היציאה ממצרים מלמדת שיש כח לאדם לפרוץ את תקרת הזכוכית אל החופש האלוקי, שחוקי הברזל של הטבע ומחסומיו, נמסים מפניו
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לג' שבט תשפ"ב
א. שמות י' – ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו. ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ד'. רש"י - התעללתי - שחקתי, כמו כי התעללת בי.. רמב"ן - וטעם התעללתי - כי אני מצחק בו, שאני מכביד את לבו ועושה הנקמות בו, כטעם יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו (תהלים ב').
ב. רבינו בחיי - ויתכן לפרש "אשר התעללתי" שהוא לשון עלה, כי המעשים הנעשים בעוה"ז יקראם הכתוב "עלילות" כלשון (תהלים קה) "הודיעו בעמים עלילותיו", וכתיב (שמואל א ב) "ולו נתכנו עלילות", וזהו שתרגם אונקלוס: ית נסין דעבדית במצרים, וכן הזכיר דוד על הקדוש ברוך הוא (תהלים סו) "נורא עלילה על בני אדם".. ובאר הכתוב כי מתוך עלילותיו ונפלאותיו שבמצרים הראה עצמו עלה, כמו שידוע כי מתוך מצרים נתפרסם א-להותו בעולם..
ג. שפת אמת בא תרמד' – במעשה מצרים הראה להם הש"י כי כח כל הסט"א היא רק ממנו ית' לכן הוצרכו בנ"י לירד לעמקי תהום ולעלות למרום עליון. להעיד כי הוא ממעל ומתחת. וז"ש ולמען תספר כו' אשר התעללתי במצרים. פי שכל מעשה המצרים הי' רק מאתו ית'.
ד. מדבר שור הדרוש השביעי - להשי"ת יש סוד עם ישראל והנהגתם, ולו ית' נתכנו עלילות ומנהיג בחכמתו בסיבובים גדולים שיבא אל תכלית הנכבדה המכוונת ממנו ית'. וכשישראל נושאים עין להסתכל בעוצם התכלית הגדולה ההיא, אע"פ שאין מכירים אותה בפרטיותה, מ"מ ודאי נקל להבין כי היא גדולה וקדושה עד אין חקר, ומאחר שכל תכלית יש לה אמצעיים, ע"כ ישנן ודאי פעולות מיוחדות גדולות שהן מיוחדות לסבב את התכלית הגדולה הזאת. ומתוך עוצם התשוקה אל זו התכלית, ישראל מבקשים שיכין השי"ת את דרכינו באופן שנהי' קולעים אל זו התכלית ונשיג אותה.
ה. אוה"ק ג' מוסר הקודש כב' - מהו הטבע, אחיזת הסבות במסובבים, האופנים של אלו האחיזות שונים הם, בתכניות רבות הנן עומדות ומסודרות, שוטפות והולכות. ודאי החופש העליון כביר ונעלם, רם ונשא הוא, מתנשא מעל כל. והמון עולמים לאין תכלית אצורים ביכולת העליונה, במציאות היותר נבחרה, יותר פאורה, יותר חזקה ויותר אמיתית. ומהם הוזרח האור המציאותי הסיבתי, שהננו כולנו, בכל הויתנו, הרוחנית, והחמרית, הפרטית והכללית, האישית והעולמית, אחוזים ומעורים בו. קדורים הם מקטיני הטבע ומצמצמיו, בגבולים קצרים ומצרים דחוקים. מבית עבדים הננו מוצאים, לחרות עולם נגאלנו, זיכך אותנו כור הברזל אשר במצרים, להכין גאולה לעולם כולו בגאולתנו. והטבע התעלה בעילויינו, זרח עליו הוד נשמת הנס.. והנס והטבע מתאחדים. מימינו אש דת למו.
