למראה הסנה הבוער אומר משה "אסורה נא", נוקט ביטוי של התרחקות כביכול במקום התקרבות? סוד האספקלריא המאירה
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליח' טבת תשפ"ב
א. שמות ג' – וירא מלאך ד' אליו בלבת אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל. ויאמר משה אסרה נא ואראה את המראה הגדל הזה מדוע לא יבער הסנה. וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו א-להים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני. ויאמר אל תקרב הלם.. רש"י - אסרה נא - אסורה מכאן להתקרב שם. חזקוני – כל מליצת סר אם יש אחריו מ"ם פרושו לשון הרחקה כמו סורו ממני ואם אחריו אל"ף או למ"ד פי' לשון קירוב כמו סורה אלי. ספורנו - אתבונן ואראה. רמב"ן - אל תקרב הלום - לא הגיע עדיין למעלתו הגדולה בנבואה, כי בהר סיני נגש אל הערפל.
ב. במדבר יב' - והענן סר מעל האהל.. במדבר יד' - סר צלם מעליהם.. שופטים טז' - והוא לא ידע כי ד' סר מעליו. שמואל א' יח' - וירא שאול מלפני דוד כי היה ד' עמו ומעם שאול סר. מלכים א' כ' - וילך מלך ישראל על ביתו סר וזעף..
ג. אלשיך - ראשונה שלח מלאך, למען הכינו על ידו, לעוררו לפרוש מעניני העולם ולהתבודד לשידבר בו הוא יתברך.. וזהו אומרו אסורה נא ואראה, כלומר אסורה נא מעסקי העולם ואתבודדה, כדי שאזכה לראות מראות א-להים.. כאשר ראה ד'.. כי סר מעסקי העולם להתבודד, אז הוכן להשיג נבואת א-להים ויקרא לו א-להים עצמו..
ד. מלבי"ם - רצה להשיג ענין המראה הזה בעצמותו כפי שהוא בידיעת השכל לא כפי מחזה החוש והדמיון.. אמר אסורה, ואמרו חז"ל בתנחומא ר' יוחנן אמר ג' פסיעות פסע משה באותה שעה רשב"ל אמר הפך פניו והביט.. באשר ראה שהשיג משל וחידה ודמיון מפני ששפע נבואתו עוברת דרך מסך המדמה שהוא ענין גופני, רצה משה.. להתפשט מן הגויה ולהסיר את כתנתו החומרי, ועז"א אסורה מן מאסר הגויה והחומריות ובזה אשיג המראה וענינה במראית השכל.. ודעת ר' יוחנן שהתחיל להפשיט כל כוחות נפשו בכל חלקיה שהם נפש רוח נשמה.. ודעת רשב"ל שנפש משה כבר היתה מופשטת מן הגויה רק פניו.. היו פונים עדיין לצד הגויה ולא הוצרך רק להפך פניו מן הפנים אל החוץ.. זכריה ט' - ..שלחתי אסיריך מבור.. שובו לבצרון אסירי התקוה.. מצודת דוד - המקווים לה' בכל זמן כאלו קשורים בתקוה ולא תתפרד מהם
ה. שמות רבה א' כז' - ר' אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר ראה משוי גדול על קטן ומשוי קטן על גדול, ומשוי איש על אשה ומשוי אשה על איש, ומשוי זקן על בחור, ומשוי בחור על זקן, והיה מניח דרגון שלו והולך ומיישב להם סבלותיהם ועושה כאלו מסייע לפרעה, אמר הקב"ה אתה הנחת עסקיך והלכת לראות בצערן של ישראל ונהגת בהן מנהג אחים, אני מניח את העליונים ואת התחתונים ואדבר עמך, הה"ד וירא ה' כי סר לראות, ראה הקב"ה במשה שסר מעסקיו לראות בסבלותם, לפיכך ויקרא אליו א-להים מתוך הסנה. שמות רבה ב' ו' - א"ר יצחק מהו כי סר לראות אמר הקב"ה סר וזעף הוא זה לראות בצערן של ישראל במצרים לפיכך ראוי הוא להיות רועה עליהן מיד ויקרא אליו א-להים מתוך הסנה.
