יש לפתח חשיבה ביקורתית בונה מלאה באהבה ויודעת את דרכה וגעגועיה ומתוך כך להגיע לעשייה מחודשת מלאת אמונה מרץ ותקוה
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לז' שבט תשפ"ד
א. שמות יב' – ויאמר ה' אל משה ואל אהרן.. דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבת שה לבית.. והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה.. ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים ושמרתם את היום הזה לדרתיכם חקת עולם.. ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אלהם משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הפסח. ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזת מן הדם אשר בסף.. ועבר ה' לנגף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזת ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגף. ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך עד עולם. והיה כי תבאו אל הארץ.. ושמרתם את העבודה הזאת. והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם. ואמרתם זבח פסח הוא לה'.. רש"י - והיה כי תבאו אל הארץ - תלה הכתוב מצוה זו בביאתם לארץ, ולא נתחייבו במדבר אלא בפסח אחד שעשו בשנה השנית ועל פי הדבור. אבן עזרא - אלו היו המצות לפי הנראה לנו, יורה זה הכתוב כי לעולם צוה השם לקחת אגדת אזוב. רק קדמוננו העתיקו כי ושמרתם את הדבר הזה על מצות ושחטו הפסח. רמב"ן - ושמרתם את הדבר הזה - הוא דבר הפסח עצמו.. לא מתן הדמים הסמוך לו, כי בפסח מצרים בלבד נצטוו בכך.
ב. פסחים צו. - תנא רב יוסף: שלשה מזבחות היו שם, על המשקוף ועל שתי המזוזות. משך חכמה - כי אז היתה התגלות כבוד אלקי בפתח כל בית ישראל.. והיה אז המשקוף והמזוזה מזבח ליתן עליו דמים. לכן אמר כי הדבר הזה שיתיר מתן דמים את בשרו לאכילה יהיה לחק לך ולבניך עד עולם, רק יהי על המזבח - מקום התגלות השם וביאת כבודו שמה. לכן על אכילת פסח לשחוט צאן ולאכול צלי אש לא ישאלו הבנים [אף הרשעים], כי כן מהראוי לחוג חג לאומי ולעשות יום משתה ושמחה, יום אשר יצאו מעבדות מצרים, יום אשר קנו חירותם והיותם לגוי גדול מצוין בעמים. אבל על מתן דמים על גבי המזבח טרם שיאכל בשר, הלא יאמרו "מה העבודה (הזאת) לכם"? "ואמרתם זבח פסח הוא לה'" - שנתגלה כבודו עלינו והשרה שכינתו בתוכינו, שזה דבר רוחני נשגב אשר לא יתחשב בגויים, ועמים בל ידעום, ודו"ק.
ג. שמות יב' – ליל שמרים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה לה' שמרים לכל בני ישראל לדרתם. רש"י - שהיה הקב"ה שומר ומצפה לו לקיים הבטחתו להוציאם מארץ מצרים. הוא הלילה שאמר לאברהם בלילה הזה אני גואל את בניך. שמרים לכל בני ישראל לדרתם - משומר ובא מן המזיקין, כענין שנאמר ולא יתן המשחית וגו'. ספורנו - וכמו שהיה משמר ומצפה לגאולת ישראל כל ימי גלותם במצרים, כן הוא משמר ומצפה לגאולת ישראל העתידה.
ד. פסחים צו. - והתניא, בן בג בג אומר: מניין לתמיד שטעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה - שנאמר תשמרו להקריב לי במועדו, ולהלן הוא אומר והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר. מה להלן טעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה - אף כאן טעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה. רש"י - למשמרת - ביקור, שלא יהא בו מום, מבקרין אותו כל ארבעה.
ה. במדבר כח' - צו את בני ישראל ואמרת אלהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחחי תשמרו להקריב לי במועדו. רש"י - תשמרו - שיהיו כהנים ולוים וישראלים עומדין על גביו מכאן למדו ותקנו מעמדות.
