קדושת כללות ישראל אינה בחירית אלא אלוקית מוחלטת עד שבכל יהודי שוכן האור ומתוך האור הכללי הזה יאיר העולם כולו
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכב' אלול תשע"ד
א. דברים כט' – אתם ניצבים היום כולכם, לפני ד' אלוקיכם, ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל. טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך, מחוטב עציך עד שואב מימיך. לעברך בברית ד' אלוקיך.. למען הקים אותך היום לו לעם.. ולא אתכם לבדכם אנוכי כורת את הברית הזאת.. כי את אשר ישנו פה עימנו עומד היום.. ואת אשר איננו פה עימנו היום.. הנסתרות לד' אלוקינו, והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, לעשות את כל דברי התורה הזאת.
רש"י – הנסתרות..- ואם תאמרו מה בידינו לעשות, אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד?, שנאמר (פסוק יז) פן יש בכם איש וגו', ואחר כך (פסוק כא) וראו את מכות הארץ ההיא, והלא אין אדם יודע טמונותיו של חבירו, אין אני מעניש אתכם על הנסתרות, שהן לה' אלוקינו והוא יפרע מאותו יחיד, אבל הנגלות, לנו ולבנינו לבער הרע מקרבנו..
ב. אורות התשובה יג' ג' - צריך אדם להיות מחובר תמיד עם תמצית הטוב האלוקי המקושר בשורש הנשמה של כנסת ישראל כולה, ובזה הוא זוכה לתשובה. כי תמיד יגלו נגד עיניו גרעונותיו וחטאיו, שהם נובעים ממקור ההתנכרות, שהתנכר לאומה האלוקית, שהיא צור חצב ומקור כל הטוב שבו. אל יבהל מלהיות מחובר עם שורש נשמת האומה כולה, אף על פי שבהסתעפות הענפים הפרטיים נמצאים גם כן רשעים וגסים, אין זה מגרע במאומה את האור הטוב האלוקי של כללותה, וניצוץ נשמת אלוק שרוי הוא גם בכל הנפשות הפרטיות היותר נפולות. ומתוך שכנסת ישראל חובקת בקרבה את הטוב האלוקי, לא רק לעצמה, כי אם לכל העולם, ליקום כולו, הרי הוא בא מתוך הדבקות העזה בתוכיות נשמת האומה – לדבקות באלוקים חיים, על פי הברכה האלוקית המלאה כל, ואור שכינה שורה עליו בכל הדרה ועוזה.
ג. שם יב' ג' - ..יחידי הסגולה המקוים לאור ד', סובלים מחטאת הצבור כולו. אהבתם אל הכלל עזיזה היא לאין חקר. עצמות הטוב שבנשמתם עורגת דוקא אל הטוב הכללי, והכלל - כשהם נמשכים אליו, הרי הוא עלול לטמא אותם במגעו מפני החטאים הנדבקים בו. אמנם צדיקי אמת סובלים הם ברצון את כל הסיתומים, כל היסורים החמריים והרוחנים, ובלבד שיבואו למטרתם להשכיל ולהיטיב, להרבות טוב ואור קודש, לפלס נתיב סלול לאור ד' ונעמו, שיכנס ישר בכל לב ורוח, למען יתענגו הכל על טוב ד', למען ישמח ד' במעשיו.
