אברהם העברי, ויעבור ד', ויתעבר ד', כי לא תעבור את הירדן, סוד תפילת משה המבקש לגלות את אור העתיד בחייו, וויתורו למען הכלל
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליג' מנחם אב תשע"ה
א. דברים ג' - ואתחנן אל ד' בעת ההיא.. אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן.. ויתעבר ד' בי למענכם ולא שמע אלי.. כי לא תעבר את הירדן הזה. וצו את יהושע.. כי הוא יעבר.. רש"י - אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם.. לפי שאמר לו וחנותי את אשר אחון.. לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג דמיתי שמא הותר הנדר.
ב. שיחות הרצי"ה דברים 190 – בכל השפות.. יש הבדלה ברורה בין הזמנים. לעומת זה אצלנו באה הוא"ו ועושה מהפכות ממש.. כך היא סגולת הלשון האלוקית.. דבר ד' נמשך אלינו ממרומי מרומים בתורתנו ובממשיות דיבורנו, עד כדי אפשרות להפוך עבר לעתיד. כשמתגלה כח אלוקי, זרם שמימי, המהפך את המצב של צער העבר לתקות העתיד, הגיוני מאד שאז מופיעה לשון שמחה: 'והיה' לשון שמחה. ולעומת זאת בהתהפכות העתיד לעבר, 'ויהי' לשון צער.
ג. אורות התשובה ו' ה' –..גם המעשים של העבר אינם נתקים ממהות החיים והחפץ במקורו.. יש ביד החפץ להטביע צביון מיוחד גם על המעשים שעברו. וזהו סוד התשובה, שברא אותה הקב"ה קודם שברא את העולם. כלומר: הרחיב את כח היצירה הנפשית הרוחנית ביחושה אל המעשים וההויה, עד שתהיה תופסת ברשותה גם את העבר..
ד. אורות הקודש ג' רכו' - התפלה היא האידיאל של כל עולמים. כל ההויה כולה למקור חייה היא עורגת, כל צמח, וכל שיח, כל גרגר חול, וכל רגב אדמה, כל אשר בו חיים נגלים, וכל אשר בו חיים כמוסים, כל קטני היצירה, וכל גדוליה, שחקי מעל, ושרפי קודש, כל הפרטיות שביש, וכל כללותו, הכל הומה שואף עורג ושוקק, לחמדת שלמות מקורו העליון, החי הקדוש הטהור והכביר. והאדם סופג את כל השקיקות הללו בכל עת ובכל שעה, והוא מתרומם ומתעלה בתשוקות קדשו, ובא תור הגילוי, לתשוקות רוממות א-ל אלה בתפלה, המכה גלי אורה, היוצאת בחופש עזה, בהגיון שיח קדשה, למרחבי א-ל. מרומם הוא האדם בתפלה את כל היצור, מאחד הוא עמו את כל היש, מעלה את הכל, מרומם אל הכל, למקור הברכה, למקור החיים.
ה. ילקוט שמעוני ואתחנן תתיז' - ויתעבר ה' בי, רבי אליעזר אומר נתמלא עליו חימה, רבי יהושע אומר כאשה שאין יכולה לשוח מפני עוברה. למענכם, בשבילכם נעשה לי כך, ולא שמע אלי לא קבל תפלתי. שם תתכ' - לא שחטאתי לפניו אלא למענכם בשביל שהכעסתם אותי ואמרתי כנגדכם, כך עשה לי, בשביל שילמדו הכל ממשה, ומה אם משה על ידי שאמר דבר קל כנגד ישראל לא נכנס לארץ, מי שיאמר כנגד ישראל דבר קשה על אחת כמה וכמה.. שם תתכא' - ..הלך לו אצל שר הפנים אמר לו בקש עלי רחמים, אמר לו כך שמעתי מאחורי הפרגוד שאין תפלתך נשמעת, הניח ידו על ראשו והיה צועק ובוכה ואמר אצל מי אלך.. באותה שעה נתמלא הקב"ה עליו עברה.. עד שפתח משה ואמר מקרא זה ויעבר ה' על פניו ויקרא, מיד נתקררה דעתו של הקב"ה, אמר ליה שתי שבועות נשבעתי אחת שתמות או לאבד את ישראל, לבטל שתיהן אי אפשר ואם תרצה אתה לחיות יאבדו ישראל, אמר לו.. יאבד משה ואלף כמותו ואל יאבד אחד מישראל..
