כניסה לעם ישראל אינה בנויה כהצטרפות למועדון יהיר ואליטיסטי אלא על מוכנות לקבלת עול של עבודה אדירה לתיקון והטבת העולם
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליז' שבט תש"פ
א. במדבר י' - ויאמר משה לחבב בן רעואל המדיני.. נסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ד' אותו אתן לכם לכה אתנו והטבנו לך כי ד' דבר טוב על ישראל. ויאמר אליו לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך. ויאמר אל נא תעזב אתנו.. והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ד' עמנו והטבנו לך. רש"י - אם בשביל נכסי, אם בשביל משפחתי.
ב. כוזרי א' כז' – כל מי שנלוה עלינו מן האומות כיחיד יבואה מן הטוב אשר יטיב עמנו הא-לוה, אבל שוה לא ישוה אלינו. כי אילו היה חיוב התורה מצד מה שהא-לוה ברא את כלנו, היו שוים בה כל בני אדם.. אולם חיוב התורה עלינו הוא מצד מה שהוציאנו הא-לוה ממצרים ומצד היות לו התחברות עמנו, בהיותנו סגולת בני אדם.
ג. ילקו"ש שיר השירים תתקצב' - בת נדיב, בתו של אברהם שנקרא נדיב שנאמר נדיבי עמים נאספו עם א-להי אברהם, ולא א-להי יצחק ויעקב, אלא א-להי אברהם, שהיה תחלה לגרים. ברכות ז: - מאי רות. אמר רבי יוחנן שזכתה ויצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות. סנהדרין פו. - דאמר רבי יוחנן, סתם מתניתין רבי מאיר, סתם תוספתא רבי נחמיה, סתם ספרא רבי יהודה, סתם ספרי רבי שמעון, וכולהו אליבא דרבי עקיבא. עובדיה א' – חזון עובדיה..
ד. סנהדרין לט: - אמר רבי יצחק, מפני מה זכה עובדיהו לנביאות, מפני שהחביא מאה נביאים במערה.. אמר אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר משום רבי מאיר, עובדיה גר אדומי היה.. רש"י - מפני מה זכה לנביאות - שהרי גר היה, ואין השכינה שורה אלא על המיוחסין שבישראל, כדכתיב (בראשית יז) להיות לך לא-להים ולזרעך אחריך.
ה. עבודה זרה כג. - דתנן גבי פרת חטאת, ר' אליעזר אומר, אינה נקחת מן העובדי כוכבים, וחכמים מתירין.. וכן היה רבי אליעזר פוסל בכל הקרבנות כולן. ע"ז כד. - ת"ש ויקח יתרו חתן משה עולה וזבחים לא-להים. יתרו נמי קודם מתן תורה הוה.. אלא למ"ד יתרו לאחר מתן תורה הוה, מאי איכא למימר. אלא, יתרו מישראל זבן.
ו. כוזרי א' קטו' – אלו קבלו רוב בני עמנו את ענינו מתוך כניעה לא-לוה ולתורתו.. לא היה הענין הא-לוהי עזבנו לזמן רב כל כך, אולם רק מעטים בתוכנו הם בדעה זו. ועם זה יש שכר גם לרוב, כי אף הם נושאים בעול הגלות לא רק בהכרח כי אם גם ברצון, כי אלו רצו היה כל אחד מהם חבר ועמית לאשר יגוש בו, בהוציאו מלה קלה מפיו. ודבר כזה אינו נשאר ללא שכר אצל השופט הצדיק.. על כן אין אנחנו רואים כל מי שקבל עליו את דתנו בדבור פה בלבד כשוה לנו. לכל הבא להתגיר מודיעים אנו את המצות אשר יהיה עליו לקים, ומעשים שיש בהם טורח לנפש, כגון דיני טהרה, ותלמוד תורה, ומילה, ומצוות רבות אחרות, ורוב המנהגים אשר לנו, ואנו אומרים לו כי אחד מתנאי המילה ומטעמיה הוא לזכור תמיד כי היא אות א-לוהי אשר צונו הא-לוה לשימו בכלי התאוה הגוברת באדם, כדי שיוכל האדם להתגבר עליה ולא ישתמש בה כי אם כראוי.. אולי יהיה זה זרע מצליח אשר ימצא ראוי לקבל את הענין הא-לוהי, ואם הגר מתחזק ומקבל עליו ללכת בדרך זו, כבר זכה לו ולזרעו במידה מרובה של קרבה לא-לוה. אך גם אחרי אשר קבל עליו כל אלה לא ישוה הגר לבן ישראל מלדה, כי בן ישראל רק הוא ראוי לנבואה..
