מעשר שני מושך את ישראל לירושלים כדי להעניק צורה ערכית לחומריות הישראלית לחדש ולהאיר באור הפנימי את כל העשיה הישראלית
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכב' אב תש"פ
א. דברים יד' – עשר תעשר את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה. ואכלת לפני ד' אלוקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם.. למען תלמד ליראה את ד' אלוקיך כל הימים. וכי ירבה ממך הדרך כי לא תוכל שאתו כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ד' אלוקיך לשום שמו שם.. ונתתה בכסף וצרת הכסף בידך והלכת אל המקום אשר יבחר ד' אלוקיך בו. ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך.. ואכלת שם לפני ד' אלוקיך ושמחת אתה וביתך. רש"י - ואכלת וגו' - זה מעשר שני.
ב. בבא מציעא מז: - דתניא, וצרת הכסף בידך, לרבות כל דבר הנצרר ביד, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר, לרבות כל דבר שיש עליו צורה. רמב"ם מעשר שני ד' ט' - אין פודין פירות מעשר אלא בכסף שנאמר וצרת הכסף.. ואין פודין בכסף שאינו מטבע אלא בכסף מפותח שיש עליו צורה או כתב [שנאמר וצרת הכסף], ואם פדה בלשון של כסף וכיוצא בו והוא הנקרא אסימון לא עשה כלום, ואין פודין בפחות מפרוטה מפני שהוא כפודה באסימון.
ג. בבא מציעא מב. - המפקיד מעות אצל חברו, צררן והפשילן לאחוריו.. חייב, שלא שימר כדרך השומרים.. גמ.. צררן והפשילן לאחוריו, מאי הוה ליה למיעבד. אמר רבא אמר רבי יצחק, אמר קרא וצרת הכסף בידך אף על פי שצרורין יהיו בידך. ואמר רבי יצחק, לעולם יהא כספו של אדם מצוי בידו, שנאמר וצרת הכסף בידך. ואמר רבי יצחק, לעולם ישליש אדם את מעותיו, שליש בקרקע ושליש בפרקמטיא ושליש תחת ידו. רש"י - מצוי בידו. לא יפקידנו לאחרים במקום אחר, שאם תזדמן לו סחורה לשכר יהא מזומן לו. תחת ידו. להיות מזומן לו לצורך ריוח הבא פתאום.
ד. בבא מציעא מד. - מתני ליה רבי לרבי שמעון בריה, הזהב קונה את הכסף. אמר לו, רבי, שנית לנו בילדותיך הכסף קונה את הזהב ותחזור ותשנה לנו בזקנותיך הזהב קונה את הכסף. בילדותיה מאי סבר ובזקנותיה מאי סבר. בילדותיה סבר, דהבא דחשיב הוי טבעא, כספא דלא חשיב הוי פירא, וקני ליה פירא לטבעא. בזקנותיה סבר, כספא דחריף הוי טבעא, דהבא דלא חריף הוי פירא, וקני ליה פירא לטבעא. רש"י - דמטבע כסף הוי מעות משום דחריפי לינתן בהוצאה, ודינר זהב אינו אלא כשאר מטלטלין ופירות, ומעות אינן קונות עד שימשוך המטלטלין, אבל משיכת המטלטלין קונה, ואין אחד מהם יכול לחזור בו, ובגמרא מפרש טעמא, איכא דיליף משיכה מן התורה, ואיכא דמוקי לה בתקנתא דרבנן. ריטב"א המיוחס – דמחמת צורת המטבע הוא חשיב יותר לפי חשבון מכסף מפני צורת טבעו.. כך קיבלתי ממורי יצ"ו.
ה. אוה"ק א' חכמת הקודש קכז' - הקודש צריך שיבנה על יסוד החול. כי החול הוא החומר של הקודש, והקודש הוא לו צורה. וכל מה שיהיה החומר יותר איתן ומוכשר, תהיה הצורה יותר חשובה. לפעמים יש שהקודש מתעמר בחול, עד שמדלדל את החומר. ואז נמשכת תקופה שהחומר תובע את דקיון שלו, ומארי דחובא דחיק, ובנשך ובמרבית נוטל אז החול את חובו מהקודש. והחוצפא מתגברת. אבל כל מה שהחול מתחזק על חשבון הקודש, מכין הוא לעצמו, מצד תכונתו החולית, שוחה. כי סוף כל סוף יתבע אחר כך הקודש את חובו, ולא בדרך תביעה ונגישה, לא בדרך חוצפא, וריבית, כי אם כח הקודש יהיה כ"כ מתאמץ ומתרומם, עד שכל החול יכנע תחתיו, יכנס בקרבו, ויתבלע לגמרי מיסודו החולי. והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו. גיטין נט. - ואמר רבה בריה דרבא ואיתימא רבי הילל בריה דרבי וולס, מימות משה ועד רבי, לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד.
