מעשה המצוות מתוך קבלת עול מלכות שמים הוא אשר מעניק לנו את השכל היהודי המתעלה על בינת אנוש רגילה שהדמיון מהתל בה
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לט"ו בשבט תשע"ח
א. שמות יט' - ומשה עלה אל האלוקים ויקרא אליו ד'.. כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל.. אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים.. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש.. ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ד' נעשה.. שמות כד' - ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ד' נעשה ונשמע. רש"י - פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות.. ספר הברית. מבראשית ועד מתן תורה ומצות שנצטוו במרה. שמות טו' - שם שם לו חק ומשפט.. רש"י - במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם, שבת ופרה אדומה ודינין.
ב. בראשית ב' - ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוקים לעשות. אלשיך - ..לעשות בו בני האדם מעשה.. הכתב והקבלה- ..אף על גב שהכל נברא בששת ימים הראשונים, מ"מ הכל בכח לבד אבל בפועל הקב"ה מחדש בכל יום תמיד מ"ב והוא הוצאתן לפועל, וזהו ברא לעשות שברא הכל לבד לגמור בפועל (הגר"א).
ג. הקדמה לשבת הארץ - סגולת האומה, הטוב האלוקי הטבוע בקרבה.. אין חיי החול יכולים להוציאה מן הכח אל הפועל. חיים אלה במהומתם המעשית התכופה, מסתירים הם את ההוד הרוחני של הנשמה האלוקית, ומעכבים את הזרחת אורה הבהיר והישר.. דחיפת הגדול וההשתלמות של החיים, צריכה שתצא אל הפועל על ידי נתינת רוח של הפסקה והתנערות ממהומת החיים הרגילה. היחיד מתנער מחיי החול לפרקים קרובים, בכל שבת.. מתחלת הנפש להשתחרר מכבליה הקשים.. ומבקשת היא לה אז נתיבות עליונות, חפצים רוחנים, כפי טבע מקורה..
ד. שמות יח' - וישמע יתרו.. רש"י - מה שמועה שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק.
ה. שבת פח. - אמר רבי אלעזר, בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו. דכתיב ברכו ה' מלאכיו גברי כח עשי דברו לשמע בקול דברו (תהלים קג'), ברישא עשי, והדר לשמע. אמר רבי חמא ברבי חנינא, מאי דכתיב כתפוח בעצי היער וגו' למה נמשלו ישראל לתפוח, לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו, אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע. ההוא מינא דחזייה לרבא דקא מעיין בשמעתא, ויתבה אצבעתא דידיה תותי כרעא, וקא מייץ בהו, וקא מבען אצבעתיה דמא, אמר ליה, עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו, אכתי בפחזותייכו קיימיתו. ברישא איבעיא לכו למשמע, אי מציתו קבליתו, ואי לא לא קבליתו. אמר ליה, אנן דסגינן בשלימותא, כתיב בן תמת ישרים תנחם. הנך אינשי דסגן בעלילותא, כתיב בהו וסלף בוגדים ישדם.
ו. בראשית יב' א' - ויאמר ד' אל אברם לך לך.. אל הארץ אשר אראך. שפת אמת לך לך תרלב' –ובזוהר הקדוש נראה כי זה עצמו השבח, ששמע זה המאמר לך לך שנאמר מד' יתברך לכל האנשים תמיד, כמו שכתוב, וי לאינון דשינתא בחוריהון, ואברהם אבינו עליו השלום שמע וקיבל. ממילא נקרא רק הדיבור אליו, כי הלא לא נמצא מיוחד לשמוע, רק הוא. אבל בודאי זה השבח בעצמו שהיה מוכן לקבל המאמר. שיחות הרב צבי יהודה עמ' 128- אנו נפגשים במין בריה אלוקית, אשר בסדר המעשים שלו, בסדר העובדות שלו, בסדר הנחית הביוגרפיה שלו, מתגלה ומתבררת לו הכרה אלוקית של 'הארץ אשר אראך'. באופן קטנוני ונורמלי, כשאדם מקבל משמעת ופקודה, חייבת להיות פקודה ברורה: לך מפה למקום פלוני. אבל כאן אנו פוגשים נשמה בעלת שייכות ודבקות מיוחדת לריבונו של עולם, כך שמתוך הפעולות, הפסיעות והצעדים שלה, היא מגיעה 'אל הארץ אשר אראך'. מתוך פסיעותיך תתגלה כבר ההנחיה האלוקית. מתוך שתלך יתגלה ה'אראך'. מתוך השלילה של 'ארצך מולדתך ובית אביך', יתגלה החיוב של 'הארץ אשר אראך'.
