כל ראש ממשלה חווה לחצים נוראים שמכניסים אותו לאוכלוסיית הסיכון של נפילה אל החטא. הפתרון לכך הוא משילות יהודית עמוקה
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכז' אדר תשע"ה
א. ויקרא ד' – אשר נשיא יחטא, ועשה אחת מכל מצוות ד' אלוקיו, אשר לא תעשינה בשגגה ואשם. או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה, והביא את קרבנו.. רש"י – לשון אשרי, אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו, קל וחומר שמתחרט על זדונותיו. רמב"ן - וטעם ה' אלוקיו - לומר כי אף על פי שהוא המלך האדון שאין עליו מורא בשר ודם, יש לו לירא מה' אלוקיו כי הוא אדוני האדונים, וכן למען ילמד ליראה את ה' אלוקיו (דברים יז יט), כלומר שישים אל לבו כי יש עליו עליון שהוא אלוקיו אשר בידו נפשו וממלכתו.
ב. הוריות י. - ת"ר: אשר נשיא יחטא, יכול גזרה? ת"ל: אם הכהן המשיח יחטא, מה להלן לכשיחטא, אף כאן לכשיחטא. זוהר ויקרא כג. – תני רבי יצחק מ"ש בכל אתר דכתיב בהו ואם כמה דאת אמר אם הכהן המשיח יחטא, ואם כל עדת ישראל ישגו והכא אשר נשיא יחטא.. אשר נשיא יחטא ודאי.. רבינו בחיי - ..אפשר לאמר שהוא לשון ודאי.. כי הכהן הגדול נזהר מן החטא לפי שעיני כל ישראל תלויות עליו בין לענין צרכי גופם ומזונותם בין לענין כפרת נפשותם, וכן הסנהדרין גם כן נזהרים הם מן החטא, לפי שרוח הקודש נוספת עליהם, ולפיכך הזכיר בהם בחטאם לשון ספק, אבל בנשיא הזכיר החטא בלשון ודאי, לפי שהנשיא לבו גס מאד בו, ומדת הגאוה שהיא סבת החטא מצויה עמו לגודל ממשלתו, ולזה הזהירה התורה את המלך.. הוא שכתוב: "לבלתי רום לבבו מאחיו", ומפני זה כתוב: (שמות לה) "והנשיאים הביאו את אבני השהם", מה ענין שהתנדבו אבנים יותר משאר דברים, אלא לפי שהאבנים היו על לב אהרן לזכרון להם לפני ה', והנשיאים לבם גס בהם, לפיכך הביאו אבנים שיתכפר להם.
ג. תורה תמימה – ..יש לפרש כונת הזוהר ע"פ מש"כ הרמב"ם בפי' לאבות פ"א מ"ט על מ"ש שם ושנא את הרבנות וז"ל, ובבקשת השררה והרבנות יארעו לו נסיונות רבות בעולם, מפני שיתקנאו בו בני אדם ויחלקו עליו יפסוד אמונתו כמ"ש כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור מלמטה נעשה רשע מלמעלה, עכ"ל, ולפי"ז תכונן דרשת הזוהר ואין צ"ל שיחלוק על הגמרא, ודו"ק. ומקור לדברי הרמב"ם.. לאגדה דחלק ק"ג ב' כיון שנעשה אדם רש מלמטה נעשה רש מלמעלה, ומפרש רש מלמטה מלשון ראש, ומצינו שם ראש בחיסור א', בפ' עקב מרשית השנה, ובאיוב ח' שאל נא לדור רשון..
ד. הוריות י. – דר' גמליאל.. רבי אלעזר חסמא ורבי יוחנן בן גודגדא.. נתן דעתו להושיבם בראש... שלח להם ולא באו, חזר ושלח ובאו. אמר להם: כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם..
ה. סנהדרין יד. - רבי זירא הוה מיטמר למיסמכיה, דאמר רבי אלעזר: לעולם הוה קבל וקיים. כיון דשמעה להא דאמר רבי אלעזר: אין אדם עולה לגדולה אלא אם כן מוחלין לו על כל עונותיו - אמצי ליה אנפשיה. רש"י - הוי קבל - אפל. וקיים - ותחיה, כלומר הרחק מן הרבנות שמקברת את בעליה, אפילה מתרגם קבלה (שמות י).
