זיוף במידות ומשקלות הוא זיוף אישיותי שימשיך לזיוף ביחסי איש ואשה ויגיע אף לזיוף מנהיגותי. תורת ישראל היא איזון אלוקי מדויק
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לו' אלול תש"פ
א. דברים כה' – לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה. לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה. אבן שלמה וצדק יהיה לך איפה שלמה וצדק יהיה לך למען יאריכו ימיך על האדמה אשר ד' אלוקיך נתן לך. כי תועבת ד' אלוקיך כל עשה אלה כל עשה עול. רש"י – אבן ואבן – משקלות. גדולה וקטנה - גדולה שמכחשת את הקטנה, שלא יהא נוטל בגדולה ומחזיר בקטנה. לא יהיה לך - אם עשית כן לא יהיה לך כלום. ספורנו - אחר שהזכיר דרכי השראת שכינה בישראל הזהיר שלא בלבד שנא הא-ל את עוות הדין אבל ישנא ג"כ המחזיק בכלים מוכנים לעשות עול ושצריך להרחיק אותם..
ב. ויקרא יט' - לא תעשו עול במשפט לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול.. לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה. מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם אני ד' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפטי ועשיתם אתם אני ד'. רש"י - הרי כבר נאמר לא תעשו עול במשפט, ומהו משפט השנוי כאן, הוא המדה והמשקל והמשורה. מלמד שהמודד נקרא דיין, שאם שיקר במדה הרי הוא כמקלקל את הדין וקרוי עול, שנאוי, ומשוקץ, חרם ותועבה. וגורם לחמשה דברים האמורים בדיין מטמא את הארץ, ומחלל את השם, ומסלק את השכינה, ומפיל את ישראל בחרב, ומגלה אותם מארצם. הטורים - וסמיך ליה ושמרתם את כל חקותי. לומר שהמעוות המדות כאילו עובר על כל המצות. ספרא קדושים ג' פרק ח' - על תנאי כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים, על תנאי שתקבלו עליכם מצות מידות שכל המודה במצות מידות מודה ביציאת מצרים, וכל הכופר במצות מידות כופר ביציאת מצרים.
ג. משלי כ' - מתהלך בתמו צדיק אשרי בניו אחריו. מלך יושב על כסא דין מזרה בעיניו כל רע. מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי. אבן ואבן איפה ואיפה תועבת ד' גם שניהם. אלשיך - מתהלך בתומו צדיק, שסובל ומקבל לתומו כל מדה שמודדין לו, עם היותו צדיק.. ואשר אלקה ולא ילקו זולתי לא אחשוד חלילה, שיש לפניו יתברך אבן ואבן לשקול העונות, או איפה ואיפה למדוד שעור הייסורין והטוב, כי הלא תועבת ה' גם שניהם.. ואיכה יפעל חלילה במה שיתעב. ברכות מח: - הרי הוא אומר: כבאכם העיר כן תמצאון אותו בטרם יעלה הבמתה לאכול כי לא יאכל העם עד באו כי הוא יברך הזבח אחרי כן יאכלו הקראים.. ורבי יוחנן אמר: לפי שאין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא.
ד. אוה"ק ג' פרישות לט' - אם יש באדם כח לאחד את כל כחות נפשו וכל נטיותיו למטרה שכלית ומוסרית אחת, כבר רואה הוא את האחדות בעולמו הפנימי, והאחדות של העולם הכללי מתבררת אצלו יותר ויותר. וכשהוא מוצא שכחותיו פרודים הם, כשאינו יכול לצייר שלטון כללי על נטיותיו ותאותיו, אז מחליט הוא, שהעולם הגדול כמוהו מפורד הוא גם הוא, ושאין אחדות במציאות. התאוה המינית כוללת בעצמותה, ובסעיפי התאות החמריות הדמיוניות והרוחניות הכלולים בה, את החלק היסודי מכל הנטיות כולן. אם היא עומדת באדם במצב כזה, שהרוח האצילי שבו יוכל לעלות גם עליה להקיפה, לאחדה עם כל המון הכחות הגשמיים והרוחניים שבאדם למטרה אחת מוסרית עליונה, אז האחדות מתגלה בעצמותו, וגילוי האחדות הא-להית מתחזה בו בבשרו.
ה. בבא בתרא פח: - א"ר לוי, קשה עונשן של מדות יותר מעונשן של עריות, שזה נאמר בהן אל וזה נאמר בהן אלה. ומאי משמע דהאי אל - קשה הוא? דכתיב, ואת אילי הארץ לקח, גבי עריות נמי הכתיב אלה. ההוא למעוטי מדות מכרת. ואלא מאי עודפייהו? דהתם אפשר בתשובה, והכא לא אפשר בתשובה. רמב"ם הלכות גניבה ז' יב' - קשה עונשן של מדות יתר מעונשן של עריות שזה בינו לבין המקום וזה בינו לבין חבירו, וכל הכופר במצות מדות ככופר ביציאת מצרים שהיא תחילת הצווי, וכל המקבל עליו מצות מדות הרי זה מודה ביציאת מצרים שהיא גרמה לכל הצוויין.
ו. ויקרא יח' - כי את כל התועבת האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ותטמא הארץ. יחזקאל יז' - אמר נא לבית המרי.. הנה בא מלך בבל ירושלם ויקח את מלכה ואת שריה ויבא אותם אליו בבלה.. ואת אילי הארץ לקח.
ז. דברים כא' - כי תצא למלחמה על איביך.. וראית בשביה אשת יפת תאר.. דברים כב' - לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך.. לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה.. גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך.. ולנער לא תעשה דבר.. כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה. דברים כג' - לא תשיך לאחיך.. מוצא שפתיך תשמר ועשית.. דברים כד' - כי יקח איש אשה.. והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת.. ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר.. לא יוכל בעלה הראשון.. לשוב לקחתה.. כי תועבה הוא לפני ד' ולא תחטיא את הארץ.. כי תשה ברעך.. לא תבא אל ביתו לעבט עבטו.. לא תעשק שכיר.. ביומו תתן שכרו.. דברים כה' - כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר.. והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל.. לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן.. למען יאריכו ימיך..
ח. אורות התשובה יב' י' – המתודה, העוזבת את האמת והמשפט, והולכת אחרי לבבה, זו מינות, הגוררת אחריה כל רצח וכל זימה.. הפירות של הדעות והמידות של העמים המתחנכים בתרבותה, הם מעידין על עצמיות פנימיותה, ואין כל כוחה כי אם בניצוצי הקדושה הגנובים שלה מתוך אוצר ישראל החי, שהיא פולטתם קמעה קמעה, עד אשר תער נפשה לגמרי, "חיל בלע ויקיאנו, מבטנו יורישנו אל". ואז ישמש הניצוץ הקדוש, שנבלע כל כך בגוים ככלי אין חפץ, להתעורר להעיר לב עמים רבים, להפוך להם שפה ברורה לקרוא בשם ד' א-לוהי ישראל, ברוח ד', רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ד', לא רוח זר, רוח טפשות וחולשה, רוח סכלות והפקרות מוסרית, התומך אשיותיו השקריות על יסוד הויתור, שהוא בוז וקלסה לכל מנהיג ושופט צדק, שרק "חסד לאומים" כזה הוא מקור נפתח לכל אכזריות ונבלה, "יבוא א-לוהינו ואל יחרש, אש לפניו תאכל וסביביו נשערה מאד. יקרא אל השמים מעל, ואל הארץ לדין עמו. אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח". "כי א-לוהי משפט ד', אשרי כל חוכי לו"..