פרשת וירא - ועם רוחי גוייתי

ועם רוחי גוייתי / הרב יצחק חי זאגא

א. 'וירא אליו ד' באלני ממרא, והוא יושב פתח האוהל כחום היום. וישא עיניו וירא והנה שלושה אנשים ניצבים עליו, וירא וירץ לקראתם.. ויאמר.. יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ. ואקחה פת לחם וסעדו לבכם..' (בראשית יח', ב'-ה')

'וירא אליו – לבקר את החולה. אמר רבי חמא בר חנינא, יום שלישי למילתו היה.., כחום היום – הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים, ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים, הביא המלאכים עליו בדמות אנשים' (רש"י)

אברהם אבינו זקן בן 99 אחרי ברית מילה. לא פשוט מבחינה גופנית. והריהו חולה שאמור לכאורה לשכב במיטה. הקב"ה בכבודו ובעצמו, 'מוציא חמה מנרתיקה', היינו מחולל חמסין, כדי שלא יעברו אנשים בדרכים, ולא יטרח אברהם לארח אותם כדרכו. אבל אברהם מצטער, עד שהקב"ה מרחם עליו, ושולח לו מלאכים בדמות אורחים פוטנציאליים, כדי להרגיעו.

יש מצבים שהגוף לא "מספק את הסחורה". ואז הנטיה היא לומר, ולפעמים גם יש לזה הצדקה רפואית, בא ננוח. היום אנחנו פטורים מכל מאמץ. ובאמת הקב"ה מאשר זאת, בעצם העובדה שמוציא את השמש באותו יום. אבל אברהם לא מוותר. למה? האם אין זה הגיוני ללכת לנוח במצב כזה?

אמר הפייטן בפיוט המפורסם 'אדון עולם', את המילים הקדושות - 'ועם רוחי גויתי'. כלומר, היכן שנמצאת רוחי, שם נמצא גם גופי, ולא להיפך. אברהם אבינו מלמדנו את הסוד הגדול, שהגוף הולך אחר הנשמה. אם תתרכז בגוף, ותיתן לו לנהל את חייך, יקבלו הם צביון של חולשה גופנית מתמשכת, שיכולה לקבל צורה של מצב בריאותי רופף, או מצב מוסרי רופף. לעומת זאת, אם תדע לרומם את הרוח, ולשעבד את הגוף להוציא לפועל את האידאלים המנחים אותך, אין שום דבר בעולם שיעצור בעדך. כמאמר הפתגם, מי שיש לו 'למה', יתגבר על כל 'איך'.

הרצון של אברהם אבינו איש החסד, לעשות טובה למישהו אחר. להכניס אורחים ויהי מה. גובר אצלו על כאבו הפיזי. למעשה, מן הסתם הוא כלל לא הרגיש את הכאב באותם רגעים. 'וירץ לקראתם'. לכאורה, אם רוצה אתה לארח אורחים למרות מצבך, עשה זאת לאט ובזהירות. והנה אברהם רץ. מה, לא כואב לו? התשובה כנראה היא – לא! לא כואב לו. כי מי שרוחו נוסקת לשמי שמים בהתלהבות של עשיה, גופו מקבל כוחות על גופניים. כוחות אלו אינם יכולים להיות מובנים למי שמתבונן על הגוף באופן נפרד כישות נפרדת מן הרוח. אבל מי שמבין שיש יכולת לחבר גוף ורוח לישות אחת, מבין שכשהחבור הזה מתחולל, ובאיזון הנכון של 'עם רוחי גויתי', ולא להיפך, אז גם הגוף יכול פתאום להתעלות לתעצומות המיוחדות השמורות בדרך כלל לרוח בלבד.

כי כשהאדם באמת רוצה, אז גם הקב"ה מתיצב לצידו, הופך את המציאות למענו, ושולח מלאכים בדמות אנשים, שיעזרו לו לממש את שאיפתו.

ב. 'ותצחק שרה בקרבה לאמר, אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן' (בראשית יח', יב')

'בקרבה – מסתכלת במעיה, ואמרה: אפשר הקרבים הללו טעונין ולד..' (רש"י)

המלאכים מבשרים לאברהם ושרה על כך שבעוד שנה בדיוק, יוולד להם בן, הלא הוא יצחק אבינו. שרה שומעת את הבשורה וצוחקת. לכאורה, יש לתמוה על אימנו הגדולה, איך צחקה. היפלא מד' דבר? הרי הוא יכול לעשות הכל?

