משה התקשה בעשיית המנורה, משום שסוד המנורה שייך לתיקון העתיד שיעשה משיח צדקנו בתורתו המדגישה את קדושת ישראל מצד עצמם
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לו' אדר תשע"ב
א) שמות כז' כ' – ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד. באוהל מועד מחוץ לפרוכת אשר על העדות.. רש"י – זך: בלי שמרים.. כתית: ..כותש במכתשת ואינו טוחנן בריחים כדי שלא יהו בו שמרים.. להעלות נר תמיד: עד שתהא השלהבת עולה מאליה. תמיד: כל לילה..
ב) שמות כה' לא' – ועשית מנורת זהב טהור, מקשה תיעשה המנורה.. רש"י – מקשה: שלא יעשנה חוליות.. תיעשה: מאליה, לפי שהיה משה מתקשה בה, אמר לו הקב"ה: השלך את הככר לאור והיא נעשית מאליה..
ג) במדבר ח' ב' – ..בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות.. ספורנו – ..כשתפנה שלהבת כל אחד מהששה נרות אל הקנה האמצעי.. כל השבעה יאירו וישפיעו אור עליון לישראל, שיורו, היות אור הימנים ואור השמאלים מכוון ופונה אל אור הקנה האמצעי שהוא עיקר המנורה, ושכן ראוי שכוונת המימינים העוסקים בחיי עולם והמשמאילים העוסקים בחיי שעה, העוזרים למימינים, .. תהיה להפיק רצון האל יתברך, באופן שיושג מכוונו בין כולם, וירוממו את שמו יחדו.. וזה מעשה המנורה מקשה, וזה התכלית בעצמו המכוון בהדלקת הנרות 'אל מול פני המנורה', הוא בעצמו מכוון בענין חיוב היות המנורה מקשה, להורות האחדות המכוון לתכלית אחד בעצמו.
ד) מגילה כא: - אל מול פני המנורה יאירו, מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מערבי, ונר מערבי כלפי שכינה.
ה) קובץ ח' קנז' – המנורה כוללת קדושת נשמת ישראל מצד עצמה, שנראית לכאורה חיצונה לגבי התורה שבקדש הקדשים, ובאמת היא מאירה לכל, והיא סוד עדות לישראל, אלא שהיא יכולה להאיר בחוץ גם כן.
ו) אור החיים דברים כב' יג' – בתולת ישראל: שהיא השכינה שהיא כללות ישראל.. ירמיהו לא' – מרחוק ד' נראה לי, ואהבת עולם אהבתיך, על כן משכתיך חסד, עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל..
ז) אורות הקודש א' רעו' - כשם שהאנשים המעשיים, בעלי הכשרון לדברים מעשיים, ולחכמות המעשיות, אינם מוכשרים להסתכלות בהירה בענינים הרוחניים, והסתכלותם הרוחנית באה לקויה ומעורבת עם משפטים כהים, המתמצים מעולם המעשה, שהם קשורים בו, כמו כן אין האנשים הרוחניים העומדים ברום עולם, מוכשרים להסתכלות מעשית שלימה, והידיעות המעשיות שלהם וקשר חפצם בהשלמתן אינם כי אם איזה צל היוצא מתוך הענינים הרוחניים העליונים. אמנם יש כשרון עצום בתכונה הרוחנית העליונה לכלול את הכל, אבל זוהי דוקא במידתה של התגלות הנבואה של אספקלריא המאירה, על כן משה רבינו עצמו בלבד עליו נאמר ויהי בישרון מלך, אבל במעמד הדורות היה מלך לחוד ונביא לחוד, ושמואל, הוא שהיה במדה ידועה שקול כמשה ואהרון, היתה לו בהירות רוחנית כזאת, עד כדי למלא גם כן מקום של מלך בטהרת השפעת נבואתו, ועליוניותו הרוחנית השלמה. אורות הקודש א' רעח' – ההתעמקות הרוחנית בענינים נשגבים היא מושכת את האדם מהכרה ברורה בעולם הממשי, וזהו הפגם שיש ביסוד הנבואה, שממנו המחשכים נמשכים לכל משיג רוחני. וגורם הדבר שבאים רשעי עולם, שהמושגים הקדושים הם זרים להם, והם תופסים את הנהגת העולם בידם, והוד הקדושה נהפך לדוה. וצריך כל חכם מישראל לעמוד בכל כחו נגד פרצה זו, ולהשתדל ללכת בעקבותיו של הרועה הנאמן, משה רבינו ע"ה, שהבהירות העליונה לא הכהתה את עינו הרוחנית מלראות באספקלריא המאירה גם את העולם המעשי וכל מכשיריו.
ח) אורות הקודש א' רעט' – ומכל מקום יש הבדל בין אותה האורה ובין מידת זיהרא עילאה דאדם הראשון בזה, שמצד אספקלריא המאירה הגופניות נשארה קצת במעמדה, וממחציתו ולמטה נקרא איש, נאמר גבי משה, ומתוך כך פירש מן האשה, ומצד זיהרא עלאה דאדם הראשון מתעלה כל הגופניות כולה.. ותפארת אדם לשבת בית נעשה למכון האורה האלוקית העליונה, עין לא ראתה אלוקים זולתך.
ט) קובץ ח' קנז' – משה רבינו כולל הוא את כל נשמות ישראל מצד התורה, ומשיח הוא כולל אותם מצד עצמן, מצד מחשבתן של ישראל הקודמת לכל. ומצד הפנימיות, הלא נשמתן של ישראל הוא שורש התורה ופנימיותה, והתורה בשביל ישראל נבראה, על כן וגבה מאד נאמר במשיח, גם ממשה, ומכל מקום מצד התגלות התורה הוא רק קרוב למעלת משה. מצד גדולת ערכה של נשמת משיח, הכוללת את עצמיות שרשן של ישראל, אין שום חוצפא יכולה לפגע בקדושתו.. בזיהרא עילאה דאדם הראשון היה אורו של משה ואורו של משיח כלול כאחד, כי באמת נשמה אחת היא. על ידי נפילת העולם בחטא הקדום, נתרחק משה מלהאיר בתוך החוצפא, ופירש מן האשה.. ואהרן ומרים הרגישו בדבר, וצוחו על הפרישה הזאת, ומכל מקום לא הועילו להחזיר את משה להאיר בחוצפא.. קדושת נשמת ישראל מוארה היא מנשמת משה ביסודה העליון, אבל לא כפי ציורה שבפועל, על כן היתה המנורה צריכה להיות מצויירת אצל משה, כמראה אשר הראה ד' את משה, אבל בפועל לא עלתה בידו לעשותה.. וישוב זוהר העליון, זיהרא עילאה דאדם הראשון, להאיר על ידי קיבוץ שני המאורות שהם אחד, משה ומשיח.