פרשת משפטים – למה לאכול כשר

דף מקורות - פרשת משפטים – למה לאכול כשר

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכב' שבט תשע"ח
א.    שמות כב' ל' – ואנשי קודש תהיון לי, ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, לכלב תשליכון אותו. רש"י – אם אתם קדושים ופרושים משקוצי נבלות וטרפות הרי אתם שלי, ואם לאו אינכם שלי. טרפה. אונקלוס תרגם.. בשר שנתלש ע"י טרפת זאב או ארי, מן חיה כשרה או מבהמה כשרה בחייה. רמב"ן - שראוי הוא שיאכל האדם כל מה שיחיה בו, ואין האסורין במאכלים רק טהרה בנפש.. על כן אמר ואנשי קודש תהיון לי, כלומר אני חפץ שתהיו אנשי קדש בעבור שתהיו ראויים לי לדבקה בי שאני קדוש, לפיכך לא תגעלו נפשותיכם באכילת הדברים המתועבים, וכך אמר (ויקרא יא) אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, כי אני ה' אלוקיכם והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני. והנה השרצים משקצין הנפש, והטרפה אין בה שקוץ, אבל יש בשמירה ממנה קדושה.

ב.     יומא לט. - תנא דבי רבי ישמעאל, עבירה מטמטמת לבו של אדם, שנאמר 'ולא תטמאו בהם ונטמתם בם', אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם. רמב"ם הקדמה למסכת אבות פ"א – דע שנפש האדם היא אחת. ויש לה פעולות רבות חלוקות, יקראו.. נפשות, ויחשב בעבור זה שיש לאדם נפשות רבות, כמו שחשבו הרופאים.. וכבר הקדמנו בזה הפרק, שדברינו אינם רק בנפש האדם. כי כח המזון שיזון בו האדם, אינו ככח המזון שיזון בו הסוס והחמור, כי האדם ניזון בחלק הזן מן הנפש האנושית, והחמור ניזון בחלק הזן מן הנפש החמורית..

ג.     שפת אמת עקב תרמט' – דהנה כתיב, לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ד' יחיה האדם, ופירש האר"י ז"ל, שחיות מאמרו ית' שיש בתוך המאכל הוא חיות אל הנפש, והגשמיות אל הגוף. ברכות נה. - ..דכתיב (יחזקאל מא') 'המזבח..' וכתיב 'וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ד', פתח במזבח וסיים בשלחן. רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו, כל זמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על ישראל, ועכשיו שלחנו של אדם מכפר עליו. אבות פ"ג מ"ג -  רבי שמעון אומר.. שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו משלחנו של מקום ברוך הוא..

ד.     פסחים נט: - 'ואכלו אתם אשר כפר בהם'(שמות כט) - מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרין. אוה"ק ג' פרישות ל' - נשמה עליונה מלאה רוח הקודש, יורדת על בחירי בני אדם, קדושי ישראל הצדיקים, בעת שהם באים לאכול את סעודתם, זה השולחן אשר לפני ד'. התרוממות נפשם מתגברת למעלה למעלה, ומרוב זיו חיים העליונים מתגלה גם כן הדר ניצוצות החיים, המפוזרים בכל דבר אשר יאכל, והכחות הכמוסים של השכל, הרצון, השירה האלוקית וההכרה העליונה, שבמצב תרדמה וקפאון הם נמצאים בכל היצור, הולכים הם ועולים, ומתאחדים בנשמתו הגדולה של קדוש עליון, והעולם כולו מתמלא אור ושמחה. וכל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה כאילו נהנה מזיו השכינה.

