חיים היא.. ולשונה של תורה מתיר את הלשון.
שפת אמת תרלא' – כי התורה נותנת חיים לכל הנבראים, כי באורייתא ברא קוב"ה עלמא, וחיות הכל מהתורה. ולכך מתיר את הלשון, שלשונות האומות הם רחוקות מהקדושה ומתגשמים, מ"מ ע"י שנתלבשו בתורה באותו לשון, מתרפא הלשון, ומתקרבות ג"כ להקדושה.
ז) אורות שם - וכשם שיש כח להמשיך את הקדושה והאור האלוקי הפנימי בכל המלאכות.. כן יש כח להמציא אור קודש בכל הלשונות ובכל החכמות שבעולם, וצדיקים הגדולים צריכים להתפלל, שיתמשך אור נועם ד' בכל החכמות ובכל הלשונות.. ביחוד צריך להפנות לזה את התפילה בעת שרואים שהנטיה גדולה לשפות ומדעים, ואי אפשר להילחם עם כל הפונים אליהם, והזמן ואותותיו מראים את ההכרח, אז קמים צדיקים פנימיים לתשועה, בעבודה שבחשאי.. באים ופותחים את הצינורות הסתומים.. ומעוררים הם את הקודש שבכל לשון בכוחו של יוסף, שכלל הכל באות ה' שבו נברא העולם הזה, שנתווסף על שמו, ובכוחו של הדבור שבסיני, שבא להרבות אור גדול יותר ויותר מזה, 'ד' אלוקים יתן אומר המבשרות צבא רב', שנחלק כל דבור לשבעים לשון, וכן באר משה את התורה היטב, והיטב זה, היינו שמצא ערך הטוב האמיתי שבכל לשון.. ושפה ברורה הולכת ומתהפכת אל כל העמים לקרוא כולם בשם ד'. וכל המלאכות יאירו באור החיים, על ידי מלאכת הקודש, וכל מה שמתווספות מלאכות ועבודות גשמיות בארץ ישראל, תצא על ידי ישראל, ביסודה, המלאכה והעבודה משפלותה המאררה, וכל מה שתגדל השפעת לשון הקודש בעולם, וכל מה שיעלה כח התורה והתפילה הטהורה, המאמצת להרחיב את אור האצילות האלוקית בעולם, לבררה ולהודיע לבני האדם הדר כבודה, בכל דרכי הודעה ובכל דרכי בירור והסברה, כן יוסיף האור להגלות על כל שפה ולשון, ועל כל חכמה ומדע, וק"ו שיחול אור ד' על כל דברים שבטעם ביופי ובשירה, בהליכות דרך ארץ ובארחות הנימוס, ואפילו בקישוטים והידורים ואופני ההנהגות והנימוסים היותר מודרנים, כמובן המובחרים והעדינים שבהם, ובכולם יחל אור ד' לפעם.