פרשת האזינו - שירת האזינו ומלכות בית דוד

שירת האזינו ומלכות בית דוד / הרב יצחק חי זאגא

ההפטרה, של שירת האזינו, היא שירת דוד המלך. והשאלה היא – מה הקשר בין שתי שירות אלו? נתבונן לעומק עניינה של שירת האזינו, ולעומק עניינה של מלכות בית דוד, ומתוך כך ננסה להבין את הקשר ביניהן.

בסוף פרשת 'וילך' מצוה הקב"ה את משה, 'ועתה כתבו לכם את השירה הזאת'. בגמרא סנהדרין כא:, לומד רבא מן הפסוק הזה, שמצוה על כל אדם לכתוב ספר תורה משלו. שהרי ציוה ד' לכתוב את שירת האזינו, ואין כותבין חלק מהתורה, הרי שציוה לכתוב את כל התורה.

השאלה – מדוע מצוה הקב"ה את מצוות כתיבת ספר תורה, על ידי הציווי על כתיבת שירת האזינו?

נראה כי בדרך זו, מלמדת אותנו התורה, כי שירת האזינו היא שירת היסוד של כל התורה כולה.

אך לא רק זאת. בשירה מתואר הקשר המיוחד בין ישראל תורה והקב"ה. תפקיד ישראל בעולם. ותמצית ההסטוריה היהודית, שהיא בעצם תמצית מהלך התיקון של העולם כולו. נתבונן מעט, ונראה כיצד בא הדבר לידי ביטוי, בפסוקי השירה.

'האזינו השמים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי' – כי ישראל עומדים באמצע, ומחברים שמים וארץ.

'יערוף כמטר לקחי' – כלומר, התורה משפיעה לנו חיים מן השמים, כמו המטר שנותן חיים לאדמה.

'הבו גודל לאלוקינו' – זהו התפקיד של עם ישראל - לגדל ולפרסם שם ד' בעולם.

'הוא עשך ויכוננך' – כלומר, הקב"ה יצר אותנו, להיות היסוד המכונן, לכל תרבויות העולם.

'בינו שנות דור ודור' – פירושו, הסתכלו והבינו מה תפקידו של כל דור בעם ישראל, בגילוי אור ה', המתגלה קמעא קמעא, במהלך הדורות וההסטוריה היהודית.

'יצב גבולות עמים, למספר בני ישראל' – כלומר, יש בעולם שבעים אומות, כנגד שבעים נפש שירדו מצרימה, ללמדנו, כי כל האורות שבכל האומות, מרוכזים בתמצית, בעם ישראל.

'כי חלק ד' עמו' – היינו, שכל הגדלות הזו, נובעת מהיותנו חלק ד', שאור ד' מאיר מתוכנו ממש, לכל העולם כולו.

שירת האזינו היא אם כן, שירת היסוד של עמנו. בה נמצא סוד הבחירה בעם ישראל, הגלות והגאולה. במרכזה של השירה, אנו לומדים על החיות האלוקית המיוחדת, שנמצאת בתוכנו, שמכוחה ועל ידה, אנו מגלים את אור ד' בעולם, ומחברים שמים וארץ.

נעבור עתה להתבונן בעומק עניינה של מלכות בית דוד.

בשירת האזינו מתוארת מראש, תחילת ההידרדרות של עם ישראל, העתידה להתרחש, בסוף ימי בית ראשון, במילים – 'וישמן ישורון ויבעט'. היינו, צלילה אל החומר, וניתוקו מהרוחניות השמימית. כשאנו מסתכלים כיצד התממשו הדברים בפועל, אנו רואים ששורש החורבן והיציאה לגלות, היה במאיסת מלכות בית דוד, וחלוקת ישראל לשתי מלכויות נפרדות – יהודה ויוסף. חז"ל אומרים לנו (זוהר תרומה קעה:), שלא גלו ישראל מארצם, עד שכפרו בקב"ה ובמלכות בית דוד. ועזיבת מלכות בית דוד היא שהביאה את עם ישראל, לעבוד עבודה זרה, כמו שכתוב: 'אין לנו חלק בדוד, ולא נחלה בבן ישי, איש לאהליו ישראל'. השאלה היא מה יש במלכות בית דוד, שעזיבתה, היא כמו עזיבת הקב"ה בכבודו ובעצמו?

מרן הרב קוק זצ"ל מסביר (מאמרי הראי"ה עמ' 94), ששני כוחות ראשיים, פועלים בתוך עם ישראל – יהודה ויוסף. וכנגדם, ישנם שני משיחים בגאולת ישראל – משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. בן יוסף – תפקידו הצד הארצי החומרי, ובן דוד – תפקידו הצד הרוחני השמימי. בצד החומרי אנו דומים לאומות העולם, ויחודנו הגדול הוא בצד הרוחני. אבל, השלימות של עם ישראל, אינה יכולה להשתכלל ולמלא את יעודה, אלא רק כששני הכוחות האלו, יתמזגו להיות אחד. התמזגות זו, מתקיימת במלכות בית דוד, אשר הוכשרה במיוחד משמים, לחבר שמים וארץ. שמימיות עם ארציות. מלך גבור וצדיק.

כשרון מיוחד זה של מלכות בית דוד, הוא בעצם, הכשרון להגשים את היעוד הכללי של עם ישראל, העולה מתוך שירת האזינו, כפי שראינו לעיל.

באגרת תשמג', כותב מרן הרב קוק, שהמאיסה במלכות בית דוד, באה מפני שנחסרה האמונה, שמלך עוסק בתורה כדוד ושלמה, יוכל גם לעסוק יפה בעסקי העולם של הנהגת המלכות. זאת המשמעות העמוקה של הגמרא בשבת לג' ע"ב, המספרת כי כשהגיע יעקב אבינו לשכם, תיקן מטבע, שווקים ומרחצאות. והדבר תמוה, מה ליעקב איש תם, ולניהול ענייני העיר שכם? מסביר הרב קוק, כי כיוון שצפה יעקב ברוח הקודש, את עזיבת מלכות בית דוד בעיר שכם בימי רחבעם, רצה לייסד שאיש יושב אוהלי תורה כמוהו, כן יכול להנהיג את עם ישראל. כי מלכות בישראל, צריכה להיות גם תורנית וגם ארצית. מוכשרת לחבר שמים וארץ.

עכשיו נוכל להבין את הקשר בין שירת האזינו לשירת דוד המלך. דוד המלך הוא המחבר שמים וארץ במלכותו. תורה עם דרך ארץ, שמימיות וארציות. שירת האזינו מלמדת אותנו, שזהו התפקיד של כל עם ישראל, שמגיע למימושו, בהנהגתה הקדושה והמיוחדת, של מלכות בית דוד.

נתפלל וגם נפעל כולנו יחד לקיום הנבואה, של יחזקאל הנביא פרק לז' – 'כה אמר ד' אלוקים, הנה אני לוקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבט ישראל חבריו, ונתתי אותם עליו את עץ יהודה, ועשיתים לעץ אחד והיו אחד בידי'. אחדות זו תביא את הגאולה השלמה.