רש"י בפרושו הנפלא מלמדנו להבין את עומק הענין. אומר לנו רש"י 'מסתכלת במעיה, ואמרה..'. מה הביאה לשרה אימנו לטעות זו? העובדה שהסתכלה במעיה, ומתוך כך אמרה. שבחנה את הדברים מצד הגוף. מי שמסתכל על הגוף, וכך בוחן את סיכוייו, יאמר בודאי אין בזה שום הגיון. אבל מי שמסתכל בהגיון הרוח, או ליתר דיוק בהגיון החבור שבין רוח וגוף כשהרוח הוא המוביל, יקבל את הדברים כהגיוניים בתכלית.

אפשר לומר בהגיון חותך, כי אם החלוצים היו הגיוניים, לא היתה לנו היום מדינה. האור החיים הקדוש, ר' חיים בן עטר, שהגיע לכאן לפני 277 שנים, כשהוא מכריז על פי סודות התורה, כי הגיע הזמן להקים את מדינת ישראל מחדש, פעל לכאורה בחוסר כל הגיון אנושי. לשמחתנו, היהודי הקדוש הזה, ידע את הסוד של פעולה מתוך הגיון רוחני, המושך אחריו את הגוף. 'ועם רוחי גוייתי'. כך גם כל אלה שהלכו בעקבותיו. תלמידי הבעש"ט, תלמידי הגר"א, ואחר כך כל תנועות העליה וההתיישבות, עד להרצל, ועד לתקומת מדינת ישראל שלנו.

כשאתה בוחן את סיכוייך להתקדם, לחולל שינוי, להתרומם, להתעלות, אל תעשה זאת מתוך הסתכלות "במעיך". במגבלות החומריות שלך. עשה זאת, מתוך הגיון רוחני אידיאליסטי, המושך את הגוף אחריו, ותראה ברכה נפלאה.

ג. 'ויגש אברהם ויאמר.. אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר..' (בראשית יח', כג'-כד')

הקב"ה מיידע את אברהם שהוא מתכוון להפוך את סדום. המקום מלא באנשים רעים מאד מאד, שהיו מתעללים ומענים בני אדם. והנה עומד אברהם ומתפלל עליהם בכל כוחו. מבקש שהקב"ה יסלח להם. לא ברור. מה ראה אברהם להתפלל על אנשים רעים אלה?

נראה שגם ענין זה מתחבר ליסוד הגדול, של 'ועם רוחי גוייתי'. היכולת להסתכל על המציאות לא בשכבתה החיצונית בלבד, אלא בעומקה הרוחני. להעמיק ולהסתכל לתוך הפוטנציאל הנשמתי המונח בתוך האדם. להבין שממנו ניתן להפריח גם את השממה הנוראה ביותר. הבנה זו, בצירוף למידת החסד ומידת האהבה העצומה שהיתה באברהם אבינו, גורמים לו להצליח לראות גם במקום שמלא רשעים שפלים, את האפשרות לחזרה בתשובה. את אפשרות התיקון.

ולא, אין זו נאיביות של מי שאינו מבין מה עומד מולו. להיפך, זוהי המציאותיות היותר גדולה, היותר אמיתית, הרואה את המציאות מצד שורשה, ובוחנת את הדברים בהקשר הכללי והעמוק ביותר האפשרי במציאות עולמנו זה.

רק ראיה כזו, שמלאה בחסד ואהבה, עומק ואמונה. הכרה בכח הנשמה והניצוץ האלוקי שבאדם, להפוך את המציאות העולמית כולה, למציאות טובה ומתוקנת. רק ראיה כזו, יכולה היתה לחולל את תקומת עם ישראל לדורותיו. יכולה היתה לעשות את היהודי הראשון ל'אברהם אבינו', ולזכות אותנו בניו ללכת בדרך הצדקה והחסד.

כל אחד מאיתנו צריך לתקן את עיניו. להיות מתלמידיו של אברהם אבינו, שעל פי מסכת אבות, הם בעלי עין טובה. עין שמטיבה ומרוממת את המציאות. עין שבוחנת את המציאות, בצידה הרוחני העוצמתי, וזונחת כל מבט גופני חולשתי. עין שעושה מכל אחד מאיתנו מעין של טוב ושל אהבה, ומרוממת את כל חיי הגוף שלנו, להיות חיים של התעלות ושל שמחה.