חזרנו מהגלות כפופים ואנו צריכים ללמוד מהי גאוה לאומית, מדוע היא כל כך חשובה, ואיך קדושה מתחברת עם כבוד
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לג' אייר תשפ"ב
א. ויקרא כא' – וקדשתו כי את לחם א-להיך הוא מקריב קדש יהיה לך כי קדוש אני ד' מקדשכם. רש"י - וקדשתו - על כרחו, שאם לא רצה לגרש, הלקהו ויסרהו עד שיגרש. קדש יהיה לך - נהוג בו קדושה לפתוח ראשון בכל דבר ולברך ראשון בסעודה. גיטין נט: - תנא דבי רבי ישמעאל: וקדשתו - לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון, ולברך ראשון, וליטול מנה יפה ראשון. רש"י - וקדשתו - כי את וגו'. לפתוח ראשון - בכל דבר כבוד בין בתורה בין בישיבה הוא ידבר בראש.
ב. משך חכמה - בשולחן ערוך סוף סימן קכח (סעיף מה), יעויין שם (הגה): אסור להשתמש בכהן אפילו בזמן הזה, דהוי כמועל בהקדש, אם לא מחל על כך.. והגר"א (שם) כתב על זה "דלא כרמב"ם בספר המצוות". זה לשונו במצות עשה ל"ב: הציווי שנצטוינו לגדל זרע אהרן ולכבדם ולרוממם, וליחס להם מעלת קדושה וכבוד, ואפילו יסרבו לכך - לא נשמע להם. כל זה לשם כבוד לה' יתעלה, כיון שלקחם לעבודתו ולהקרבת קרבנותיו, והוא אמרו: "וקדשתו.. ובא הפירוש.. לפתוח ראשון.. וגם לשון ספרא: "וקדשתו" - על כרחו, כלומר, שמצוה זו נצטוינו בה אנחנו, ואינה תלויה ברצון הכהן..
ג. תורה תמימה – לדעת הרמב"ם בסה"מ מ"ע ל"ב הוי דרשה זו גמורה ודין זה מן התורה ממש, וכ"כ הריב"ש בתשובה סי' צ"ד בשם הסמ"ג. ובפשטות לשון הגמ' כאן דאורייתא היא, אבל התוס' בחולין פ"ז א' כתבו דדרשה זו אסמכתא היא, ומ"ש בגמ' דאורייתא היא - הכונה שנמצא על זה אסמכתא בתורה, והוי הדין מדרבנן, ולא נתבאר מה הכריחם להוציא הדרשה ולשון הגמ' מפשטם. וי"ל בדעתם דקשה להו דהא עיקר קרא דוקדשתו צריך לדרשה אחרת.. שאם נשא אשה פסולה כופין אותו לגרשה.. ולכן כתבו התוס' דרשה זו שלענין כבוד הוי אסמכתא בעלמא, אך א"כ יהיה קשה טובא לדעת הרמב"ם.. והא איצטריכא לענין כפיה.. אבל ראה זה מצאתי מרגניתא טבא בזה ברש"י בסוגיא כאן שציין על דרשת הגמ' וקדשתו וז"ל, וקדשתו כי את וגו', עכ"ל. ולא נתבאר מה כונת רש"י בציינו המשך לשון הפסוק.. אך י"ל דגם לרש"י הוקשה מה שהערנו.. לכן רמז המשך הפסוק.. לרמז דרשה זו דכבוד אנו למדין לא מן הלשון וקדשתו אלא מן סוף הפסוק קדוש יהיה לך, והגמ' מציינת רק ראשית הפסוק וחסר מלת וגו'.
ד. חגיגה ה: - ואם לא תשמעוה, במסתרים תבכה נפשי, מפני גוה (ירמיהו יג'). אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב: מקום יש לו להקב"ה, ומסתרים שמו. מאי מפני גוה? אמר רב שמואל בר יצחק, מפני גאוותן של ישראל שניטלה מהם וניתנה לנכרים. רבי שמואל בר נחמני אמר: מפני גאוותה של מלכות שמים.
ה. אלשיך - מאמרם בספר הזוהר (בשלח סד א) חש הקב"ה על כבוד הצדיק מעל כבוד עצמו, כי הנה ירבעם היה מקטיר על המזבח לעבודה זרה ולא נגפו ה' ובשלוח ידו לתפוש בנביא מיד ותיבש ידו. וכן אמרו רבותינו ז"ל בבראשית רבה (לט יב) החמיר הקב"ה בכבוד הצדיק מבכבודו, שעל כבוד צדיק אמר ומקללך אאור (בראשית יב ג) שהוא בקום עשה ובכבוד עצמו אמר ובוזי יקלו מעצמם.
