לתפיסה השטחית השקועה בידע טכני יש תחליף מיכני, אז היכן הוא הערך האמיתי היחודי לבינת האדם? סוד מצות הביכורים
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליג' אלול תשפ"ג
א. דברים כו' - והיה כי תבוא אל הארץ אשר ד' א-להיך נתן לך נחלה וירשתה וישבת בה. ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ד' א-להיך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ד' א-להיך לשכן שמו שם. ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לד' א-להיך כי באתי אל הארץ.
ב. דברים כט' - ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אלהם אתם ראיתם את כל אשר עשה ד' לעיניכם בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו. המסות הגדלת אשר ראו עיניך האתת והמפתים הגדלים ההם. ולא נתן ד' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמע עד היום הזה.
ג. בן איש חי ב' עקב - יסוד קיום העולם כולו, שיהיה האדם חושב תמיד על כל הטובה אשר ישיג בעוה"ז שאינו משיגה בכחו ועוצם ידו, אלא הכל הוא מגיע ובא לו מאתו יתברך, ואם יהיה האדם כפוי טובה לייחס הטובה לכחו ועוצם ידו הרי זה מאבד עצמו, וכאשר האריך רבינו מהר"ם אלשי"ך ז"ל בענין זה בראש פרשת כי תבא במצות הבאת ביכורים.
ד. אלשיך - היה אפשר יאמר נא ישראל ברבות הטובה הנה מה לי להחזיק טובה לה' על הארץ ועל פירותיה, הלא הארץ נחלת אבותינו היא והפירות מארצם יצאו כי הלא זבת חלב ודבש היא מעצמה ותתן פריה שנה שנה. לזה אמר הנה אינך אלא טועה, והנה שתים הנה קורותיך אשר תטעה, אחת על הארץ שנית על המחיה ועל הכלכלה. על הארץ, כי הנה והיה כי תבא אל הארץ, דע כי אני נותן לך ולא לדור אחר, וזהו אומרו לך גם שמצד עצמה היא נחלה מהאבות, לפי האמת הנה כי יש לך להחזיק טובה על הארץ בבחינת היות לך. שנית על הפירות, כי אחר שוירשתה וישבת בה אולי תחשב כי אין לך להחזיק טובה על פירות כל שנה ושנה, על כן ולקחת מראשית כו' אשר לפי האמת אינך רק מביא בלבד מארצך אל ביתך, כי מי נשב הרוח והוריד הגשם והטל והולידם והצמיחם הלא אנכי ה'.
ה. במדבר כד' - וירא את עמלק וישא משלו ויאמר ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד. שפת אמת כי תבוא תרס"א - ולקחת מראשית. בנ"י נק' ראשית לפי שנותנין הראשית אל הבורא ית"ש. ועמלק ראשית גוים שלוקח לעצמו הראשית לכן אחריתו ע' אובד. וכ' בראשית ברא, בתורה שנק' ראשית דרכו, שמלמדת להתדבק בראשית. ונתקיים בבנ"י בפועל ראשית תבואתו שמעלין אליו הראשית. כי כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לכבודו. שפת אמת תר"מ - מצות ביכורים חשובה מאוד אשר הפסוק פורט כל מעשה ולקחת מראשית כמ"ש חז"ל אדם רואה כו' כורך גמי אח"כ ושמת בטנא כו' והלכת כו' לתת שכר על כל דבר ודבר. כי חיות הכל ע"י נקודה הראשית ויש לכל אחיזה בנקודה זו. שכולם נבראו רק לצוות לזה להיות הכנה לזה הראשית. וכחן של ישראל לדבוק תמיד באותו ראשית כמ"ש במ"ד בפ' ונתנך ה"א עליון שהם תמיד צפין למעלה כמו השמן. נק' ראשית תבואתו כלומר שהראשית דבוק בהם. ובכח אחיזה בזה הראשית יכולין למחות זכר עמלק דכ' ראשית גוים עמלק שהוא היפוך הביכורים כמ"ש במ"א לכן סמכו הכתוב ענין לו. ורמזו חז"ל בפסוק ותרומת ידך אלו הביכורים שע"י מצות הביכורים מתרומם כחן של ישראל ומתקיים מ"ש כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל. וגם עתה יכולין לעורר זה הכח ע"י התפלה שכחן של ישראל בפה כמ"ש במד' תנחומא.
