פרשת בא - להעיז להאמין

להעיז להאמין / הרב יצחק חי זאגא

בדרך כלל, אנו מחונכים לתהליך סבלני ומתפתח, ההולך ואור קמעא קמעא. אכן, לרוב זוהי הדרך הנכונה. אבל לפעמים זה אחרת. לפעמים צריך להעיז ולפרוץ קדימה, ודוקא בסגנון מדלג, שהתעוזה ניכרת מכל פינותיו.

המצרים היו משתחווים לכבש. ראו בו אליל. הקדוש ברוך הוא, מצוה את עם ישראל, שכל אחד יקח כבש, באופן מופגן ולאור היום, ויקשור אותו לכרעי מיטתו. המעשה יגרור כמובן, את התגובה האינפנטילית של המצרי, שינסה לברר, מה עבדו היהודי מתכנן לעשות עם האליל שלו. אז מצווה היהודי להשיב לו, שאלוקי היהודים ציוה אותו לקחת את הכבש, לשחוט ולצלות אותו, צלי כבש על האש, לכבוד יציאתו משעבוד מצרים. ברור לכולנו, שמעשה זה דרש מהיהודי, המון אמונה ותעוזה, לעמוד כך מול משעבדו, השולט בו, ולהודיע לו שהוא שוחט את אלוהיו. מה רצה הקב"ה בציווי הזה? נראה שהיהודי כל כך השתעבד למצרי, עד שגם הוא התרגל שיש לכבד את הכבש המצרי. גם הוא שקע מבלי משים, בטמטום המצרי. במצב כזה, הדרך לא יכולה להיות תהליכית, כי למעשה, אין עם מי לדבר. האדם שקוע בשעבוד נפשי עמוק. כאן נדרשת פעולה מטלטלת מעיזה ומשחררת, בבת אחת, בדילוג אדיר.

אז גם כיום, כשאנו מתמודדים עם שעבוד מודרני אך מסמם, בין אם זה שעבוד למעסיק שתלטן, או למוסכמות חברתיות עקומות, או כללית לדרך חיים מוטעית. בין אם זה בהתמכרות לסם או למכשיר או לדמיונות מלוטשים והזויים. בהרבה מצבים, הדרך הנכונה להשתחרר ולצאת לחרות, היא דוקא זו המדלגת, המעיזה ומתריסה, בעדינות, בנעימות, בשפה יפה, אבל עם הרבה תעוזה. להעיז להאמין ולצאת לחרות.