ז. כוזרי ב' מו' – ..אין להתקרב אל האלוק כי אם על ידי מעשים אשר ציוה עליהם. שם נ' – שמירת מצות השבת מקרבת.. את האדם אל האלוק יותר מן התפלות המרובות והנזירות וההסתגפות.
ח. שפת אמת לך לך תרמג'- שהעובד ה' מאהבה יכול להפיק רצון מהשי"ת להשפיע לו ממקור נשמתו מה שא"א להשיג בשכל אנושי כענין שאמרו בפסוק עושי דברו לשמוע בק"ד שע"י תיקון המעשים כראוי זוכין לשמוע יותר ויותר..
ט. אוה"ק ג' מוסר הקודש מב' - כשמשתחררים מכל דמיון מהבל, הנותן אסוריו על השכל החפשי, משערים נאמנה את אחדות החיים, ואת פעולתו של הכח המרכזי של החיים, פעולת הרצון, שהוא היסוד המניע את כל גלגלי החיים, והאוצר הגדול של הרצון, הספון בנשמת האדם, כמה מכריע הוא, וכמה אחוז הוא עם הערך הכללי של החיים. כמה פשוט הוא הדבר, שבעליית רצונו של אדם, כל הברואים מתעלים, ובשפלותו כולם נשפלים. האחריות המוסרית הקוסמית הרזית הזאת כמה פשוטה ישרה וטבעית היא. צריכים רק שלא להיות נבעת מגודל אור האמונה, ההולך ונשפע על ידי חשבונו של עולם ברור זה. אז מתברר החשבון והולך, והבסיס המוסרי של החיים הפרטיים, החברתיים, הכלכליים והדתיים, הזמניים והעולמיים, הולך ומתחזק, מסתעף יפה לענפיו, ומתאחד באחדות מתאימה עם שרשו. הרצון והבעתו, הגלותו על ידי מעשים, על ידי ביטויים, על ידי רגשות, על ידי ציורים ואמונות, כמה אדיריות יש בו, כמה כח ספוג בו, כמה יופי כלול בו, וכמה אמת הוא אוצר, ההולך ומתברר, כפי המדה שכל האמצעיים, המעשיים והמוסריים, הצריכים להגשמתו, הם מזדווגים עמו, גבורה, אמונה, תפלה, הכרה והרגשה, סילול מסלה לחיים מתאימים אל האידיאלים היותר מזהירים, שמסתייע על ידי כל אוצרות מחמדים גנוזי הרוח של האדם בגדלו, כשהכל מתחבר ביחד, הולכת היא גבורת האמת קוממיות, מתאדרת היא ומתגדלת, מעטרת את החיים, ומכבשת אותם, מסדרת את עבודתם, ומכוונת את שאיפתם ברוח ובהתגלמות. ברכו ד' מלאכיו, עושי דברו לשמוע בקול דברו, רז שמלאכי השרת משתמשים בו הוא נעשה ונשמע, והקדמת נעשה לנשמע, מי גילה רז זה לבני, רז שמלאכי השרת משתמשים בו, אמר הקב"ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע. משוחרר הוא השכל המעשי, המתאחד עם בינת הלב המקורית, החפשית והרחבה, מכל כבל של שכל עיוני, שהדמיון ההולל מתעלל בו כחפצו, וסוף מעשה במחשבה תחלה.