פוזרנו לגלות קצרה ונוראה בשמחת תורה כדי להתקבץ מחדש טובים יותר מאוחדים יותר ומכווננים יותר מתוך תורה גדולה ועמוקה
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לה' אדר א' תשפ"ד
א. שמות כה' – ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קמתו. וצפית אתו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו ועשית עליו זר זהב סביב.. והבאת את הבדים בטבעת על צלעת הארן לשאת את הארן בהם. רמב"ן - ועשו ארון - יחזור אל בני ישראל הנזכרים למעלה, ואחרי כן וצפית אותו, ויצקת לו, וכולן בלשון יחיד, כי משה כנגד כל ישראל (מכילתא יתרו א). ויתכן שירמוז שיהיו כל ישראל משתתפין בעשיית הארון בעבור שהוא קדוש משכני עליון, ושיזכו כולם לתורה. וכן אמרו במדרש רבה (שמות לד) מפני מה בכל הכלים כתוב ועשית, ובארון כתיב ועשו ארון, א"ר יהודה בר' שלום אמר הקב"ה יבאו הכל ויתעסקו בארון שיזכו לתורה. והעסק, שיתנדב כל אחד כלי זהב אחד לארון, או יעזור לבצלאל עזר מעט, או שיכוונו לדבר. רבינו בחיי - "והבאת את הבדים בטבעות", אלו ההמון שחייבים להעמיד ולהחזיק לומדי התורה.. זהו: "לשאת את הארון בהם", כי מאחר שהוא עוסק בתורה הוא מתנשא בשבילם.
ב. אורות התחיה ד' - דוקא ע"י מה שימצאו בקרב האומה חסידי עליון, חסידים עליונים מאד, שהבינה הא-להית והחיים הא-להיים ממלאים את כל הויתם, בטוחה היא אז האומה בכחה הרוחני האצור ביחידיה אלה, ועל סמך זה יכולה היא לשים עין פקוחה ולב נכון לכל צרכיה המעשיים, בלי כל חרדה פנימית, שמא יתיבש לשדה ויחרב מעין רוחניותה, הנותן לה את כח נשמתה והמהוה את אידיאליה, שעושים אותה לעם ולחטיבה מיוחדת. ביחוד באומתנו, אשר הרוחניות העליונה של האידיאולוגיה שהיא הרבה הרבה למעלה מכל עולם ההוה, הוא בסיס נשמתה.
ג. שמות כה' – ועשית עליו זר זהב סביב. רש"י - כמין כתר מקיף לו סביב למעלה משפתו, שעשה הארון החיצון גבוה מן הפנימי עד שעלה למול עובי הכפורת ולמעלה הימנו משהו, וכשהכפורת שוכב על עובי הכתלים, עולה הזר למעלה מכל עובי הכפורת כל שהוא, והוא סימן לכתר תורה. יומא עב: - אמר רחבה אמר רב יהודה: שלש ארונות עשה בצלאל, אמצעי של עץ תשעה, פנימי של זהב שמונה, חיצון עשרה ומשהו.. ומאי משהו - זיר. אמר רבי יוחנן: שלשה זירים הן; של מזבח ושל ארון ושל שלחן. של מזבח - זכה אהרן ונטלו, של שלחן - זכה דוד ונטלו, של ארון - עדיין מונח הוא, כל הרוצה ליקח יבא ויקח, שמא תאמר פחות הוא תלמוד לומר בי מלכים ימלכו. רבי יוחנן רמי: כתיב זר וקרינן זיר, זכה נעשית לו זיר, לא זכה זרה הימנו. רש"י - בי מלכים ימלוכו - וגדול הממליך מן המלך, והתורה אמרה מקרא זה.
ד. אבן עזרא - זר זהב מגזרת ארחי ורבעי זרית. תהלים קלט' –אתה ידעת שבתי וקומי.. ארחי ורבעי זרית. רש"י – דרכי ורבצי ושכני סבבת מחיצה שאין לי לעשות דבר בלא ידיעתך, זרית לשון זר זהב סביב וכן חברו מנחם. אבן עזרא - הזכיר הישיבה והקימה והזכיר ההליכה והיא ארחי, והנה יהיה רבעי כמו בשכבי, כי אלה הארבעה הנזכרים בקרית שמע ורבי משה הכהן אמר כי רבעי תרגום רבצי ופי' זרית מן זר זהב.. כאילו שמת זר זהב מקום שכבי וסביב כל ארחי.
