האור והטוב מצוי וגנוז בתוכנו ואינו באמת תלוי בתזמון כזה או אחר אלא בעבודתנו אנו להביא לגילויו ביטויו והופעתו בעולם
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליג' אלול תש"פ
א. דברים כו' – והיה כי תבוא אל הארץ.. ולקחת מראשית כל פרי האדמה.. ובאת אל הכהן.. וענית ואמרת.. ארמי אבד אבי.. ויוצאנו ד' ממצרים.. ויבאנו אל המקום הזה.. ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ד'.. ושמחת.. ספרי כי תבוא שא' י' - ועתה, מיד. הנה, בשמחה. הבאתי, משלי.
ב. בראשית כז' - ויהי כי זקן יצחק.. ויקרא את עשו.. ועתה שא נא כליך תליך וקשתך.. ורבקה אמרה אל יעקב.. ועתה בני שמע בקלי לאשר אני מצוה אתך.. ועתה בני שמע בקלי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה. דברים לא' - ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם..
ג. ישעיהו לג' – והיה אמונת עתיך חסן ישועת חכמת ודעת יראת ד' היא אוצרו. רד"ק - אמר כנגד ישראל קיום זמנך וחוזק ישועתך יהיה חכמה ודעת ויראת ה' שהיא אוצרו של אדם.. והתעסקו בחכמה ודעת א-להים ותנצלו מכל צרה..
ד. ישעיהו נ' – א-דני אלוקים נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר.. רש"י - דבר לעות - מנחם חברו במחלוקת עת לעשות לה' (תהלים קיט) לקבוע להם עתים. רד"ק - לאמר דבר בעתו. מצודת דוד - להשיג ללמד לפי העת והזמן את התאב לשמוע דבר ה' כאדם העיף התאב למים. ישעיהו ס' - הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ד' בעתה אחישנה.
ה. צפניה ג' - בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם כי אתן אתכם לשם ולתהלה בכל עמי הארץ.. דניאל יב' - ובעת ההיא יעמד מיכאל השר הגדול העמד על בני עמך והיתה עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא ובעת ההיא ימלט עמך.. ואתה דניאל סתם הדברים וחתם הספר עד עת קץ.. ישטטו רבים ותרבה הדעת.
ו. ד"ה א' יב' - ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל.. רש"י - שיודעים לתת עצה לפי הענין של מעשה שצריך לדוד להתיעץ היאך יחזק המלכות מפני בני שאול. רד"ק - רבותינו פירשו שיודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים.
ז. קהלת ג' א' - לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים. קהלת רבה ג' א' - זמן היה לו לאדם הראשון שיכנס לגן עדן.. וזמן היה לו שיצא משם.. זמן היה לו לנח שיכנס לתיבה.. וזמן היה לו לצאת.. זמן היה לאברהם שינתן לו המילה.. וזמן היה לבניו להמול.. ועת לכל חפץ תחת השמים, זמן היה שתנתן התורה לישראל. א"ר ביבי זמן היה לאותו דבר שהיה נתון למעלה מן השמים ועכשיו יהיה נתון למטה מן השמים ואיזו זו התורה, שנאמר וידבר א-להים את כל הדברים האלה לאמר.
ח. תהלים קיט' - עת לעשות לד' הפרו תורתך. זוהר וירא קטז: - ר' יהודה פתח ואמר, עת לעשות לד' הפרו תורתך.. עת דא כנסת ישראל, דאקרי עת, כמה דאת אמר (ויקרא ט"ז) ואל יבא בכל עת אל הקדש, מאי ואל יבא בכל עת כמה דאת אמר (משלי ז') לשמרך מאשה זרה ודא הוא (ויקרא י') ויקריבו לפני ד' אש זרה וגו', מאי טעמא עת, בגין דאית לה עת וזמן לכלא לקרבא לאתנהרא לאתחברא כדקא יאות, כמה דאת אמר (תהלים ס"ט) ואני תפלתי לך ד' עת רצון. לעשות לד' כמה דכתיב (שמואל ב' ח') ויעש דוד שם, דכל מאן דאשתדל באורייתא כאילו עביד ותקן האי עת, לחברא לה בקב"ה, וכל כך למה, בגין דהפרו תורתך, דאילו לא הפרו תורתך, לא אשתכח פרודא דקב"ה מישראל לעלמין. אמר ר' יוסי כגוונא דא כתיב (ישעיה ס') אני ד' בעתה אחישנה, מהו בעתה, בעת ה' דתקום מעפרא, כדין אחישנה.
