מצות הדלקת נר חנוכה היא על 'איש וביתו' איש ומשפחתו, אבל היא צריכה להתבצע דוקא בבית בו אנו דרים. מה פשר הדגש על הבית בחנוכה?
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, נר שלישי של חנוכה תשפ"ב
א. שבת כא: – תנו רבנן, מצות חנוכה נר איש וביתו.. תנו רבנן: נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ. רש"י – נר איש וביתו - נר אחד בכל לילה, ואיש וכל בני ביתו סגי להו בנר אחד. מבחוץ - משום פרסומי ניסא, ולא ברשות הרבים אלא בחצרו, שבתיהן היו פתוחין לחצר. תוספות - אם יש חצר לפני הבית מצוה להניח על פתח חצר.
ב. שבת כג. - אמר רבי זירא, מריש כי הוינא בי רב משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא. בתר דנסיבי איתתא אמינא, השתא ודאי לא צריכנא, דקא מדליקי עלי בגו ביתאי. שו"ע תרעה' ג' - אשה מדלקת נר חנוכה, שאף היא חייבת בה.
משנה ברורה – אשה מדלקת - פי' בעד כל בני ביתה. ואפילו איש יכול לעשות אותה שליח להוציאו אם עומדין בשעה שמדלקת ושומעין הברכה ובדיעבד אם לא ענו אמן על הברכה ג"כ יצאו וכן איש מברך לאשה ויוצאת ידי חובתה אם עומדת שם ושומעת הברכה לא בע"א. ועיין בתשובת עולת שמואל סימן ק"ה דלדידן שמדליקין כ"א בפ"ע מ"מ אשה אינה צריכה להדליק דהויין רק טפילות לאנשים ואם רוצות להדליק מברכות דהוי כשאר מ"ע שהזמן גרמא דיכולות לברך וכשאין האיש בבית תדליק האשה דהוי בת חיובא. באור הלכה - עיין מ"ב דיכולה להוציא אפילו בעלה אבל ידוע מה שארז"ל בברכות דף כ' בן מברך לאביו ואשה מברכת לבעלה אבל אמרו חכמים תבא מארה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו. ומה שאמר דקא מדליקי עלי בגו ביתאי מפני שלא היה אז בביתו ועיקר החיוב מונח על הבית.
ג. פני יהושע שבת כא: - מצות חנוכה נר איש וביתו. נראה דמה שנשתנה מצוה זו משאר מצות שהן חובת הגוף שהיה חיוב על כל יחיד ויחיד דקיימא לן נמי [קדושין מ"א ע"א] מצוה בו יותר מבשלוחו אלא דשאני הכא שאין הכא עיקר המצוה אלא בסמוך לרה"ר שהוא משום פרסומי ניסא משום כך הטילו חובת מצוה זו כאילו היא חובת הבית ועדיין צ"ע.
ד. תיקוני זוהר תיקון כד' סט. - כמה דצריך נטירו דברית, דלא יעול ליה ברשו נוכראה, כגוונא דא צריך בר נש נטירו דשבת, דלא לאפקא מרשות היחיד ויעול ברשות הרבים. רשות היחיד איהי שכינתא, רחבו ד' ואינון יקו"ק, וגבהו עשרה יו"ד ק"א וא"ו ק"א. רשות הרבים, נחש אשת זנונים..
ה. שמות טז' - ראו כי ה' נתן לכם השבת על כן הוא נתן לכם ביום הששי לחם יומים שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקמו ביום השביעי. וישבתו העם ביום השבעי. ויקראו בית ישראל את שמו מן.. עירובין נא. - דתניא שבו איש תחתיו - אלו ארבע אמות, אל יצא איש ממקמו - אלו אלפים אמה.
