הסיפור של נדב ואביהוא מלמד אותנו שכדי לזכות שהשכינה תאיר בברכתה מוכרחים לדעת את כלליה והדרך הנכונה לקבל את אורה
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לט' אייר תשפ"ה
א. ויקרא טז' – וידבר ד' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ד' וימתו. אבן עזרא – וזאת הפרשה לאות כי בני אהרן הכניסו הקטרת לפנים מהפרכת. ומלת בקרבתם שם הפעל, וה"א לקרבה אל המלאכה שבה תי"ו כמנהג ה"א הנקבה. וטעה ר' ישועה, שאמר שהוא שם במשקל חכמתם.
ב. שמות לו' - ויקרא משה אל בצלאל ואל אהליאב ואל כל איש חכם לב אשר נתן ה' חכמה בלבו כל אשר נשאו לבו לקרבה אל המלאכה לעשת אתה. אלשיך - אשר היתה חכמה בלבו ולא אימון ידים, והיה מתעורר שלבו היה נושאו את גופו קל כנשר להתקרב אל המלאכה, ועל ידי כן לעשות אותה כי היתה נעשית מאליה מתוך ידיהם. מלבי"ם - הנה במצרים לא למדו אומניות כאלה כי היו עושים בחומר ובלבנים, רק ה' השפיע עליהם חכמה לזה באמצעות בצלאל, אבל מאין ידע כל איש שהוא יהיה מוכן לזה, ושנתן ה' חכמה בלבו למלאכות אלה, אמר שזה הרגיש כל אשר נשאו לבו לקרבה, שאם הרגיש בלבו תשוקה אל המלאכה והרגיש שיוכל לקרב אל המלאכה זה היה הסימן שנתן ה' חכמה בלבו לזה, ובא לפני משה.
ג. פנקסי הראי"ה ב' פנקס מא' עד' - סילוק המחשבה מא-להים, זהו הדבר המחריד ומחריב את הכל. סילוק הרעיון, הרגש, הדבור והכתיבה, האמנות והסדרנות החברותית, היחידית והמשפחתית, מא-להים, זהו כל רז הזוהמא של החיים. הבריחה מהגדלות, זהו כל יסוד הכחש של הקטנות. וגבורי כח מתעוררים אל החופשה העליונה, ואומרים: רק בגדולות נלך, רק בא-להים נשגב, בו נחיה, בו נצור, בו נהיה אמנים, סופרים, בעלי כשרון, ומסדרי חיים, אישיים, משפחתיים, מדיניים, לאומיים, ואנושיים. "ואני קרבת א-להים לי טוב שתי בד' א-להים מחסי לספר כל מלאכותיך".
ד. תהלים עג' - ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך. ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיני. בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני.. כי הנה רחקיך יאבדו הצמתה כל זונה ממך. ואני קרבת א-להים לי טוב שתי בא-דני ה' מחסי לספר כל מלאכותיך. אלשיך - על ייסורי הצדיק לא אחוש כי הנה ואני עם היותי צדיק קרבת אלקים לי טוב שהוא קרבת מדת הדין לי אינו רק טוב כי על ידי כן הוא שתי בא-ד-נ-י אלקים מחסי ולא בטובות העולם הזה שעל ידי כן תזדכך חלאת חומרי, ותהיה לי לעזרה לספר כל מלאכותיך שהאצלת לי רוח הקדש שאספר כל שליחויותיך שאתה משלח להודיע לישראל על ידי, מה שאין כן אילו התענגתי בדשן תענוגי העולם הזה.
ה. אדרת אליהו - בקרבתם לפני ה' וימתו. על הקריבה מתו ולא על הקרבה דר"י הגלילי. ר"ע אומר על הקרבה מתו דכתיב בהקריבם אש זרה. ראב"ע אומר כדי קריבה לעצמה והקרבה לעצמה. מלבי"ם ספרא אות ב' - ודעת ריה"ג ששני בני אהרון מתו בשביל שקרבו לפני ולפנים והוא כדעת התוספתא.. שלא הכניסו אש זרה. רק שקרבו בשמחה רבה יותר ממחיצתם.. ור"ע הולך לשיטתו דס"ל בספרא שם שנטלו אש מבין הכירים והיה אש זרה, ולדעתו מ"ש בקרבתם לפני ה' הב' הוא ב' הזמן ור"ל בעת קרבתם אז דיבר אליו הדיבור הזה.. ובילקוט גריס בדברי ר"ע ולא מתו על הקריבה בעצמה, ולפ"ז ההכרעה היא שמתו מפני שתיהן לא מפני הקריבה בעצמה, ולרבי אלעזר בן עזריה נתחייבו מיתה על כ"א בפ"ע, והלך לשיטתו שכן דרש שהזהירו על הקריבה שלא ימות כדרך שמתו בניו.
ו. ויקרא טז' - והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו ושחט את פר החטאת אשר לו.. ושחט את שעיר החטאת אשר לעם והביא את דמו אל מבית לפרכת ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר והזה אתו על הכפרת ולפני הכפרת. וכפר על הקדש מטמאת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם וכן יעשה לאהל מועד השכן אתם בתוך טמאתם. רש"י - וכפר בעדו וגו' - וידוי שני עליו ועל אחיו הכהנים, שהם כלם קרוים ביתו.. וכל כפרתן אינה אלא על טומאת מקדש וקדשיו. מטמאת בני ישראל - על הנכנסין למקדש בטומאה. ומפשעיהם - אף הנכנסין מזיד בטומאה. השכן אתם בתוך טמאתם - אף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם. תורה תמימה - ר"ל בודוי שמתודים על שעיר המשתלח מתכפרים כולם כאחד, אבל על טומאת מקדש וקדשיו שונים הם כפרות של הכהנים וישראלים, דהכהנים מתכפרים בפרו של כהן גדול וישראלים בשעיר הנעשה בפנים.
ז. ויקרא יח' - כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחקתיהם לא תלכו.. ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם וחי בהם אני ה'.
ח. אורות ארץ ישראל ח' - אם יפלא בעיני כל העומד מרחוק: איך אפשר, שכל הרוחות, אשר לכאורה גם מאמונה הם רחוקים, יפעם בהם רוח החיים בכחו הפנימי לא לבד לקרבת א-להים כללית כי אם לחיי ישראל האמתיים, להחטבתן של המצוות בציור וברעיון, בשירה ובפעל, – אל יפלא בעיני כל הקשור במעמקי רוחו בתוך עמקיה של כנסת ישראל ויודע את נפלאות סגלותיה. זהו רז הגבורה, רוממות החיים אשר לעד לא יתמו. "ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם וחי בהם אני ד'", "להתהלך לפני ד' בארצות החיים, זו ארץ ישראל".
ט. תהלים מג' - שלח אורך ואמתך המה ינחוני יביאוני אל הר קדשך ואל משכנותיך. רש"י - שלח אורך ואמתך - מלך המשיח שנדמה לאור שנאמר ערכתי נר למשיחי, ואליהו הנביא שהוא אמיתי נביא נאמן.
י. ישעיהו יא' - ונחה עליו רוח ד', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'.