פרעה הרגיל את דעת הקהל אט אט. זה התחיל בעיוות דין קטן שלא כדאי לריב עליו כביכול, ונגמר בשעבוד ועינויים. זהירות מה"פרעונים" שבחיינו.
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק
א. שמות א' - ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף. ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ. וישימו עליו שרי מסים למען ענתו בסבלתם ויבן ערי מסכנות לפרעה.. וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ ויקצו מפני בני ישראל. ויעבדו מצרים את בני ישראל בפרך.. ויאמר מלך מצרים למילדת העברית.. אם בן הוא והמתן אתו.. ותיראן המילדת את האלוקים ולא עשו כאשר דבר אליהן.. ותחיין את הילדים.. ויצו פרעה לכל עמו.. כל הבן הילוד היארה תשליכהו.. רש"י - ..ורבותינו דרשו כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים, והרי הוא כאלו כתב ועלינו מן הארץ והם יירשוה.
ב. רש"ר הירש - ..לא היה לפרעה במה להאשימם, שאילמלא כן, לא היה נזקק ל"חכמה"; גלויות היה יוצא נגדם. ועוד: רשעות זו.. לא מן העם יצאה, אלא מגבוה. מגבוה עוררו קנאה בלב העם, וכמכשיר מדיני שימשה את השליט החדש, לביצור משטר העריצים שלו.. רק מעט חדש יימצא תחת השמש.. כל אימת שביקשו לדכא אומה, מסרו בידה עם אחר, למען יענוהו, וימצאו בכך פיצוי ללחץ המופעל מלמעלה. מדיניות זו היתה המקור לרבות מן הגזירות, שתכליתן לפגוע ביהודים.. ביקש פרעה לפצות את העם המצרי, אותו דיכא ביד חזקה, ולשם כך יצר כת של נחותי דרגה, עליהם יוכלו להביט מגבוה כל יתר הכיתות בבטחון ובגאווה ולדמות את עצמן בני חורין. ואם לא מצא פרעה במה להאשים את היהודים, אלא בגידולם הרב, ואם לשם הצדקת הגזירות המתוכננות נאלץ להיעזר בשיקולים של "טובת המדינה", אין זאת כי אם עדות מזהירה על התנהגות היהודים מבחינה חברתית - מוסרית.. אילו עמדו המצרים מלכתחילה לימין פרעה מול היהודים, מיותר היה לעורר את קנאתם בתחבולות ולהפיח בהם חששות כה רחוקים.. תחילת עצתם היתה - צמצום זכויות הזרים העבריים, ובעקבותיו, כמאליהם, באו עבדות קשה ועינויים אכזריים. וכן הדבר בכל מקום: עיוות הדין הוא ראשית לכל חטאת.
ג. קובץ ג' קמב' - יש לך בריות גדילות בים, ויש לך בריות גדלות ביבשה. שבים, אם עולות ליבשה מיד מתות, ושביבשה אם יורדות לים מיד מתות. כן ישנן נשמות היכולות לחיות רק ע"פ הטבעה בתוך חוג רוחני מיוחד, וכשיצאו מחוגן זה - מתות מחניקה רוחנית או איזה דרכי רקבון ואיבוד דומים לזה. ובזה הוא הרז של השמירה מספרים החיצונים, ביחוד מהשפעה של אמונות זרות. דרכי שאול ביתה ובתוך רפאים מעגלותיה, כל באיה לא ישובון, ולא ישיגו ארחות חיים. ומיראה אמיתית זאת, מתגברת באדם האהבה הגמורה לבית אמו וחדר הורתו, לאור תורה ואמונה..
