חנוכה הוא גם חג המשפחה הישראלית בדגש על כבוד האשה הישראלית שהיונים ברשעותם הבשרנית ניסו לפגוע בכבודה ובצניעותה
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכז' כסליו תש"פ, נר שלישי של חנוכה
א. שבת כא: – מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק.. ועד כמה? אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, עד דכליא ריגלא דתרמודאי. ת"ר מצות חנוכה נר איש וביתו.
ב. יבמות טז. - רבי יוחנן וסביא דאמרי תרוייהו, אין מקבלים גרים מן התרמודים.. פליגי בה רבי יוחנן וסביא, חד אמר משום עבדי שלמה, וחד אמר משום בנות ירושלים. בשלמא למ"ד משום עבדי שלמה, קסבר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל, הולד ממזר, אלא למ"ד משום בנות ירושלים, מאי היא.. בשעה שנכנסו עובדי כוכבים להיכל, הכל נפנו על כסף וזהב, והם נפנו על בנות ירושלים, שנאמר, נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה. ירושלמי תענית פ"ד ה"ה - א"ר יוחנן אשרי מי שהוא רואה במפלתה של תרמוד שהיא היתה שותפת בחרבן הבית ראשון ובחרבן הבית השני בחרבן ראשון העמידה שמונים אלף קשטים ובחרבן השני העמידה שמונת אלפים קשטים. ב"ר וירא נו' - ויירש זרעך את שער שונאיו, רבי אומר זו תרמוד, אשריו כל מי שהוא רואה במפלתה של תרמוד..
ג. משנה ברורה תרעה' ג' - ..דלדידן שמדליקין כל אחד בפני עצמו, מכל מקום אשה אינה צריכה להדליק.. וכשאין האיש בבית תדליק האשה, דהוי בת חיובא ובברכה.. שו"ע תרע' – ונוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות, ויש מי שאומר שאין להקל להם. ציץ אליעזר יב' לג' - ..הרי את מקודשת לי.. והוא יחוד קדושתי עילאי ששיתוף יחודו של עולם בא בו, כמאמרם ז"ל בסוטה ד' י"ז ע"א: איש ואשה זכו שכינה ביניהם.. וזהו סוד קיומנו כדמסיימים בברכת האירוסין, מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקדושין. היונים בימי החשמונאים הבינו זאת כי הצביון המשפחתי המיוחד של עם ישראל הוא סוד קיומו ולכן הטילו את כובד משקלם לבטלו, וכפי שמסופר במדרש חנוכה.. בין הגזירות החמורות שגזרו עלינו גזרו גם על ביטול הייחוד המשפחתי, וכלשון המדרש עמדו וגזרו, וכל בן ישראל שעושה לו בריח או מסגר לפתחו ידקר בחרב. אבל עמנו הבין גם הוא שכמוה של גזירה זאת כהמתת נשמת האומה, ועמדו ולחמו, נגד גזירה זאת יחד עם נגד יתר הגזירות החמורות להשכחת התורה במסירות נפש יוצאת מן הכלל.. קבעו לזכר זה שבכל בית יהודי ידליקו נר חנוכה איש וביתו לסמל בזה החזרת העטרה ליושנה של האיחוי והאיחוד התא המשפחתי הישראלי.
ד. עולת ראי"ה א' תלב' – ..היונים, כשביקשו לעקור, בשנאתם הרבה מאד לתורת ישראל, לא רק את עם ישראל ממעמדם החומרי, כי אם את תכונת החיים שישראל מודיעים בעולם, שהם צריכים להיות על פי שורשי התורה, שתהיה הטהרה והצניעות יסוד הראשי בחיי המשפחה, ואחריהן ימשכו יתר המידות ודעות הישראליות, והיונים ראו בזה צרה לתרבותם הם, שבה העמידו לנס את עליצות החיים והנאותיו הגופניות והדמיוניות. הפגישה היונית והנצחון של ישראל, גרמו לתעודת ההשפעה הישראלית ביחש לעמי הארץ, שתתחיל לעשות דרכה ביתר אומץ, ובזה מהלך מגמת האחרית הרוממה ראוי הוא להיות מקושר בסדר נר חנוכה.