ו. ברכות כח: - רבי יהושע אומר ההולך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה ואומר הושע ה' את עמך את שארית ישראל בכל פרשת העבור יהיו צרכיהם לפניך ברוך אתה ה' שומע תפלה. שם כט:- מאי פרשת העבור, אמר רב חסדא אמר מר עוקבא אפילו בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה יהיו כל צרכיהם לפניך איכא דאמרי אמר רב חסדא אמר מר עוקבא אפילו בשעה שהם עוברים על דברי תורה יהיו כל צרכיהם לפניך. רש"י - בכל פרשת העבור וכו' - כמו פרישת העבור. והכי משמע בכל עניני פרישת העבור כגון עברה בעברה. יהיו כל צרכיהם - גלוים לפניך לרחם עליהם.
ז. שמואל ב' טז' - ויאמר אבישי.. למה יקלל.. את אדני המלך אעברה נא ואסירה את ראשו.. שם יט' - ויהודה בא הגלגלה.. להעביר את המלך את הירדן. וימהר שמעי בן גרא.. וירד עם איש יהודה לקראת המלך דוד. ואלף איש עמו מבנימן.. ועברה העברה לעביר את בית המלך ולעשות הטוב בעיניו ושמעי בן גרא נפל לפני המלך בעברו בירדן.
ח. יהושע ה' יא' – ויאכלו מעבור הארץ.. מלבי"ם - ..עבור הוא יבול הארץ משנה העברה, ותבואה היא תבואת השנה ההיא שהביאה הארץ בשנה הזאת.. לא יכלו לאכול מתבואה החדשה מפני שלא נקרב העומר..
ט. בראשית יד' - ויבא הפליט ויגד לאברם העברי.. דברים רבה ב' - א"ר לוי אמר לפניו רבש"ע עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ ואני איני נכנס לארץ, אמר לו הקב"ה מי שהודה בארצו נקבר בארצו ומי שלא הודה בארצו אינו נקבר בארצו, יוסף הודה בארצו מנין גבירתו אומרת, ראו הביא לנו איש עברי וגו' ולא כפר אלא גנב גנבתי מארץ העברים.. את שלא הודית בארצך אין אתה נקבר בארצך, כיצד בנות יתרו אומרות איש מצרי הצילנו מיד הרועים והוא שומע ושותק..
י. אורות קכח' – אמונת ישראל נעוצה היא באין סוף, שהוא למעלה מכל תוכן של אמונה, ומתוך כך נחשבת באמת אמונת ישראל להאידיאל של האמונה, ואמונת העתיד, "אה-י-ה אשר אה-י-ה", הגבוה באין ערוך מתוכן של אמונה בהוה. הרבה מדריגות במורד יורד הוא הציור הרוחני, עד כדי להקראות בשם אמונת ישראל בעצם, בתור אמונה ממש, ולא בתור האידיאל האמוני. באמונה עצמה חל הפגם של הכפירה, אבל בהאידיאל האמוני אין פגם הכפירה מגיע כלל, שהוא למעלה ממושג הכפירה כשם שהוא למעלה ממושג האמונה. הכפירה אין לה אידיאל אמתי, "אל אחר איסתרס ולא עבד פירין". היאוש והתוהו אינם נותנים מאומה. ועל כן אין מקום לאידיאל הפוך מהאידיאל של האמונה, אע"פ שיש ענין של היפוך והקבלה לעומת גוף האמונה. "שער החמישים" האידיאל האמוני, שגם אצל משה היה לאידיאל, שלא ניתן לו, איננו במציאות בקליפה. והשפעתו של שער החמישים הזה, של אידיאל האמונה, נותנת היא חיים עליונים לכל השערים כולם, ומכניעה את קליפת הכפירה חסרת האידיאל, מפני קדושת האמונה הקשורה באידיאל נצחי. "כי עמך מקור חיים".