ו. מסילת ישרים יט' - ודבר זה ביארוהו בתנא ד"א ז"ל אמרו: כל חכם מישראל שיש בו דברי תורה לאמתו, ומתאנח על כבודו של הקדוש ברוך הוא כו', כל ימיו, ומתאוה ומיצר לכבוד ירושלים ולכבוד בית המקדש ולישועה שתצמח בקרוב ולכינוס גליות, זוכה לרוח הקודש בדבריו וכו'.. הנה ודאי צריך שיצטער תמיד צער ממש על הגלות ועל החורבן, מצד מה שזה גורם מיעוט כביכול לכבודו ית', ויתאוה לגאולה לפי שבה יהיה עילוי לכבוד השם יתברך, והוא מה שכתב התדב"א שהבאנו למעלה, ומתאוה ומיצר לכבוד ירושלים וכו', ויתפלל תמיד על גאולת בני ישראל והשבת כבוד שמים לעילוי.. שהרי אי אפשר לכבוד העליון להתרבות אלא בגאולתן של ישראל וברבוי כבודם שזה תלוי בזה באמת.
ז. הרב קוק, חבש פאר פ"א – כבוד שם שמים הוא השורש והעיקר ועמוד כל הבריאה וכל התורה כולה.. כאשר נתבונן על הנהגת העולם כולו נראה, כי הסיבה העיקרית לתיקון האמיתי והסדר הנכון שבבני אדם, אינו כי אם נתינת הכבוד למי שראוי לכבדו.. נמצא, כי רגש הכבוד פועל לקיום העולם בכלל..
ח. שיחות הרב צבי יהודה במדבר 406 - יש לזכור את היסוד האמיתי שישראל וקודשא בריך הוא וארייתא חד, את היסוד האמיתי שכבוד ד' בכל גודלו ואמיתתו, מופיע רק כשישראל הם בשיא כבודם בכל תוקפם ומילואם.
ט. הרב צבי יהודה לנתיבות ישראל א' עד' – ..הטיפוסיות של ה"שתדלנות", של עסקנות הציבור הגלותית, ביחסה כלפי חוץ, כלפי הגוים ושלטונותיהם, היא כפיפות הקומה. 'אתם נצבים, וכל שהוא מרוחק מהקדושה קומתו נמוכה וראשו שפלה' (אור החיים דברים כט' ט'). 'הגלות מקנה לישראל הקלון תחת הכבוד – ההכנעה והשפלות' (חסד לאברהם, ה' יא'). המגמה של שבירת עול הגויים מעל צוארנו היא, 'שתוליכנו קוממיות לארצנו', עד כי יבוא 'ירום ונישא וגבה מאד', 'ונשגב ד' לבדו'. במהלך התקומה של כנסת ישראל ושכינתה האלוקית מתחתית עפרות הטומאה של ארצות העמים, מופיע גילוי 'פניה הזקופות מתוך תורתה אשר איתה' (מהר"ל דרך חיים פ"ו). נמשך בירור צורתו השלימה של העם הישראלי.
י. להלכות ציבור לח' - הטרגיקומדיה הנוראה של הרכבת ממשלה לא נורמלית, ללא צדק ודת, של מיעוט, על מדינתנו הנשגבה, עשתה את כולנו ללעג ולקלס, והיא חלול השם שאין כמוהו, חלול שם שמים וחלול שם כבוד עם ישראל ומדינת ישראל. כל מי שיש לו איזה מגע ויחס לטרגיקומדיה מזעזעת זו, יש לו דין מחלל השם, שאין לו כפרה ותיקון.
להלכות ציבור נספחות א' - כבוד כלל ישראל הוא כבוד רבונו של עולם, רבונו של עולם המתגלה בעולם ע"י כלל ישראל, ע"י מדינת ישראל, ע"י קוממיות ישראל – קוממיותנו בארצנו.. ד' מלך גאות לבש. ומכאן מוטלת עלינו הליכה בדרכיו, להיות גאים בגאות ד', מתגאים בגאות גאולת ישראל, בגאות כלל ישראל, מתוך כך בגאות מדינת ישראל, כי מתוך כך יודעים מה היא באמת מדינת ישראל, איזה ענין אלוקי היא מדינת ישראל.