כל פרט מפרטי תורה כשהיא נלמדת לשמה תובע את החייאתו משורשו הכללי להרוותו מטל התחיה העליון וזהו סוד הצמאון
ו. כל דבר מן התורה, בין בהגדה בין בהלכה, תובע הוא את תפקידו להרוותו בטל של תחיה עליון, מאוצר ההרגשות העליונות והמדעים היותר רוממים, המפכים מתוך הכלליות האדירה, שזה הפרט הנלמד נובע ממנה. זאת היא תכונת הצמאון של העוסקים בתורה לשמה, המתגברת בהם תמיד ומביאתם לידי מרירות נפש מעבר מזה ולידי עלית נשמה והרחבת דעת בקדושה עליונה מעבר מזה.
הצטרף לרשימת התפוצה שלנו וקבל את השיעור השבועי והחוברות החדשיות לדוא"ל