ז. אגרות הראי"ה תקנה' – ומה שכתב מר לתמוה עלי במה שאני מקרב את הכל, גם את פושעי ישראל, כדי להחזירם בתשובה.. ידע הדר"ג, ששני דברים עקריים ישנם שהם יחד בונים קדושת ישראל וההתקשרות האלקית עמהם. הא' הוא סגולה.. הוא כח קדוש פנימי מונח בטבע הנפש ברצון ד'.. שאי אפשר לו להשתנות כלל.. והב' הוא ענין בחירה.. החלק של הסגולה הוא הרבה, באין ערוך כלל, יותר גדול וקדוש מהחלק התלוי בבחירה, אלא שברית כרותה היא, שהסגולה הפנימית לא תתגלה.. כי אם לפי אותה המידה שהבחירה מסייעה את גילויה, על כן הכל תלוי לפי רוב המעשה וקדושת האמונה ותלמוד תורה.. וכל עיקרה של ברית אבות, שאיננו פוסק אפילו כשתמה כבר זכות אבות, הוא בא מצד כח הסגולה, ובעקבא דמשיחא מתגבר ביותר כח הסגולה..
ח. אורות ישראל ב' ד' - היחש האמיתי של כל יחיד שבישראל לכנסת ישראל, במובן הרוחני המלא, המקיף את כל החיים, המוסריים, הרוחניים והטבעיים, צריך הוא למזון תמידי יותר ממה שצריך כל בן אומה טבעית ביחש לצירופו לעמו. הנטיות הטבעיות אינן צריכות כ"כ חיזוק כמו הנטיות המוסריות, שהן צריכות טפוח וטיפול תמידי בלימוד ובמעשה. וע"כ האומות, שיסוד הויתן הלאומית הוא יותר מכוון כלפי המילוי של הנטיות הטבעיות, כל זמן שהן קימות משפיעות הן את צירופן על כל יחידיהן בלא הכרח של הזנה מיוחדת. בישראל גדול מאד האגד כלפי צדדי המוסריות והאידיאליות, המשותפת בכללות האומה, וכאשר הנטיות הרוחניות צריכות הן גם בכל יחיד טיפול תמידי, שלא ישפלו ולא יתטשטשו מצורתם, קל וחומר שהיחש שהיחיד נזקק מצדן אל הכלל כולו שצריך אימוץ ומזון תדירי. המובחר שבמזון הלא הוא תלמוד תורה לכל צדדיה, הכולל ג"כ את הלימוד ההסתורי, בכל שלמותו, וקיום המצוות באמונה עמוקה המוארה באור דעת והכרה ברורה.
ט. אוה"ק א' חכמת הקודש קט' - בעלי העבודה קראו הראשונים להמסתכלים הרזיים, והוא הסגנון המיוחד והאופיי שלהם. הם אינם בעלי הנאה, בעלי עריגה לקבלת פרס. חייהם הם חיי עבודה. לא סימבולים הם מצוותיהם, כי אם עובדות, מצחצחות ומעלות הכל, מטיבות לכל ומאשרות את הכל. והמצוות אינן נגבלות אצלם, הכל הוא מצוה. בכל דרכיך דעהו. כל מעשיך יהיו לשם שמים. מתנשאים הם מעל כל חיי החול. והם הם הגדוד של עבדי ד', ששמם נאה להם. הם הם העומדים ומשמשים, כצבא המרום במרום, ויותר מכל מרום. הם הם החיים וקיימים בחיי עבודתם בעולם הזה ובעולם הבא, הם הם שבמיתתן קרויין חיים, ואינם חופשים מן המצות לעולמי עולמים, ת"ח שאין להם מנוחה, לא בעוה"ז ולא בעוה"ב, הולכים מחיל אל חיל, מה כאן עומד ומשמש אף שם עומד ומשמש.