הקשר בין מזבח אדמה, ומעמד הר סיני, סוד החזרה אל הפשטות השורשית, אל תוכיות עצמותנו באלוקים חיים
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליד' שבט תשע"ד
א. שמות יט' – ויאמר ד' אל משה, רד העד בעם, פן יהרסו אל ד' לראות, ונפל ממנו רב. וגם הכהנים הנגשים אל ד', יתקדשו, פן יפרוץ בהם ד'. ויאמר משה אל ד', לא יוכל העם לעלות אל הר סיני, כי אתה העדותה בנו לאמר, הגבל את ההר וקדשתו. ויאמר אליו ד', לך רד, ועלית אתה ואהרון עימך, והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ד' פן יפרוץ בם. וירד משה אל העם, ויאמר אליהם.
ב. יכין ובועז א' קלה' - וכן הוא הענין בעניינים השכליים, שכל אחד ואחד מאישי המין האנושי יש לשכלו שיעור מוגבל וגדר שהגיע אליו השגתו.. והאיש הזה לא יוכל לעבור אותו גדר ולא להשיג גבול שאינו שלו, ואם ירצה לעבור אותו גדר ואותו גבול שיש לשכלו וירצה להשיג מהמושכלות שבמיני החכמות מה שאי אפשר לשכלו להשיגו, הוא נזוק הפך מכונתו.. ולא די לו שלא יוסיף השגה באותן חכמות, אלא שאף הקצת שהשיג מקודם לכן ישתבש שכלו בו ויקוץ בו וישליכנו בזעף וקצף גדול ומלהשיג עוד יחדל חדול.. וכן היה הענין בהר סיני במעמד הגדול ההוא אשר צוה השי"ת למשה רבינו ע"ה ואמר לו הגבל את ההר וקדשתו.. וגם הארבעה מחכמי ישראל שהם ר' עקיבא ובן עזאי ובן זומא ואלישע אחר אשר נכנסו לפרדס החכמות בדרך החקירה היה הענין כן, שרע"ק אשר לא עבר שכלו גבול השיעור אשר היה ראוי לו להשיגו, ובא עד התחום ועמד ולא רצה להכנס לפנים ממחיצתו, נכנס בשלום ויצא בשלום.. מה שלא עשו כן חבריו אשר מהם מי שהציץ ומת כבן עזאי, ומהם מי שהציץ ונפגע כבן זומא, ומהם מי שקצץ בנטיעות כאלישע אחר ומעתה יש לנו לשאת ק"ו בעצמנו ונאמר אם האנשים האלה אשר היו מגדולי חכמי ישראל איתני עולם אנשי השם המפורסמים בחכמה ומדע לא עמד בם טעמם ואירע להם כך, עא"כו, אנחנו אזובי קיר החסרים והרקים מכל חכמה..
ג. שמות כ' – מזבח אדמה תעשה לי, וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך.. בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך וברכתיך.. ולא תעלה במעלות על מזבחי, אשר לא תיגלה ערותך עליו.
ד. זבחים נח. - והתניא: מזבח אדמה תעשה לי, שיהא מחובר מאדמה, שלא יבננו לא ע"ג מחילות ולא ע"ג כיפין.
ה. ירושלמי נזיר פ"ז - אמר רבי יודה בן פזי מלא תרווד אחד נטל הקב"ה ממקום המזבח וברא בו אדם הראשון אמר הלואי ייברא ממקום המזבח ותהא לו עמידה הדא הוא דכתיב [בראשית ב ז] וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה וכתיב [שמות כ כא] מזבח אדמה תעשה לי מה אדמה שנאמר להלן מזבח אף כאן מזבח.
ו. תנחומא צו יד' - מזבח אדמה תעשה לי, למה מן אדמה? לפי שהאדם ברייתו מן האדמה ונקרא שמו אדם על שלוקח מן האדמה, ומעלים העולות והקרבנות על המזבח שהיא עשויה מן האדמה, לכפר על הגויה שהיא לוקח מן האדמה, ומנין שמתכפר על הנפש? דכתיב (ויקרא יז) כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא, ואומר כי הדם הוא בנפש יכפר, כשאמרו וזרקו את הדם על המזבח (ויקרא א) כלומר יזרקו הדם שהוא הנפש, על המזבח שהיא מן האדמה כמו הגויה, ויכפר על הנפש..
ז. ילקו"ש תולדות קיא' - ולא חפץ בברכה (תהלים קט'), ר' לוי אמר ולא חפץ בבכורה, ר' חמא אמר זה דם הקרבנות שהוא קרוי ברכה, כד"א מזבח אדמה תעשה לי, וכתיב אבוא אליך וברכתיך.
ח. תנחומא נשא כו' – ויהי ביום כלות משה א"ר ברכיה הכהן ברבי עד שהיו ישראל בסיני רמזן הקב"ה שכשישרה שכינתו עמהם, אז יברכם, אמר להן הקב"ה, כשאבוא אליכם אני בא טעון ברכות.. והיכן רמזה להם? בסיני, שנאמר מזבח אדמה תעשה לי וגו' בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, וכשבא עליהן ברכן שנא' יברכך ה' וישמרך, אימתי ביום שהוקם המשכן, ויהי ביום כלות משה, כלת כתיב, ביום שנכנסה כלה לחופה.
ט. ב"ר ויצא סח' - תני בר קפרא..והנה סולם, זה הכבש, מוצב ארצה, זה מזבח, מזבח אדמה תעשה לי, וראשו מגיע השמימה, אלו הקרבנות שריחן עולה לשמים, והנה מלאכי אלוקים, אלו כהנים גדולים, עולין ויורדין בו, שהם עולים ויורדים בכבש, והנה ה' נצב עליו, (עמוס ט) ראיתי את ה' נצב על המזבח.. רבנן פתרין ליה בסיני, ויחלום והנה סולם, זה סיני, מוצב ארצה,(שמות יט) ויתיצבו בתחתית ההר, וראשו מגיע השמימה, (דברים ד) וההר בוער באש עד לב השמים..
י. שעה"כ עמידה ה' – ..אין הדין נמתק אלא בשורשו, כנודע.
יא. אורות התשובה טו' ט' - ..והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל האלוקים, אל נשמת כל הנשמות, וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדושה ובטהרה. ודבר זה נוהג בין באיש יחידי, בין בעם שלם, בין בכל האנושיות, בין בתקון כל ההויה כולה, שקלקולה בא תמיד ממה שהיא שוכחת את עצמה.
יב. כתובות קיא. - אמר רב ענן: כל הקבור בארץ ישראל - כאילו קבור תחת המזבח, כתיב הכא: מזבח אדמה תעשה לי, וכתיב התם: (דברים לב') וכפר אדמתו עמו. רש"י דברים לב' - וכפר אדמתו - ומה היא אדמתו? עמו. כשעמו מתנחמים ארצו מתנחמת, וכן הוא אומר (תהלים פה') רצית ה' ארצך, במה רצית ארצך, שבת שבות יעקב.