התורה מתקיימת דוקא על ידי הדגשת חשיבות הערך של הדרך אל התכלית הרוחנית השלמה ושמירת האמצעיים
ה. לא בעצם השגת התכלית של השלמות הרוחנית הוא עיקר הפלא שבו, כי אם באפן ההגעה אליה ע"י הדרכים המיוחדים וראויים להשגתה. על כן צריך שיברר האדם לעצמו מה הנה הדרכים, שעל ידם דוקא יהיו ציוריו הפנימיים עומדים במעלה טובה, שהם גורמים שיהיו מתעלים כל מעשיו חפציו ורגשותיו - ובהם ידבק. וכן בלמוד התורה, שבכללות הכרחיותו כלחם לגוף, וביותר למוד הצד העיוני שבה, שהוא העיקר המרומם את הנפש. אמנם אי אפשר כלל היה להיות מבואר בהרחבה בתורה שבכתב ושבעל פה, שהצד העיוני בה הוא העיקר בלמוד. כי דוקא ההערה על האמצעיים, שהם לכאורה נמוכים מעצם התכלית, צריכה היא השפעה יותר גדולה מההערה על דברי התכלית. כי בטבע הנפש היא נמשכת אל התכלית יותר מלהאמצעים, וגם הדמיון לא יחלוק על ערך עצם התכלית של השלמות כי אם על האמצעיים, מתוך חסרון השגתו והפסד סברתו, שאפשר להשיג את התכלית גם בלעדם, ורק ההוראה העליונה, המבוררת ומושכלת, צריכה להעמיד על האמת של הכרחיות האמצעיים ויקרת גדל ערכם. ולפיכך עניני תוכחת מוסר והדרכה כוללת, שהם דברים יסודיים ותכליתיים, הי' להם מקום להתגלות גם ע"י כל הנביאים, אבל הדברים המעשיים שבתורה, שהם בערך אמצעיים ומכשירים אל התכלית, צריכים להתגלות דוקא ע"י נבואת משה ע"ה אדון הנביאים. ודוגמא לדבר מציאות חיי עולם הבא, שלא הוזכרה כי אם ברמזים, מפני שלפי תגבורת ערכה האיכותי די לו בזה, ואם הי' מתפרש יותר הי' מוסיף ומתגבר כח המשיכה המיוחד לו, עד שלא הי' מניח מקום לציורים אחרים, שבאמת הם כולם גם מועילים לו ומרוממים אותו, כמו הצלחת הכלל והפרט אפילו בהוה, ואהבת ד' מצד עצמה, שהיא עולה על כל, עם כל חלופי המקורות הפרטיים, שיסוד האהבה נמשך מהם; ורק אח"כ כשנתמוטטה ההכרה, עד כדי קלקול המינים, לאמר שאין עולם אלא אחד, הוצרכו לתקן "מן העולם עד העולם", כדי להחזירה למעמדה הראוי. כמו כן בתביעה הממשית ללמוד העיוני ויתרונו, עם זהירות היחש והערך של תלמוד הדברים המעשיים, שצריכה פעולת המשכה מיוחדת אליהם, בהתגלות העיקריות שבלמודם ועשיתם, לעומת היסוד העיוני, שההכרה הפנימית הכללית מספקת לו במעוט כמות עם גודל כח המשכתה האיכותית - דוקא עי"ז תתקיים התורה בישראל כראוי ותאיר באורה הגדול.
הצטרף לרשימת התפוצה שלנו וקבל את השיעור השבועי והחוברות החדשיות לדוא"ל