ו. החינוך שס' - יודע אלוקים שרוב בני אדם נמשכים אחר החומר הפחות.. על כן סיבב.. בהעלות כל איש מעשר כל בקר וצאן שלו שנה שנה במקום שעסק החכמה והתורה שם והיא ירושלים.. ילך שם בעל הממון עצמו ללמוד תורה או ישלח לשם אחד מבניו שילמד שם ויהיה ניזון באותן פירות. ומתוך כך יהיה בכל בית ובית מכל ישראל איש חכם יודע התורה..
ז. קובץ א' תקלא' - כשהנשמה מאירה באור יותר גדול מהרגיל, בהארה שכלית כללית, אז העולם כולו, הרוחני והחומרי, מקבל צורה חדשה, שהיא יותר מאירה ושמחה. ומציאות פנימית זאת, היא המציאות היותר נשגבה מכל מציאות מוחשית חיצונית. ולהעלות את ההויה על ידי עילוי פנימיותה, היא כל מגמת גדולי הנשמה המטוהרים שבעולם, ובסוד זה חפצה של כנסת ישראל הוא טמיר וגנוז.
ח. קובץ א' תרלט' - התורה בעצמה, האידיאל של דעת היהדות ממקורה, ברוחניותה ומעשיותה, הוא יותר נעלה מעצמיות המעשה המדוייק של כל הלכה בפ"ע ושל הפרטים הרבים. אלא שהעסק בתורה לשמה, מביא התלמוד אותו לידי מעשה, ומקיים באהבה את הפרטים, בקום ועשה ובשב ואל תעשה, שע"י טל של תורה הפנימית מרגיש הוא את כח החיים שהולך ומתפשט בכל ההוייות, עד שנוצר התלמוד כולו בכל הרחבתו. טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. וראשי תבות טוב לי, הוא טל, ותורת פיך, ת"פ, בגימטריא תלמוד. התלמוד עם שקיא דאילנא, שהוא טל החיים שבו, המוציא אותו אל הפועל, המצייר את כל האורות של תורה שבעל פה ממקורם, הם טובים מאלפי זהב וכסף, תורי זהב עם נקודות הכסף של הפרטים מצד עצמם. התורה בכללותה ובמקוריותה, היא המחיה את הכל, ובירידה היותר גדולה, הקודמת לעליה, קדרותא דצפרא, של בנין האומה ותחייתה, יצא אור חיים מהופעת טל תורה, המפעמת בכחה הגדול, להרחיב את גבול התלמוד, הכולל כל חכמת ישראל בהלכה ואגדה, בקודש ובחול, מיסודי הלכות עד פרטי דינים, מנהגים, סיפורים, מאורעות, פיוטים, חלומות, הגיוני קודש ושפעת אור נבואה, כל שיעור הקומה הרוחנית של יעקב וישראל.
ט. קובץ ח' קפג' - אור הגבורות הוא גדול ונשגב מאד, הוא מכוון נגד הפנימיות המהותית של המצוי, שלא בערך היחש של הקנינים הסובבים מבחוץ, שבהם יש מקום לאור החסד. ומה נעמו האורות הללו בהאירם, ומה נחמדים הם החיים בהיותם מקושרים בדרך ישרה עם האור והזיו של הגבורות, של העצמיות הפנימית, שאינה צריכה לשום ויתור, ואינה כלל בערך של ויתור. זאת היא מגמת כל המגמות, להאיר את האור של המחשבה הקדומה שנברא העולם בה מצד פנימיותו, ואור החסדים בזיום הפנימי דוקא על ידה הם מתגלים, והזהב קונה את הכסף כמשנת רבי בזקנותו.