יום הכפורים – יום האהבה

דף מקורות - יום הכפורים – יום האהבה

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא, אור לט' תשרי תשע"ט
א.    תענית כו: - אמר רשב"ג: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין.. וחולות בכרמים..

ב.     יומא פה: - אמר רבי עקיבא, אשריכם ישראל, לפני מי אתם מיטהרין, מי מטהר אתכם אביכם שבשמים, שנאמר (יחזקאל לו) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, ואומר (ירמיהו יז) מקוה ישראל ה', מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקב"ה מטהר את ישראל.

ג.     איש כי יפליא הרב הנזיר 212 – הרב חיים יעקב לוין - ופעם שאלתי אותו על המאמר של ר"ע, אשריכם ישראל, ששמעתי אותו חוזר עליו כמה פעמים ביום הכפורים בהתלהבות ושמחה כה עצומה. והוא אמר לי, שהמאמר הזה הוא סגולה להחדיר אהבת ישראל בלב האדם, ובפרט אם הוא נאמר מתוך שמחה, כי שמחה היא המפתח לאהבה, שכן אנו אומרים: אשר ברא ששון ושמחה.. – אהבה ואחוה שלום ורעות. ואמר לי בשם מרן הרב זצ"ל שכל עבודת יום הכפורים הוא בכדי להגיע להתרוממות עילאית של אהבת השם המתבטאת בקריאת "שמע ישראל", שהיא חתימת היום הקדוש, ובכדי להתרומם למדרגה זו, מוכרחים אנו להחדיר בלבנו אהבת ישראל, ולכן אנו מתחילים תפילת יום הקדוש בפסוק "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה", שהוא סופי תיבות "ר' עקיבה", שהוא זכה למדרגה העליונה של אהבת השם..

ד.     ברכות סא: - בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו, רבינו, עד כאן? אמר להם, כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד. עולת ראי"ה ב' ד' – מי שבעת שסרקו את בשרו.. יוכל להשיב.. ולהאריך באותה שעה ב"אחד" עד שיצאת נשמתו, רק הוא יוכל לומר שאין כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל.. והיו לו האהבה הטהורה הטבעית, והאהבה הלאומית הנאורה, והאהבה האלוקית הקדושה.. ערוכות במערכה..

ה.    בראשית מו' – ויאסור יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו.. וירא אליו ויפול על צואריו, ויבך על צואריו עוד. רש"י – אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע.

ו.      ברכות קריאת שמע – ברוך.. הבוחר בעמו ישראל באהבה. שמע ישראל ד' אלוקינו ד' אחד. כוזרי ב' נ' - ..האור ההוא אשר שפע עליהם מאת האלוק, לשפע זה יקרא 'אהבה', ובאהבה זו נצטוינו להאמין ועליה אנו מודים ומשבחים בברכת "אהבת עולם אהבתנו". עלינו לכוון בברכה זו כי ההתחלה היא מאת האלוק, לא מאתנו.. אורות התחיה כא' - כל חשק עבודה, שמחת מצוה, התמדת תורה, ברק חדושים והתנוצצות רוח הקודש.. כונת התפלה ואור שלהבתה, כל אלה.. מוכרחים הם להפגם ע"י הכנסת יסוד פירוד בכללות כנסת ישראל, חלילה. אוהבי ד' ויראיו באמת וחושבי שמו הם הם העומדים בנסיון לסבול כל צער ועלבון מכל צד ועבר, ולעמד הכן נגד כל כחות עליונים ותחתונים החפצים לבלע נחלת ד' ולהפריד את האומה האחדיית.. "הלא אח עשו ליעקב - ואוהב את יעקב", שהיא תשובה נצחית מספקת לכל תאנתם של מתאוננים קטני אמנה, האומרים בכל דור ודור, וביותר בדור התגלות אור ישועה: "במה אהבתנו"? ובאמת, "אהבת עולם ואהבה רבה אהבתנו ד' אלוקינו.." וחותם: "הבוחר בעמו ישראל באהבה", להיות הקדמה ליחוד ד' ב"שמע ישראל" ו"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", הנאמר בחשאי. ואע"פ שהגלוי סותר זה לפעמים אין בכך כלום, כי האמת הברורה הוא מאמר השבטים כולם: "כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד"..

ז.     ברכות לז. – יחיד ורבים הלכה כרבים. פתיחה לכל נדרי – בישיבה של מעלה, ובישיבה של מטה, על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת הקהל הקדוש הזה, אנחנו מתירין להתפלל את העבריינין. עולת ראי"ה קלט' – ויום הכפורים עצמו הוא  התוכן הפנימי של השנה, ונקרא בשביל כך "אחת בשנה", מדה אחת ומיוחדת המאירה בתוך השנה..

ח.    אורות התשובה יג' ג' - צריך אדם להיות מחובר תמיד עם תמצית הטוב האלוקי המקושר בשורש הנשמה של כנסת ישראל כולה, ובזה הוא זוכה לתשובה.. ומתוך שכנסת ישראל חובקת בקרבה את הטוב האלוקי, לא רק לעצמה, כי אם לכל העולם, ליקום כולו, הרי הוא בא מתוך הדבקות העזה בתוכיות נשמת האומה – לדבקות באלוקים חיים, על פי הברכה האלוקית המלאה כל, ואור שכינה שורה עליו בכל הדרה ועוזה.

ט.    אוה"ק ג' מוסר הקודש יג' - המוסר הוא הפרוזדור, והקדושה הטרקלין. כשהפרטים מכשירים את עצמם בהטהרה של המוסר, מתעלה הקיבוץ, הכלל, להיות קדוש. המוסר הציבורי כבר הוא מנער מעליו את האבק של הדימגוגיה שבמוסר, ועוטה הוא, ע"י ההתקבצות של ניצוצי המוסר שבפרטיו, את האורה של גבורת הקדושה, שהיא מתעלה ע"י ההעמקה דוקא בהאהבה העצמית. ולהיפך כשהפרטים עוזבים את הטהרה המוסרית, האבוקה הנפשית הציבורית מתכנסת בתכונה של טומאה, ומתגלה מפלצת איומה של עם כבד עון, הרע מכל חיה רעה, ומנוול מכל בריה משוקצת.

י.      אוה"ק ג' מוסר הקודש יב' – המגמה האחרונה בחיים היא הקדושה. הקדושה היא חטיבה עליונה, שאין בה כלום מהחולשה שבמוסר. הקדושה אינה נלחמת כלל נגד האהבה העצמית, הטבועה עמוק במעמקי נפש כל חי, אלא שהיא מעמידה את האדם בצורה עליונה כזאת, שכל מה שיותר יהיה אוהב את עצמו, ככה יתפשט הטוב שבו על הכל, על כל הסביבה. על כל העולם, על כל ההויה. אין בתכונה של קבוץ ציבורי בשום אופן, אפשרות לנטיה של החלשת האהבה העצמית, ואיננה בה כי אם הירוס מוסרי, אם יזדמן, ורקבון פנימי האוכל כל. על כן אי אפשר כלל לדרוש שיהיה בעולם עם מוסרי, כי אם עם קדוש, עם שכל מה שיגביר את עצמו, כל מה שירומם את ערכו בפנים ובחוץ, כן ירומם ויגביר את האור והטוב בעולם.