מהו היתד או העוגן השומר על אחיזתנו בארץ ישראל ועל קיומה של מדינת ישראל ואיך זה קשור למצות יתד תהיה לך על אזנך
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לי' אלול תשפ"א
א. דברים כג' – ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ. ויתד תהיה לך על אזנך והיה בשבתך חוץ וחפרתה בה ושבת וכסית את צאתך. כי ד' א-להיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך. רש"י - על אזנך - לבד משאר כלי תשמישך. אזנך - כמו כלי זיינך. אבן עזרא - וכסית - כי כל דבר נראה לעינים, והוא מגונה, יוליד דמות גנאי בנפש. רבינו בחיי - ומצוה זו היתה מעלה גדולה וכבוד לישראל בהיות השכינה מתהלכת בקרב מחניהם.
ב. רמב"ם הלכות מלכים ו' טו' - וכן מצות עשה להיות יתד לכל אחד ואחד תלויה עם כלי מלחמתו, ויצא באותה הדרך ויחפור בה ויפנה ויכסה, שנאמר ויתד תהיה לך על אזניך וגו', ובין שיש עמהן ארון ובין שאין עמהן ארון כך הם עושים תמיד, שנאמר והיה מחניך קדוש. מורה נבוכים ח"ג מא' – וממה שכלל אותו ספר זה, התקנת יד ויתד, כי ממטרות התורה הזו כפי שהודעתיך, הטהרה וההתרחקות מן הלכלוכים והטנופים ושלא יהא האדם כבהמות. ויש עוד במצוה זו חזוק אמונה אצל הלוחמים בפעולות אלו כי השכינה שורה ביניהם, כמו שבאר בטעם הדבר, כי ה' א-להיך מתהלך בקרב מחנך, ושלב ענין אחר ואמר ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, להזהיר ממה שידוע ממיני השחיתות בין החיילים במחנות.. לפיכך ציונו יתעלה על מעשים המעלים על הלב השראת השכינה בינינו כדי שננצל מאותם המעשים.
ג. כתובות ה. - דרש בר קפרא, מאי דכתיב, ויתד תהיה לך על אזנך. אל תקרי אזנך אלא על אוזנך, שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון, יניח אצבעו באזניו; והיינו דאמר ר' אלעזר, מפני מה אצבעותיו של אדם.. משופות כיתידות. שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון, יניח אצבעותיו באזניו.
ד. הטורים - ובמדרש ויתד תהיה לך על זכות אבות שהוא כיתד תקוע לישראל. ויתד בגימטריא והאבות. ויתד תהיה לך על אזנך. בגימטריא מידותי תהיה על אזנך.. י"ג מידות יהיו כלי זין שלך. תנחומא ג' - ויד תהיה לך זה זכות של אברהם.
ה. ישעיהו כב' - כה אמר ד'.. לך בא אל הסכן הזה על שבנא.. ביום ההוא.. תמוש היתד התקועה במקום נאמן ונגדעה ונפלה ונכרת המשא אשר עליה כי ה' דבר. רש"י - תמוש היתד - גדולתו של שבנא. ונכרת המשא אשר עליה - בני משפחתו וסיעתו הנסמכין עליו והתולים בו כלי תפארתם ולפי שדימהו ליתד דימה המתפארים בו ונשענים עליו למשא שמטעינים על היתד. מצודת דוד - תמוש היתד - ר"ל שבנא שחשב להיות קבוע בממשלתו כיתד התקועה במקום המתקיים הנה ביום ההוא תסור ממשלתו. ונגדעה - תהיה נכרתה ממקומה ותפול לארץ ר"ל תבוטל הממשלה ותושפל מעלתה.
ו. זכריה ח' - ממנו פנה ממנו יתד.. מצודת דוד - ממנו פנה - מיהודה יהיה המלך המשובח בעם.. ממנו יתד - זה הלשון יאמר על הפקיד וממונה שהכל תלוי בו. פיוט לתקיעת שופר – והר שעיר יבקע. ותנתק ותמוש. היתד התקועה.