ו. אלשיך - כי הנה המון עם קראו את העומר מן. והוא, כי היה דבר בלתי מתקיים.. אמרו, כי לזה יקרא מן. כלומר, מקרה והזדמן. כי הזדמנות היה ולא דבר עצמיי. כי על כן היה נמס והיה כלא היה.. ולהיות כי אשר היו חכמי לב השכילו הדבר והאמת ולא יחסוהו אל הזדמנות. על כן אמר ויקראו בית ישראל, שהוא על המון העם, ולא נאמר בני ישראל.
ז. ישראל ותחיתו ז' - בית ישראל יודע בחוש קודש העמוק שלו איך להשמר מפח יוקשים, ויודע הוא בבהירות להגן על עמדת קיומו הרוחני האיתן, גם נגד אותו כח המושך של הזרות, אשר נגוזה מבטן אמו אחרי שנתנכרה וקנתה לה תכונה זרה.
ח. ביצה מ. – אין משקין ושוחטין את המדבריות, אבל משקין ושוחטין את הבייתות. אלו הן בייתות, הלנות בעיר, מדבריות, הלנות באפר. תנו רבנן, אלו הן מדבריות ואלו הן בייתות. מדבריות, כל שיוצאות בפסח, ורועות באפר, ונכנסות ברביעה ראשונה. ואלו הן בייתות, כל שיוצאות ורועות חוץ לתחום, ובאות ולנות בתוך התחום. רבי אומר, אלו ואלו בייתות הן, אלא אלו הן מדבריות, כל שיוצאות ורועות באפר, ואין נכנסות לישוב לא בימות החמה ולא בימות הגשמים.
ט. ישעיהו א' - בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי. ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע, עמי לא התבונן. מהר"ל נצח ישראל ב' - תנא, כותיים עובדים לאש, וקדרים עובדים למים, ואף על גב שיודעים שהמים מכבין האש לא המירו אלהיהם, "ועמי המיר כבוד בלא יועיל", עד כאן (תענית ה:). וביאור ענין זה, כי האדם בוחר לו אלהות אשר ידמה אשר הוא לחלקו. כי יש אומה אשר חושבת בדעתה שהיא לחלק האש. ולכך כל אומה בחרה לאלהות כפי אשר במחשבתה אשר היא לחלקו. ואף כי יודעים כי יש כח יותר חשוב שגובר על הכח אשר הוא לחלק שלו, וסוף סוף כאשר במחשבתם שהם לחלק אותו כח, אין ממירין אותו. וישראל, שהם לחלק השם יתברך, כאשר אמר הכתוב בכמה מקומות, והוא יתברך מושל על כל, והמירו את כבודו בלא יועיל, אשר הם אינם לחלקן של ישראל.
י. עובדיה א' - והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו..
יא. ישראל ותחיתו יט' - כנסת ישראל אשת חיל היא, נאמנה היא מעמק רצונה לאותה האורה הא-להית, שממנה חקי החיים כולם נחצבים, ובדרך תורה תומכת היא אשוריה, מחזקת היא את עמדתה בידיעתה העליונה כי דבר ד' ברית עולמים לו ולא תטה אזן לכל חולם חלום, לכל מסית ומדיח, גם אם יתלבש בלבושים של תגבורת המית רצון לטוב ולדבקות א-להית, אם רק יגע בדרך ד' המסורה, אם יפגום באור תורת חיים; וכה הולכת היא בדרך נצחונה הפנימי.
יב. שמות א' - ויהי כי יראו המילדת את הא-להים ויעש להם בתים. יונתן - בית מלכותא ובית כהונתא רבתא. שמואל ב' ז' - ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון הא-להים ישב בתוך היריעה.. ויהי דבר ד' אל נתן לאמר. לך ואמרת אל עבדי אל דוד.. כי בית יעשה לך ה'.. ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך כסאך יהיה נכון עד עולם.
יג. סוכה נג. – תניא, אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה.. הוא היה אומר כן: למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכות אותי, אם תבא אל ביתי - אני אבא אל ביתך, אם אתה לא תבא אל ביתי - אני לא אבא אל ביתך..