ו. כלי יקר - הסרה זו היא להתרחק מן המקום ההוא כי כל עוד שיתרחק מן המקום ההוא ביותר שלטה בה עינא, צא ולמד מאור השמש שכל עוד שיתקרב האדם אל האור ההוא אינו יכול להסתכל בו וכשהשמש במזרח או במערב הכל מסתכלים בה לגודל המרחק, כך אור זה שהיה בסנה לגודל אורו לא היה יכול משה להסתכל בו ולהתבונן במהותו, וכן אמר ירמיה מרחוק ה' נראה לי, משמע אבל לא מקרוב, וכן פירשנו למעלה פרשת וירא בפסוק וירא את המקום מרחוק, ולפיכך אמר אסורה נא מכאן להתרחק מן המקום ההוא כי אז אראה בו מדוע לא יבער הסנה. אורות התחיה לט' - החוצפא של עקבתא דמשיחא היא מעוט אור לשם תקון הכלים, ואינה דומה כלל למאורעות של עברינות אחרים שהם היו לקותות גמורות, בדרך הריסה. אמנם ישנם בתוך המחנה הזה של בעלי החוצפא גם זיקין שהם מוכרחים להדעך לגמרי ודעיכה זו תבא ע"י הארה גדולה של אור תורה מגבורה של מעלה, ע"י הופעת צדיקים גדולים מאד, "אור צדיקים ישמח, נר רשעים ידעך". בלא החוצפא דעקבא דמשיחא לא היה אפשר לבאר רזי תורה בגילוי גמור, רק ע"י התעבות ההרגשות שע"י החוצפא, יהיה אפשר לקבל הארות שכליות עליונות מאד, וסוף סוף שהכל ישוב לתקון גמור.
ז. אוה"ק א' הגיון הקודש ק' - כשם שהאנשים המעשיים, בעלי הכשרון לדברים מעשיים, ולחכמות המעשיות, אינם מוכשרים להסתכלות בהירה בענינים הרוחניים, והסתכלותם הרוחנית באה לקויה ומעורבת עם משפטים כהים, המתמצים מעולם המעשה, שהם קשורים בו, כמו כן אין האנשים הרוחניים, העומדים ברום עולם, מוכשרים להסתכלות מעשית שלמה, והידיעות המעשיות שלהם וקשר חפצם בהשלמתן אינם כי אם איזה צל היוצא מתוך הענינים הרוחניים העליונים. אמנם יש כשרון עצום בתכונה הרוחנית העליונה לכלול את הכל, אבל זוהי דוקא במדתה של התגלות הנבואה של אספקלריא המאירה. על כן משה רבינו עצמו בלבד עליו נאמר ויהי בישרון מלך, אבל במעמד הדורות היה מלך לחוד ונביא לחוד, ושמואל, הוא שהיה במדה ידועה שקול כמשה ואהרן, היתה לו בהירות רוחנית כזאת, עד כדי למלא גם כן מקום של מלך בטהרת השפעת נבואתו, ועליוניותו הרוחנית השלמה.
ח. אוה"ק א' הגיון הקודש קא' - ההתעמקות הרוחנית בענינים נשגבים היא מושכת את האדם מהכרה ברורה בעולם הממשי, וזהו הפגם שיש ביסוד הנבואה, שממנו המחשכים נמשכים לכל משיג רוחני. וגורם הדבר שבאים רשעי עולם, שהמושגים הקדושים הם זרים להם, והם תופסים את הנהגת העולם בידם, והוד הקדושה נהפך לדוה. וצריך כל חכם מישראל לעמוד בכל כחו נגד פרצה זו, ולהשתדל ללכת בעקבותיו של הרועה הנאמן, משה רבינו ע"ה, שהבהירות העליונה לא הכהתה את עינו הרוחנית מלראות באספקלריא המאירה גם את העולם המעשי וכל מכשיריו. וכל מה שיותר יוסיף האדם אומץ בתורה לשמה, בדעה צלולה, והעמקת אמת, יותר יתגלו לו פתחי אורה להבין ולהשכיל, איך שבאמת כל הופעה רוחנית היא מוסיפה בהירות ובירור מוחלט לההשגה הבריאה של העולם החמרי, וכל אגפיו. וכל העוסק בתורה לשמה, כל העולם כולו כדאי הוא לו, ונותנת לו מלכות וממשלה, וחקור דין.