ה. נדה לא. - דריש רבי חנינא בר פפא, מאי דכתיב ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנת, מלמד שלא נוצר אדם מן כל הטפה אלא מן הברור שבה. תנא דבי רבי ישמעאל, משל לאדם שזורה בבית הגרנות, נוטל את האוכל ומניח את הפסולת. כדרבי אבהו, דרבי אבהו רמי: כתיב ותזרני חיל וכתיב האל המאזרני חיל. אמר דוד לפני הקב"ה, רבש"ע, זיריתני וזרזתני. רש"י – זרית - ביררת בנפה.. כמו (ישעיהו ל) ברחת ובמזרה.
ו. בבא קמא ס. - ת"ר: ליבה ולבתה הרוח, אם יש בלבויו כדי ללבותה - חייב, ואם לאו - פטור. אמאי? ליהוי כזורה ורוח מסייעתו. רב אשי אמר: כי אמרינן זורה ורוח מסייעתו הני מילי לענין שבת, דמלאכת מחשבת אסרה תורה, אבל הכא גרמא בעלמא הוא, וגרמא בנזקין פטור. רש"י - ליהוי כזורה - דחייב משום מלאכה בשבת אף על פי שהרוח מסייעתו.
ז. ראש מילין – "עי"ן" - הציורים והמושגים אחרי הסגרם בתחומם וחוגם, אחרי הסמכם בסמיכה חזקה בגבולי מהותם, הם מוציאים אז את הבהקת אורם אל הפועל, אז העין הרואה יוצאה ממחבואה, והראיה בכל גווניה מתחילה לפעול את פעולתה. שטף החיים אשר בהוי"ו, עז ההגנה וכח הקרב אשר בהזיי"ן, אינם מתחברים פה בשרשם האידיאלי המחשבתי, רק בבסיס המעשי המגמתי. השלילה שהיא זורה את כל ההשפעות החיצוניות, את כל ההופעות המטשטשות את הבירור המפורט של הנושאים הרצוניים והשכליים בכל דיוקי אופיים, ביסוד זיי"נה ומלחמתה מצד האחד, ומצד השני האפנה החיובית של המציאות והישות, ששניהם מוצאים בסיס לרגליהם בההגבלה התחומית שמעבר התחתיתי, למנע את המחשכים, לעכב את הירידה, את ההשתקעות בתהום התוהו והכליון, בתהום ההתפזרות והאבקיות, הם הם הגורמים את הופעת כח העין לצאת לפעולה.
ח. ירמיהו לא' - שמעו דבר ה' גוים והגידו באיים ממרחק ואמרו מזרה ישראל יקבצנו ושמרו כרעה עדרו. מצודת ציון - ענין פזור כמו וזריתים לכל רוח. מלבי"ם – שמעו והגידו. כי הוא דבר חידוש מאד כי מזרה ישראל יקבצנו, ה' בעצמו אשר זרה את ישראל הוא עצמו יקבצנו, וכמו שהזריה היתה חוץ לטבע כן יהיה הקיבוץ ענין נסיי, וגם שהזריה עצמה היה תכליתה לצורך הקיבוץ, כמ"ש על (הושע ב, כה) וזרעתיה לי בארץ, שהזריעה היא לתכלית הקצירה.
ט. ריקאנטי – והזר שעליו, רמז לאשת חיל עטרת בעלה. אורות ישראל א' ג' - אין להגדיר את מהותה של כנסת ישראל בגבולים מיוחדים ובתוארים מוגבלים. כוללת היא את הכל, והכל מיוסד על כלות נפשה לא-להים, על הרגשתה את המתק ואת הנועם העליון בכל עומק נשמתה, בכל יפעת תענוגיו. והתשוקה להא-להות בהתלהבות נפש אמתית, מתגלה היא בכל פינותיה, מתגלה בתורה ומצות, מתגלה במוסר ומדות, מתגלה בהתעלות נפשית, בשירה פנימית, בקדושת החיים, בצמאון אין חקר, "כלתה נפשי – לא-ל חיי", מתגלה במסירות נפש תדירית, בנשיאת עול גלות מאהבה, רק שלא לזנח את סדר החיים, המעשיים והרוחניים, שהאורה הא-להית מתדבקת על ידם בקרבה. גבורת רעם זו היא המביאה לה באחרית הימים את הישועה המוחלטת. ומזרה ישראל יקבצנו ושמרו כרועה עדרו.