פרשת כי תבוא – בחזרה למעיין הנעורים

דף מקורות - פרשת כי תבוא – בחזרה למעיין הנעורים

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליח' אלול תשע"ב
א) דברים כו' – והיה כי תבוא אל הארץ.. ולקחת מראשית כל פרי האדמה.. ושמת בטנא, והלכת אל המקום אשר יבחר ד' אלוקיך לשכן שמו שם. ובאת אל הכהן.. ואמרת אליו, הגדתי היום לד' אלוקיך, כי באתי אל הארץ, אשר נשבע ד' לאבותינו לתת לנו.. וענית ואמרת.. ארמי אובד אבי וירד מצרימה.. וירעו אותנו המצרים.. ויוציאנו ד'.. ויביאנו אל המקום הזה, ויתן לנו את הארץ הזאת.. ושמחת בכל הטוב, אשר נתן לך ד' אלוקיך..

ב) פסחים קטז: - בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים..

ג) אורות הקודש ג' שנג' – הצפיה הרוחנית, מלאה היא בהירות הזכרון הכללי, זכרון גדלה של האומה וכל מלא הודה בעבר, וכמו כן, היא מופעת משכלול התקוה בעתיד. ואלה שתי ההופעות משכללות את הנפש כולה. ומזה באה החבה הגדולה למצוות התלויות בארץ ובמקדש, וכל הרגשות התלויים בהן.

ד) קובץ ב' ס' – רואים אנו את ההויה ברוחניותה, את החיים הפנימיים איך הם פועלים, איך הם הולכים ומתהוים. את הנשמה המתגלה בחי ובמדבר, איך היא עומדת בעילומה, איך נשמת הבנים כלולים ומכונסים באבות בעודם גם הם בקטנותם, איך הנשמות העתידות עומדות בצביונן, והעתיד בכללו, בשלל צבעיו הנהדרים, כמו חי נצב לעינינו. ואין חזיון זה מקסם כזב, אלא צפיית אמת. אין עבר הווה ועתיד מחולקים באמתת היש. מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שיעשה, ומה שנעשה מכבר ומה שיעשה לעתיד הולך הוא ונעשה בהווה תמיד ותכוף. והכל חי, והכל שלם, הכל רענן והכל מזהיר, כשהכל מוכר בחטיבה אחת, כשהאורה מזהרת ומפלשת את אורה, לידע ולהודיע איך ממקור הכל חי הכל.

ה) קובץ א' תתכג' – ההרגשה הפנימית, שיש שייכות לנשמת היחיד עם כל צרור החיים של כל הנשמות כולן, והנשמות של העבר מקושרות עם אותן של ההווה, וכולן עם הנשמות של העתיד, ובכללות כולן הטוב והקודש מאיר מאד, ומזהיר כזוהר הרקיע, - כל מה שהרגשה זו תתגדל ביותר, וכל מה שתכריע ביותר אליה את המעשים, ואת רגשי הנפש כולם, כן יהיה האדם יותר מוכן לשפעה אצילית.

ו) אורות יג' – אנו מסתכלים בדורות הראשונים, המסופרים בתורה בנביאים ובכתובים, אותם הדורות שהיו עסוקים במלחמה, - והם הם הגדולים, שאנו מתיחסים אליהם בידידות וגדולת קודש.. עזיזים היו ברוחם, וידעו בעומק החושך, לבחור בטוב ולסור מן הרע.. כשאנו מתבוננים אליהם, הננו בכל ההופעה הרוחנית שאנו כל כך שוקקים לה, משתוקקים לאמוצם, לכח החיים החטוב והגבוש, האיתן והמוצק, ששכן בקרבם, ומתוך תשוקה זו, כוחנו הרוחני מתאמץ, וכח גבורתנו מתעדן, ואותן הנשמות החזקות, חוזרות לחיות בנו כימי עולם.

ז) ריה"ל – עבדי זמן, עבדי עבדים הם, עבד ד' הוא לבד חופשי, על כן, בבקש כל אנוש חלקו, חלקי ד' אמרה נפשי.

ח) דברים לד' – ומשה בן מאה ועשרים שנה, לא כהתה עינו, ולא נס לחה. רש"י – אף משמת.

ט) סוטה יג: - ויש אומרים: לא מת משה. כתיב הכא וימת שם, וכתיב התם ויהי שם עם ד', מה להלן עומד ומשמש, אף כאן עומד ומשמש. ברכות סד. - אמר רבי חייא בר אשי אמר רב: תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל א-להים בציון.

י) אורות הקודש א' קכג' – 'בעלי העבודה' קראו הראשונים להמסתכלים הרזיים, והוא הסגנון המיוחד והאופיי שלהם. הם אינם בעלי הנאה, בעלי עריגה לקבלת פרס. חייהם הם חיי עבודה... מתנשאים הם מעל כל חיי החול. והם הם הגדוד של עבדי ד', ששמם נאה להם. הם הם העומדים ומשמשים, כצבא המרום במרום, ויותר מכל מרום. הם הם החיים וקיימים בחיי עבודתם בעולם הזה ובעולם הבא, הם הם שבמיתתן קרויין חיים, ואינם חופשים מן המצוות לעולמי עולמים, תלמידי חכמים שאין להם מנוחה, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, הולכים  מחיל אל חיל, מה כאן עומד ומשמש אף שם עומד ומשמש.

יא) דברים כו' – היום הזה ד' אלוקיך מצוך.. רש"י - בכל יום יהיו בעיניך חדשים, כאילו בו ביום נצטוית עליהם.

יב) מוסר אביך פ"א ח' - ..כאשר יהיה לנו דבר, שתמיד הוא למעלה ממדרגתנו, והוא טוב לנו, אז ראויה לה השמחה התמידית עם כל יושנה, וזהו ענין 'בכל יום יהיו בעיניך חדשים', אך מצד שהשמחה תורגש גם בחומר, הטביע הבורא ית' שיתחדשו ידיעות חדשות, ויהיה דרך השמחה, ככל ענין שמחה חמרית ג"כ.