ה.    רות רבה ה' טו' - ויאכל בעז וישת וייטב לבו, למה וייטב לבו שבירך על מזונו, ד"א וייטב לבו שאכל מיני מתיקה אחר המזון שהיא מרגלת לשון לתורה, ד"א וייטב לבו שעסק בדברי תורה.. אוה"ק ג' פרישות כט' - כשאוכלים לשם תאוה חומרית, מתגבר העצבון בסוד אוכלי לחם העצבים, כי הניצוצות שהיו ראויים לעלות יורדים, ובהיותם מתעצבים על ירידתם, מרגיש האוכל את עצבם.. עד שההרגשה העצבנית נכרת בגילוי נפשי בקרבו. ועל ידי אכילה בקדושה, והגברת המגמה העליונה של טהרת הנשמה ובהירותה, מתוספת צהלת הרוח ושמחה באוכל, על ידי שמחתם של הניצוצות שנתעלו, ובשמחתם מאירה גם כן הנשמה המעלה אותם ושמחה עמהם ..וחדות ד' מתגברת עליו. והיינו ויאכל בעז וישת וייטב לבו, מאי וייטב לבו בדברי תורה, שחוץ ממה שנטיית הלב להגברת הרוחניות, של העלאת החיים הכמוסים במאכלים, מביאה לחשק רוחני, שמתמלא באהבת התורה ולימודה, עוד התוכן המקודש של אכילה קדושה זו, היא בעצמה דברי תורה, וזה השלחן אשר לפני ד'.

ו.      דברים ח' - ארץ חטה.. ואכלת ושבעת וברכת את ד' אלוקיך על הארץ הטובה.. אוה"ק ג פרישות לב' - המאכל של ארץ ישראל מקדש בפנימיותו, ואינו מגשם כי אם בחיצוניותו, אבל ממאכלי חוץ לארץ צריכים להזהר. ולפי רוב הצפיה לארץ ישראל מתעלה המאכל שבחוץ לארץ גם כן. וזהו סוד הזכרת ירושלים, בעל נהרות בבל או בשיר המעלות שובה בכל סעודה. צפית ארץ ישראל.. מעדנת את המאכל שבחוץ לארץ.. גם בארץ ישראל מפני התמעטות הקדושה שעל ידי החורבן, יש הגשמה, לפי הערך, במאכל, שעולה ומתרחן על ידי צפית הישועה, המובלטת במזמורים האמורים.

ז.     שפת אמת משפטים תרל"ב – בשם הרה"ק ז"ל מקאצק, על פסוק ואנשי קודש תהיון, להיות שמירת הקדושה במעשה אנוש ותחבולותיו. פירוש, שאין מחסור להשי"ת מלאכי עליון שרפים וחיות הקודש. רק שמתאוה לקדושת אנשים..

ח.    רש"י שמות כב' - לכלב תשליכון אותו – אף הגוי ככלב.. א"כ מה ת"ל לכלב, ללמדך שהכלב נכבד ממנו (בדפוסים ראשונים: שהכלב נכבד מן הגוי, שהנבילה לגוי והטריפה לכלב). ולימדך הכתוב שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, שנאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. אמר הקב"ה תנו לו שכרו. קובץ ד' נ' - כל האמונות כולן, הן מפרנסות את הנשמות של החיים בהן, והמקושרים בהן במעמקי לב. אמנם הסיגול הזה של המזון הרוחני, דומה הוא ממש להסיגול של המזון הגשמי. מתפרנסים השרצים והרמשים ממזונותיהם המעופשים, וטועמים בהם טעם יפה, לפי שהם לפי מזגם וסיגולם. מתענג הוא החתול על העכבר שטורף, כי הוא מיוחד לו. מתענגים העופות על התולעים שברפש, מתענג החזיר על מזונו המיוחד, הגמל על קוציו ודרדריו, ומתענג האדם על לחמו הנקי, על עסיס רמונו, על יין רקחו ועל ראשית שמניו. לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי. ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, לכלב תשליכון אותו. לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי, כי עם קדוש אתה לד' אלוקיך. סנהדרין קו. - ..אוי מי יחיה משמו אל (במדבר כד').. אמר רבי יוחנן, אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקב"ה עושה פדיון לבניו, מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה עם זה.