ה. ילקוט שמעוני קהלת תתקסח' - ר' הונא ורב ירמיה בש"ר יצחק נשר גדול היה לשלמה והיה רוכב עליו ובא לתרמוד ביום אחד שנאמר ויבן את תרמוד במדבר. מלכים א' ט' - ויבן שלמה.. ואת [תמור] תדמר במדבר.. דברי הימים ב' ח' - ויבן את תדמר במדבר.. רש"י - כתיב את תמור, ותדמור קרינן, וזה ששנינו ביבמות אין מקבלים גרים מן התרמודים, ובב"ר בפרשת עקידה מפרש שעזרו לשונאיהם של ישראל, ולפי שהמירו עצמם ונתחלפו לרעה בסוף, על כן נכתב במלכים תמור לשון תמורה, שהיה להם לעשות לישראל חסד עשה עמהם שלמה שבנה להם כרך תדמור, ומשום שלמה לא נכתב כאן תמור אלא תדמור כלומר עיר חשובה.. שאין כבוד שלמה לומר כאן הא בנה כרך שמרדו בו וקלקלו בו..
ו. זוהר פנחס רלג. - נשרא רברבא הוה אתי לגביה שלמה מלכא.. והוה.. רכיב על גדפהא ואוביל ליה ד' מאה פרסי בשעתא חדא.. לגבי טורי דחשוכא דאקרי תרמוד במדבר ולאו איהו אתר דתרמודאי אלא תרמוד דאיהו במדבר בהרים ותמן מתכנשי כל רוחין וסטרין אחרנין.. ושלמה כתב פתקא וארמי תמן ואשתזיב מאינון רוחין, ונשרא הוה מסתכל גו חשוכא דטורין לאתר דתמן עז"א ועזא"ל.. ושלמה כדין אפיק עזקא דחקיק עליה שמא קדישא ושוי בפומא דנשרא ומיד אינון הוו אמרי כל מה דבעי שלמה מלכא ומתמן הוה ידע שלמה חכמתא הדא הוא דכתיב ויבן וגו' את תדמור במדבר בארץ וכי בניינא הוה עביד בארץ אלא מהו ויבן אסתכל בסכלתנו וידע לההוא דוכתא למנדע ביה חכמתא.
ז. קובץ ג' רנו' - הולכת היא שפעתה של הנשמה העליונה, תמציתה המזהירה של הישות המושכלת, מלאת החיל והחוסן, ומתגברת בחיים, בחיי הרוח, ובחיי הנפש והבשר. ושפעה זו, אורה ויפעה לה, חן ותפארת בקרבה, אור פנים ולשד חיים, שקויית שמחה, ועדנה היא מלאה. כשהדיבור הרע פרץ גבוליו, כשכח הזוהמא הבשרית והצד העכור שבחיי הרוח שלח את ארסו והרחיב את ענפיו, אין השפעתה של הנשמה העליונה מתגלה, ושמירת החן והתמימות של הדר החיים מסתלקת, ותכונות של חשכת פנים של כיעורים, אפילו גופניים, באה ומתגלה. אלה הם תולדות הנגעים, המאלמים את הנשמה, ומונעים ממנה את כח השפעתה, ובהגיע תור הכח המשפיע בהגלותו, וחפץ הדיבור של הקודש פועם בלב, מהלכי החיים מחייבים אותו, העולם הרוס הוא ושבור. הולכי דרכי תוהו מתרבים, וגופים מתדלדלים, ונשמות נאבדות, דורות מתרסקים בלחץ החיים המזוהמים, והעולם נחשך. והנשמה דופקת על הלבבות המסוגלים, שפכו רוח, דברו צדק, ואיזה כח חוזר ממפלי הגויה, משאון חיי השוק, בא וטופח על הפה, סוגר את הצינור המלולי, והרוח ההולך להחיות נעצר. נפגמת הנשמה בכח חוזר זה, והיא מאספת אליה את אורותיה, ומתחתית מתחיל לשרור חושך ואפלה מנודח, וזיו החיים מסתלק, וההוד נהפך לדוה, וכל פנים לירקון. וזוהי ג"כ סבת הנגעים, כשהעולם כולו, הגשמי והרוחני, עומד באמתת משקלו. כשהבנין בכללותו מתרועע, אין סימני חיים הללו מתגלים בכל תוקפם, ומ"מ לא יעלמו כליל מפקוחי העינים, אשר עדנת הבשר, העשויה למרות תנאי הנשמה המנצחת על פסגת החיים, לא תחוץ בעד הבטתם החודרת.