ט. אוה"ק ב' הקודש הכללי יג' - אורות הקודש, שמתנוצצים באיזו נקודה, צריכים תמיד להעריך את ערכם, איך הם מתפשטים בגניזה בכל המרחב, והולכים בשבילים נסתרים וזרמים חבויים, עד שבאים להתגלות באותה הנקודה המאירה. קדושת האדם שבישראל, הרי היא חבויה בכל האדם הכללי, באנושיות כולה, בעומק הגניזה, והיא הולכת וזורמת על ידי כמה דרכים עמוקים, סבוכים וגנוזים, עד שבאים לידי הגילוי של ההארה בנשמת ישראל. קדושת המקום מלאה כל העולם, אבל חבויה היא ועלומה.. עד שבאים לידי גילוי בארץ ישראל.. ומשם לנקודת הקודש, בית המקדש, ואבן שתיה, מציון מכלל יופי א-להים הופיע. קדושת הזמן מתפשטת היא על כל אורך הזמן, ברוך ד' יום יום, והולכים קוי אורי הקודש ונמשכים בצורה מסותרת, עד שבאים לידי הבעה וגילוי בזמנים המקודשים, בקדושת השבת, תחלה למקראי קודש, בתור קדושה מקורית, שהיא משפעת קדושה על העולם ועל ישראל, ובקדושת הימים טובים, בתור מקבלי שפעת הקודש, על ידי ישראל דקדשינהו לזמנים. דוגמת הארת הנשמה שבחושים, עין רואה ואזן שומעת, שלא ממקורם הפרטי הם לוקחים את אורם, אלא אותה הארת החיים, השוטפת מאור הנשמה, להחיות את הגויה כולה, מקנה איכות חיים של ראיה ושמיעה, שעל ידי התפרצות הכח, בבאו עד הנקודה היותר מוכשרת לגילויו, יוצא הוא אל הפועל, בתור ראיה בעין ושמיעה באזן. וכיוצא בו בכל המון הגילויים שבעולם, בארחות ההיסטוריא, בין המתגלות בצורה טבעית, בין בארחים פלאים, כל הבא בזמן מיוחד איננו כי אם התרכזות, של גילוי, להמון כחות שהיו כבר אצורים בגניזה, ונתעכבה פעולתם עד השעה המוכשרת להבעתם. החידוש הוא בשם, בהתגלות בביטוי ובפרסום, אבל העצמיות לא נתחדשה. מעת היותה שם אני. למען ציון לא אחשה, ולמען ירושלים לא אשקוט, עד יצא כנגה צדקה, וישועתה כלפיד יבער, וראו גוים צדקתך וכל מלכים כבודך, וקרא לך שם חדש אשר פי ד' יקבנו.
י. אורות התשובה יא' ו' - גם השמים החדשים והארץ החדשה, שעתיד הקב"ה לעשות בימי משיח, אינם צריכים חדוש, כי קימים ועומדים הם, שנאמר: "כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים", "יעמדו" לא נאמר, אלא "עומדים". אגרות הראי"ה תקעא' – כשם שאנו מכירים ומאמינים, שתשועת ישראל תבא על ידי התחלה של קץ המגולה, שנעשה אנו בכח אשר נתן לנו ד' לעשות חיל, לרכוש את הארץ, לגאול אותה לעבדה ולבנותה, לכבוש אותה בכיבושים קולטוריים ומעשיים, כן עלינו לדעת יותר ויותר, כי רוח ד' אשר על אליהו להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, לעשות שלום בעולם, להשוות את המחלוקת, צריכה להתגלות גם בפעולה נפשית שלנו, פעולת האומה כולה, על ידי כוחותיה היותר טובים, תלמידי חכמים המרבים שלום בעולם. תהלים פ' - עוררה את גבורתך ולכה לישעתה לנו.