ו. שו"ע חו"מ ח' - דרך חכמים הראשונים, בורחים מלהתמנות, ודוחקים עצמם הרבה שלא לישב בדין, עד שידעו שאין שם ראוי כמוהו, ושאם ימנעו עצמם מהדין תתקלקל השורה, ואף על פי כן, לא היו יושבים בדין, עד שהיו מכבידים עליהם העם והזקנים ומפצירים בם.
ז. דברים יז' – והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר.. והיתה עימו וקרא בו כל ימי חייו.. סנהדרין כב. - ..משנה התורה הזאת, לשתי תורות, אחת שיוצאה ונכנסת עמו ואחת שמונחת לו בבית גנזיו. אותה שיוצאה ונכנסת עמו - עושה אותה כמין קמיע, ותולה בזרועו, שנאמר (תהלים ט"ז) שויתי ה' לנגדי תמיד..
ח. אורות הקודש ג' קיז' - מי שהוא ממדת המלכות לית ליה מגרמיה כלום, והיא מדה שהחסרון והיתרון מתחברים בה בנושא אחד. ראוי הוא אדם זה לספוג לתוכו את הכל, וכשהוא פונה אל הטוב ומכיר איך דלית ליה מגרמיה באמת כלום, הרי הוא מוכן להיות ממולא מכל טוב, של כל המדות, כל התכונות, כל הצדדים, ואין בו שום סתירה. ויש בו עומק העצמיות כל כך עד שהדברים המתקבלים בתוכו הרי הם עצמיותו ממש, כיון שעצמיות מיוחדת גדרית בפני עצמו אין לו כלל. הוא אינו ראוי להיות עסוק בבטלה, ולא להשתקע בשינה, הוא צריך להזהר כמה דאפשר מטעמא דמותא. וחיבורו ויחושו לארץ ישראל הוא יחוש עצמי, וחש הוא את התוכן של כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוק.. ונפשו עורגת בעומק התשוקה לאהבת קדושת הארץ וצפיית ישועה. ומדה זו היא מדת כנסת ישראל בעצם, שהיא הטבעיות העצמית של האומה הישראלית, שהם ממעטים עצמם תמיד, והם מרגישים בקטנותם, מרגישים איך שכל המילוי שבהם אינו עצמי, שאינם אלא כלי לקבל אור ושפע מברכת ד' העליונה, וגם המגמה היא תמיד מגמה השפעית, לתן טרף לביתה וחק לנערותיה. ומחשבתן של ישראל עומדת בראש כל המחשבות, משורשת היא ומבוססת באור הימין של החסד, שלזה היא עריגתה, אבל יושבת היא על עלין תקיפין, יודעת היא את הצורך ואת הערך של כל תכני הגבורה, יודעת היא את הרע, עד כדי שנאה עמוקה, המעמקת את אהבת הטוב. בראשית ב' יח' – ..עזר כנגדו.
ט. אורות הקודש ב' תקסא' - ..שאם יחדלו החיים החברותיים מיניקת לשדם מאותם החיים העליונים שהם למעלה מהם, ושהם עושים את הויתם להויה מטרתית, יפחת מאד הערך החיוני שלהם עצמם, וממילא יתגלו בקרבם מגרעות גדולות, עד שיהיו יורדים גם בערכם. ובשביל כך תיקון העולם דורש צפיית ישועה עמוקה ממעיני הישועה העליונים.. ומוכרח הדבר, שאנשים צופים ימצאו, שכל מעינם יהיה שקוע באותן המגמות העליונות, וחזיונם יהיה עולה ומרעיף על גבי החזיונות החברותיים, הנוטלים כל כך מקום כמותי גדול בעולמנו. אותו הרוח המחיה את החיים החברותיים צריך שיהיה בעצמו לקוח מאצילות הרוח העליון של החיים העליונים, החיים הקדושים השמימיים, חיי החכמה, חיי העדן הקדוש של נועם ד'. וממילא הוא מוכן להיות עושה בחיים החברותיים מעין דוגמתו, מעין דוגמא של מעלה, להשכין את שלום המרומים בארץ, ושכינה בתחתונים. זאת היא המגמה היסודית של נשמת ישראל..