ו. דברים כו' – ושמחת בכל הטוב.. ואמרת.. השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו כאשר נשבעת לאבתינו ארץ זבת חלב ודבש. ס. היום הזה ד' א-להיך מצוך לעשות את החקים האלה. רש"י - היום הזה ד' א-להיך מצוך - בכל יום יהיו בעיניך חדשים, כאלו בו ביום נצטוית עליהם. דברים כח' - תחת אשר לא עבדת את ד' א-להיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל.
ז. מוסר אביך פרק א' פיסקה ח' - מכלל לימוד היראה הוא להבין בעצמו מה הם הדברים הגורמים לו שיכבד עליו ענין היראה. ראשית העבודה היא שתהי' בשמחה ובטוב לבב. נראה ששני דברים הם השמחה בפ"ע וטוב לבב בפ"ע. ויש אפשרות לשמחה בלא טוב לבב והיא אינה רצויה, ויש מקום לטוב לבב בלא שמחה. והנה הרבה ראו בספרים חיוב העבודה התורה והתפלה בשמחה, וכפו עצמם לעשות בשמחה, אבל לא ראו בשכלם להשתלם מעט מעט עד שתהי' ראויה עליהם השמחה בתורה ובתפלה ובכל עניני עבודת השם ית', א"כ אע"פ שנכנס בלב רוח שמחה אבל אין לבו טוב עליו, שאינו חפץ בשמחה זו באמת ואינה נוחה לו רק שהיא חובה עליו. ואפשר להיות שייטב לבבו בעבודה, כי יכיר שראוי לעבוד לאדון כל ית', וגם שהוא ראוי לעבוד כאשר הוא יציר כפיו וחננו דעה והשכל לעבדו, אבל לא יכיר שהעבודה היא דבר גדול למעלה ממדרגתו בעצם ועם זה הוא נאות לו. ועל דבר שהוא למעלה ממדרגתו בעצם ועם זה הוא יפה וטוב לו ודאי שראוי הוא לשמח, כמו שישמח בבא אליו דבר טוב מחודש, שכיון שלא הי' לו זה הטוב הרי מעלתו לא הגיעה לזה, וכיון שנתחדש לו הטוב שלמעלה ממדרגתו הוא שמח, אך אחר שכבר זכה אל הטוב ההוא כבר מדרגתו עלתה לזה הטוב ואין כאן מקום שמחה. א"כ כאשר יהי' לנו דבר שתמיד הוא למעלה ממדרגתנו והוא טוב לנו אז ראויה לה השמחה התמידית עם כל יושנה, וזהו ענין "בכל יום יהיו בעיניך חדשים", אך מצד שהשמחה תורגש גם בחומר, הטביע הבורא ית' שיתחדשו ידיעות חדשות, ויהי' דרך השמחה ככל ענין שמחה חמרית ג"כ.
ח. מאמרי הראי"ה עמ' 176 - ארבע דרכי התורה, הפרדס: הפשט, הרמז, הדרש והסוד, הלא רק החלק הראשון, הפשט, הוא המתראה לנו על ידי האותיות שבתורה שבכתב כמו שהוא, אבל שלש הדרכים שעל ידן אנו מוארים באורות היקרים בכל חגווי נשמתנו, הלא הן כולן מכלל התורה שבעל פה.. והן הן נשמתה של תורה.. המפלצת שיצאה בהרחבתה על ידי המלומדים הגרמנים השקועים בשנאת ישראל בכל אופי רוחם האכזרי.. והם הם מחברי הספרים המסואבים מיסודה של חוצפת "הבקורת של כתבי הקודש", שהיא כולה הרכבה של רשעה וסכלות.. השיבה הלאומית שלנו לארץ, על פי הסגנון המחודש שהולך ומתרחב בימינו לשמחת לבב כל אוהב עמו וארצו, היא צריכה שמירה מעולה שחלק הפשטי שבה הרי הוא בודאי ישובה של הארץ.. אבל כל החיים הטהורים, כל רוח ישראל ואורו, הרי הם שפעת נשמתה.. נזהר נא לבלי להכשל בניתוק של אלה שני היסודות החיים זה מזה, ותהיה נא תחיתנו הלאומית ובניננו בארץ אבות מלאים חיים שלמים באחדות גמורה של גופה עם נשמתה.