ז. עזרא ט' - ואמרה א-להי בשתי ונכלמתי להרים א-להי פני אליך כי עונתינו רבו למעלה ראש ואשמתנו גדלה עד לשמים.. ועתה כמעט רגע היתה תחנה מאת ד' א-להינו להשאיר לנו פליטה ולתת לנו יתד במקום קדשו.. רש"י - ולתת לנו יתד - לקבוע אותנו בארץ ישראל.
ח. ישעיהו נד' - הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו אל תחשכי האריכי מיתריך ויתדתיך חזקי. קול התור פ"ה – הרחיבי מקום אהלך היינו הרחבת ההתיישבות.. כל הפעולות הכלולות ב"מצות הרחבה" חובה לעשותן ולחזקן בלי הפסק ובלי שום השהיה, כדברי הנבואה שם הרחיבי מקום אהלך וכו' אל תחשוכי היינו אל תפסיקי ויתדותיך חזקי.
ט. במדבר לג' - ואם לא תורישו את ישבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם ישבים בה. רש"י - לשכים בעיניכם - ליתדות המנקרות עיניכם. תרגום של יתדות שיכיא.
י. פנקסי הראי"ה ח"ד פנקס הדפים ד' קלד' - לוחמת בריה בבריה על קיומה. לוחם גם איש באיש, וגוי בגוי. אבל באדם הנברא בצלם א-להים, האדם שהטוב העליון מכל רכושו.. הוא ההכרה המוסרית הפנימית אשר לו, עומד הוא ללחום גם את מלחמתו, בתפארת המוסר, בצדק ובמשפט. לא יניח לזר לעשוק את קניניו, החומריים והרוחניים, יגן על כבודו, ילחם בעד קיומו המוסרי והמעשי. אבל רק כשהצדק והמוסר עומדים על ימינו, אז נכון הוא להקרא לוחם מלחמת ד'.. כשיודע הוא האדם שהוא אוסר את מלחמתו בצדק, אז הוא לוחם לא רק בעד עצמו, חפצו ומאויי לבבו, כי אם גם וביחוד בעד הצדק בעצמו.. בחנוכת בית מקדש ד', אמר שלמה, ופנית אל תפילת עבדך ואל תחנתו ד' א-להי, לשמע אל הרנה ואל התפילה, אשר עבדך מתפלל לפניך היום. התפילה השלימה, התפילה הבטוחה, והראויה להיות מתקבלת, המאמצת את האיש ואת עם, היא התפילה המעוטרת בשני תואריה: רנה ותפילה.. לבקש את מחסורו אשר יחסר לו, גם היא תפילה תקרא, אבל היא תפילה שאין עמה רנה, אין בה הרוממות הנפשית, הנכונה להיות מתלוה עם המוסיקה
הא-להית, כי אם בהיות האדם יודע שעם מילוי משאלו ימלא ג"כ משאל הצדק, שהיא עצם רנת ישרים. "כהניך ילבשו צדק וחסידך ירננו". כהאיש כן הגוי. במלחמת עם בעם, כשמזדמן הדבר שהמצב מסוכסך ותוכן הצדק מעורפל הוא, המית הנפש עולה אמנם מתוך קנאת החפץ למלא דוקא את ספוקו הוא. תפילה כזאת תפילה היא, אבל עוד איננה תפילה שיש עמה רנה.. אבל כאשר יבא גוי לא חסיד, ויתנפל על גוי צדיק בריבו, ובלא משפט עמים רק בכח הזרוע ירצה לנשל עם מאחוזתו, לפגע חסנו וכבודו, קנאת עם כזאת כשהיא מתעוררת לחמת נקם ולמלחמת מגן, קנאת ד' צ-באות היא. קנאת הצדק, שהוא אור א-להי עולם בעולמו.. המחזה הרגיל במלחמת עמים כשבא האויב להתנפל על הארץ של העם השוקט.. כל זמן שמדת הצדק בעצמה עמומה היא.. תפילה עניה היא, באין רנה.. אבל כשתבאו מלחמה בארצכם, על הצר הצורר אתכם, זהו תיאור של מלחמה, שהצדק נרמס בה ברגלים מצד הצר הצורר. אז באה הרינה עם התפילה, והתשועה קרובה לבא. והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ד' א-להיכם ונושעתם מאויביכם.