ו. תמיד פ"א מ"א - בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש בבית אבטינס בבית הניצוץ ובבית המוקד. רמב"ם - אינו מחמת פחד אלא זו מצוה כבוד לבית והדור ורוממות, וכך היו שומרים את המשכן במדבר ובימי שלמה.
ז. ישעיהו כו' - פתחו שערים ויבא גוי צדיק שמר אמנים. רש"י - ששמר וצפה בגלותו ימים רבים לאמונתו של הקב"ה שיקיים הבטחתו שהבטיח ע"פ נביאיו לגאלם. שומר - ממתין וכן ואביו שמר את הדבר וכן ושמר ה' א-להיך לך.
ח. תהלים קל' - נפשי לא-דני משמרים לבקר שמרים לבקר. רש"י – משומרים לבוקר - הריני מן המצפים לגאולה. שומרים לבקר - מצפין וחוזרין ומצפין קץ אחר קץ, (מצאתי).
ט. שולחן ערוך תנג' ד' - החטים שעושים בהם מצת מצוה, טוב לשמרן שלא יפלו עליהם מים משעת קצירה, ולפחות משעת טחינה. ובשעת הדחק מותר ליקח קמח מן השוק. משנה ברורה – ולא די לנו במה שאין לנו ריעותא של חשש חימוץ אלא שצריך שימור יתירה לשם מצות מצה דכתיב ושמרתם את המצות והיינו שצריך שישמור לשם מצה. משעת קצירה. ר"ל שישמור מעת ההיא והלאה שלא יפול עליהן מים לשם מצת מצוה.
י. שבת קט. - אמר זעירי נותן אדם יין צלול ומים צלולין לתוך המשמרת בשבת ואינו חושש. רש"י - שמסננין בה שמרים.
יא. אוה"ק ג' מוסר הקודש מז' - הכניסה אל אושר החיים, של היחיד ושל הכלל, לא תהיה נגמרת בחפץ עדין לבד, להשתמש עם הכחות המרוכשים כבר או המנוחלים מני אז לטובה, כי אם כשהרצון הטוב יתעמק כל כך וישלח פארותיו ויעמיק שרשיו, עד כדי התגברות כח החיים לרכוש עוד הרבה אמצעיים וכחות, כדי להוציא על ידם אל הפועל את אותו אושר החיים המבוקש, של חפץ הטוב העדין והקדוש.. אין שום ישועה שלמה באמת, כי אם אותה שהנושע פעל להופעתה בפועל ידיו. וזהו יסוד הצדק שבעבודת האדם, רכישת כחות וסידורם, למטרת החיים היותר עליונים ומקודשים. וכשהחיים הכלליים באים לידי מדרגתם הגבוהה, מתעוררים כל הכחות הכלליים, וכל הסביבה העולמית המעשית והרוחנית, הנוגעת בהם, וכל המקורות העליונים, שמהם הם צומחים ועולים, לפעול ולעבוד ביסוד היצירה של הישועה, ישועת הכלל וישועת העולם. אור ד' המופיע על עז החיל, על הצדק המחדש והמהוה, זהו תוכן מיושר מאור הקודש של הבריאה, התהוות העולם וכל אשר לו מאותו החפץ הקדום, המלא עז, המעוטר בגבורה ובכל אור קדשי קדשים, עדינות הטוב, החסדים הנאמנים עדי עד.. וכל יסוד צפית הישועה, הבאה מתוך פלפול החכמה המנוחלת, חכמת הרזים, שאורו של משיח גנוז בה, ורוחו של אליהו, המבשר והמקנא, ציר השלום, וההתעודדות הודאית נוחה בה, היא היא יוצרת את הערכים של החיל, של רכישת הכחות וריכוזם למטרת האושר העולמי הכללי, שכל אושר של כל נקודה מציאותית בה תלוי. זאת היא הופעת הכח היוצר את הויית הגאולה, בכל מדרגותיה.