ד. אגרת תקמא' – ..הלאומיות הכפרנית, האומרת בקול חצוף, שאין לה חלק בכל קודש, מיסודו, מפני שהיא כופרת בעיקר, ופשוט שכיון שבטל העיקר בטלה הטפלה, "שורשם כמק יהיה ופרחם כאבק יעלה" (ישעיהו ה'), וכל כך למה מפני "כי מאסו את תורת ד' צב-א-ות ואת אמרת קדוש ישראל נאצו" (שם), הרשעה הזאת היא עשירה כ"כ ברוחה, מחומשת בכשרונות רבים, ממולאה הגיון ושירה, והלך נפש, עד שהיא מטלת עלינו – לא בחינם – אימה בגדלה, ואחר כל זה הננו בטוחים, שהיא מוכרחת לכרוע וליפול, ולהמס כדונג מפני אש, מאור אלוקי אמת צור ישראל באמת.. הכח המוסרי היסודי שצפון בקרבה – דוגמת שם המפורש שבפי צלמו של נבוכדנאצר.. שאי אפשר.. לידות בה אבן, שלא יהיה כרוגם איקונין של מלך – הוא האומר "כללות האומה", הגוי כולו השגור בפיה. לאומיות זו היא אומרת, ולפעמים גם בלא לב ולב, שהיא דורשת את ישועת כלל ישראל, כ ו ל ו דוקא, אינה מתחשבת עם פרטים ולא עם סיעות ומפלגות, כי אם דוקא את הכלל כולו היא חפצה לתפוס בלבבה, את כל ישראל, את האומה, והאומה בערכה הכללי היותר חסון, שאפשר למח אנושי חלוני, שלשד האור האלוקי נתיבש ממנו, לתופסו, האומה בערכה ההיסתורי והמוסרי, ועם זה היא פושטת ידה על ארץ ישראל וחבת ציון וכל מקראיה באומץ לב וגבורה בלתי מצויה. ואחרי כל זה יודעים אנו ברור, שלא תוכל להצליח.. כל זמן שלא תשא עיניה למרום להשען על קדוש ישראל.. אסור לנו להפריד ולפרר, אסור לנו לומר: "זהו שלנו ואנו דואגים עליו, וזהו לא שלנו". כשנעסוק לפעמים בפרטים בודאי נפלה בין איש לאיש ובין סיעה לסיעה לפי ערכם, אבל כשאנו מתרוממים אל התוכן היסודי כולל הכל, אין אנו רשאים להבדיל בו בין טובים לרעים, ועל דעת המקום ועל דעת הקהל הננו מוכרחים להתפלל עם העברינים ג"כ, ותקות לבבנו צריכה להיות מקפת את הכל, את הכלל כולו, ובכל ערכיו. "להתפלל עם העברינים" אני אומר, אך לא להתחשב עם דעותיהם העבריניות, לא להזמינם במחיצותינו בתור פועלים ומנהיגים, אבל להתפלל, כלומר: לדרוש בלב ונפש את שלום הכלל כולו וישועתו, במובן היותר רחב..
ה. אגרת קיב' – ההרגל לצאת מתלמוד אל תלמוד, ולהנצל מאותה המארה של 'אין שלו' ליוצא ולבא' (חגיגה י.), הוא מוכן עתה דוקא. כל עיקר המנוחה, בעולם וביהדות, הוא רק מפני ריבוי המאורות הזורחים ושופעים כאחת. הדרך הישנה של בחירת אחד הדרכים, ללכת בה במתון, לא תקום ולא תהיה. יותר ויותר מזה נתגדלנו ונתפתחנו. לתפוס כללות הדרכים כולם ולאגדם במנוחה שלמה ובטוחה, היא התחלת הדרך של הפיכת ע' דעור לאלף דאור, הכתוב בתורתו של ר' מאיר (ב"ר פ"א כ'), שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו..
ו. אגרת תקעא' - 'כשם שאנו מכירים ומאמינים, שתשועת ישראל תבא על ידי התחלה של קץ המגולה, שנעשה אנו בכח אשר נתן לנו ד' לעשות חיל, לרכוש את הארץ, לגאול אותה לעבדה ולבנותה, לכבוש אותה בכיבושים קולטוריים (=תרבותיים) ומעשיים, כן עלינו לדעת יותר ויותר, כי רוח ד' אשר על אליהו להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, לעשות שלום בעולם, להשוות את המחלוקת, צריכה להתגלות גם בפעולה נפשית שלנו, פעולת האומה כולה, על ידי כוחותיה היותר טובים, תלמידי חכמים המרבים שלום בעולם'.
ז. ישראל ותחיתו ל' – צריכים לעורר את תחית ישראל בכל הכוחות המכונסים באומה.. ההכרזה הכללית תקח עמה את הכל, וביסוד החיים הכלליים אשר לישראל, עומק התשובה גנוז.