ד. ישראל ותחיתו ז' - כשם שמכירים תנאים אקלימיים, מסוגלים לבעלי חיים ולצמחים שונים, ויותר מזה תנאים מובדלים לסוגים: הים והיבשה, העפיפה באויר וההליכה, ומי שמסוגל לאחד מהם, אם יחליף את תפקידו במה שמוזר לו, את נפשו הוא חובל, ככה הם גם החילופים הרוחניים.. זאת היא התכונה העמוקה של ההשתמרות מאשה זרה במובן הרוחני.. וכמה גדולה היא מדת ההמשכה לרכי לב וקטני דעת.. בית ישראל יודע בחוש קודש העמוק שלו איך להשמר מפח יוקשים, ויודע הוא בבהירות להגן על עמדת קיומו הרוחני האיתן, גם נגד אותו כח המושך של הזרות, אשר נגוזה מבטן אמו אחרי שנתנכרה וקנתה לה תכונה זרה. ואת פרטי הזריות, איכות ההשתמרות ועמקי האבדון שבהם, וכל הליכות היחש עמהם הוא סוקר, והם בספרתו בדיני תורה והכרות אמונה בדעה מבוססת ורוח אמיץ..
ה. עקבי הצאן קלד' - יד ד' היתה על ראשי העדה האמשטרדמית אז להוציא מהכלל את מי שחשב להשכיח את האידיאליות של הקריאה בשם ד', ע"י הקריאה המהממת לעצמיות, שאין עמה לא עז ולא ענוה, לא קדושה ולא שמחה, לא טהרה ולא חיים של חפץ לפעולת אמת - בקציצת הנטיעות האידיאליות - שהיא באמת רק קריאה לאל נכר, אל אחר, והכשר גדול לבסוף להתרוקנות המחשבה. שהרי אין כלל.. שום ידיעה עצמית לאדם לא רק בחק האלוקות, כי אם בכל מושג. וכל האמת הטהורה תוכל להתבסס רק על מוסד האידיאליות הטבעית להמטבע האלוקית של דרכי ד'.. לולא המרחיקים.. הלא היה איש כזה נחשב בין חכמי ישראל, ספריו היו נחשבים כספרי חקירה אלוקית נאמנים וראוים לבא בקהל, ואין לשער את כח הנפץ שהיה צפון בהם, למעמד הרוחני והלאומי של ישראל.. ואין להעריך כמה כחות היו אובדים.. עד שהיה בא ההכשר הגמור של התעלות הרוח, עד כדי להכיר את האפיסה שבהם.. כמה היו פועלים להזיק, אם היו נכתבים בלשון הקודש והיו מתובלים גם כן בדברי תורה, בגילוי פנים שלא כהלכה.. יותר ויותר ממה שפעלו כל אלה בהיותו יושב הרחק מן המחנה בדד ונבדל.
ו. אורות התחיה טו' - כשכח ישראל גדול ונשמתו מאירה בקרבו בהופעה וענפיו המעשיים מתוקנים, בסדור מלא.. במקדש וממשלה, בנבואה וחכמה, אז ההתרחבות לצד החול, לענוגי החושים הרוחניים והגשמיים, להצצה חדירית ופנימית לתוך חייהם של המון עמים ולאומים שונים, למפעליהם וספריותיהם, התגברות עז החיים הטבעיים, כל אלה טובים הם ומסוגלים להרחיב את אור הטוב, והתחום ארוך הוא: י"ב מיל כמחנה ישראל כולו.. משחשך האור, משגלתה שכינה, משנעתקו רגלי האומה מבית חייה, החל הצמצום להיות נתבע. כל עז חילוני עלול להיות לרועץ, כל יופי טבעי וחשקו עלול להאפיל את אור הקדש ותם הטהרה והצניעות, כל מחשבה שלא נתגדלה כולה במחנה ישראל יכולה להרס את סדר האמונה והחיים הישראליים, כל שמינות קטנה מביאה לידי בעיטה. מכאן באו העוצב והסגוף, הקדרות והפחדנות, וביותר ממה שפעלו אלה על החיים הגשמיים פעלו על החיים הרוחניים, על רוחב המחשבה, על תעופת ההרגשה, עד אשר יקיץ הקץ, שקול קורא בכח : הרחיבי מקום אהלך, ויריעות משכנותיך יטו, אל תחשכי, האריכי מיתריך ויתדותיך חזקי, כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גוים יירש, וערים נשמות יושיבו". והתחום של אלפים אמה הקצר הולך הוא ומתרחב, כמדת ישועתן של ישראל, שהולכת ואורה קמעא קמעא.