ו. אסתר ג' – וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כרעים ומשתחוים להמן.. ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה.. וירא המן כי אין מרדכי כרע ומשתחוה לו וימלא המן חמה. ויבז בעיניו לשלח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי ויבקש המן להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשורוש עם מרדכי.. ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתנה להמן..
ז. שמואל א' ב' - אל תרבו תדברו גבהה גבהה יצא עתק מפיכם כי אל דעות ד' ולו נתכנו עללות.
ח. אוה"ק ב' הטוב הכללי ח' - אין הרוח האצילי נופל גם בראותו, שהדרך של ההתעלות היא דרך מסובבת, שיש בה מעלות ומורדות, הליכות קדימה ונסיגות לאחור גדולות מאד, שגם הנה המורדות והנסיגות מלאות הנן רוח של עליה וקדמה.
ט. קובץ ב' שמ' - היכולת הא-להית האין סופית, אינה צריכה לשלשלת של סיבות ומסובבים, נערכים כמו אמצעים ותכליות. בהופעה יצירית כמו זו, שאינה מקושרת בקשרי סיבות ומסובבים, הכל עומד במצב של חירות בלתי מוגבלת כלל. ההארה הראשית של היצירה לביסוס הרצון, היא ההארה החפשית הגמורה, שהיא מתוך כך יצירה של נקודות, אלה בצד אלה. בהמעטה של אורה, מהופעה א-להית לעולם הא-להות, באה השלשלת של הסיבות והמסובבים, העולמות הפרצופיים המאורגנים. אבל מקור הרצון החופשי של האדם, המהוה את המוסריות האידיאלית שבה האדם דומה ליוצרו, נובע הוא מראשית ההופעה שלפני העולם הא-להי, אלא מתחילת ההופעה האלהית, שאין בה אותו ההכרח של כובד ההטבעה של ערכי הסיבות והמסובבים והתיחסותם אלו לאלו. וזאת היא הארת החפץ הא-להי, הקשורה בגדולת רצון האדם בהתעלותו. ותגזר אומר ויקם לך.
י. אוה"ק ג' מוסר הקודש יח' – היושר הוא הדבר היותר עיקרי בההויה, העיגולים הנם טפלים לו, כלומר חופש החיים, החופש המוחלט מצד מקור ההויה, החופש שבמושג הא-להי, שיצירת ההויה באה מצדו המוסרי, זהו הכל. ומשם נמשך שהמוסר שבארחות החיים הוא הצד המכריע את החיים.. בתוך העיגולים עצמם, בתוך חקי ההויה המוכרחים, בתוך חקי הברזל האיתנים, שאינם משתנים בפעולתם על גוי ועל אדם יחד, הפועלים את טובם על כל הרעים, ומקדיחים בצד הבוער שלהם גם את הטובים והישרים, בתוכיות פנימיות רק היושר הולך ופועל, הנם הולכים לתכונת היושר ובשבילו. ההכרה המוסרית השלמה כשהיא מתגברת הרי היא מפלשת את נתיבה מבעד כל החקים החוצצים, והם מבריקים בתוך העלטה ההכרחית המדומה את אור החופש המוסרי. ופלאים גדולים מתגלים לפי גדולת האמונה ויושר הלב, ממעל לכל חקי ההכרח גם בחוג הטבע המועק ומוגבל, וק"ו שעולה היא ההויה הלך ועלה, ומקומה העקרי מתפשט הוא מהלאה לההגבלה הצרה של החקים העורים, החרשים, ותופשת היא את כל המערכת של החיים העצמיים, שהם מלאים שכל ורצון, שנדיבות ויושר הם ממלאים את כל חללם. אשרי איש אשר לא עזב את עצמו בידי הסביבה המאפליה, ועיניו פקוחות לחזות בנועם ד', המתגלה בעולמים היפים, המתראים לעיני רוח טהורים.
יא. מגילה כד: - העושה תפלתו עגולה - סכנה ואין בה מצוה. רש"י - תפילין שבראשו, עגולה כביצה וכאגוז.