מדוע ירושלים מכונה גיא חזיון בשעה שהיא דוקא יושבת על הר? מה פשר החזיון? ומה זה אומר באשר למאבק על כבוד ישראל בעיר הקודש
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכד' אייר תשפ"ב
א. ישעיהו כב' – משא גיא חזיון מה לך אפוא כי עלית כלך לגגות. רש"י - גיא חזיון - היא ירושלים גיא שנתנבאו עליה רוב נבואות. כי עלית כולך לגגות - כשבא עליהם חיל עולים על גגותיהם לראות החיל ולהלחם. ורבותינו פירשו על כהנים שעלו על גגו של היכל ומפתחות העזרה בידם כדאיתא במסכת תענית, ומדרש אגדה אומר שהיו גסי הרוח, באיכה רבתי. רד"ק - משא גיא חזיון - נבואה זו נאמרה על ירושלם, וקראם גיא חזיון לפי שהיא מקום הנבואה, ומה שקראם גיא והיא הר לכנותה לרעה לפי שהפילוה יושביה לרעתם והשיבום מהר אל בקעה ואינה ראויה שתקרא עתה הר אלא גיא.
ב. איכה רבה פתיחתות כד' - רבי יוחנן פתח, משא גיא חזיון, גיא שכל החוזים מתנבאים עליה, גיא שכל החוזים עומדים ממנה, דאמר ר' יוחנן כל נביא שלא נתפרש שם עירו, ירושלמי היה, גיא חזיון שהשליכו דברי חוזים לארץ, מה לך איפוא כי עלית כלך לגגות, ולאיגרא סלקין לון, א"ר לוי אלו גסי הרוח.
ג. מדות הראי"ה ענוה ה' – אי אפשר להשיג השגה ברורה כי אם על ידי ענוה.
ד. אוה"ק ג' מוסר הקודש טו' - הפילוסופיא האסכולית חושבת את המוסר ואת השכל לשני אורגנים מיוחדים, מובדלים זה מזה, שהם מחוברים זה עם זה רק חיבור מוכני. המדות הרעות מעכבות את ההשגה הבהירה, אבל עיכוב זה הוא רק עיכוב תנאי.. לא כן אומרת התורה, אור ישראל מופיע בגבורה עליונה וישרה, מכרת את האחדות המלאה והמתאימה, השכל והמוסר אינם אורגנים שונים.. נשמה אחת, עצם אחד הוא.. החשכה מוסרית היא בעצמה החשכה שכלית..
ה. אגרות הראי"ה א' לט' - אע"פ שירושלם חביבה מאד, וקדושתה כוללת בכללות, וישובה קודם לכל, מ"מ כ"א שהשיג ע"פ פרטיות שורש נשמתו, שהוא שייך לקדושה המיוחדת הפרטית השייכת לאותה העיר, הי' קובע בה דירתו. ובודאי מצד חילוק השבטים הי' כן הענין, ע"כ היו כמה נביאים משארי ערים, אע"פ שרובם היו מירושלם, שע"כ נקראת גיא חזיון, וכל נביא שלא נתפרש שם עירו הוא מירושלם, כדאיתא במדר' איכה, אבל מיעוטם נתפרשו בשם עירם ודרו שם מטעם הנ"ל. וכ"ז בדרך פרט, אבל בדרך כלל ודאי גדולה היא מצות ישיבת ירושלם מכל א"י, אע"ג דכ"מ חביב בפ"ע. ועד היום נמצאים זקנים שנתגדלו באה"ק והם מחפשים בכל יום ללכת ד' אמות חדשות בא"י, מפני גודל חביבות הארץ, ומ"מ כל מי שיש סיפק בידו משתדל לשבת בירושלם, אלא שרבים הם מוכרחים מצד מצבם ופרנסתם, ושארי סיבות וענינים דלא מתדר להו בירושלם ת"ו, ע"כ הם יושבים בערי קודש אחרות. וא"צ להאריך כלל בחשיבות ירושלים עה"ק.
ו. כד הקמח כפורים א' - ירושלים נקראת גיא חזיון המשילה לבקעה המקבלת מי גשמים לפי שהיא מקבלת שפע הנבואה.
ז. זוהר מקץ רג. - ת"ח גיא חזיון דא שכינתא דהות במקדשא וכל בני עלמא מינה הוו ינקין יניקו דנבואה דאף על גב דכל נביאין קא הוו מתנבאין מאתר אחרא, מגווה הוו ינקין נבואתהון ועל דא אתקרי איהי גיא חזיון, חזיון הא אוקמוה דאיהו חיזו דכל גוונין עלאין, מה לך איפה כי עלית כלך לגגות, דהא כד אתחרב מקדשא שכינתא אתאת וסליקת בכל אינון אתרין דהוה מדורה בהו בקדמיתא והות בכת על בית מדורה ועל ישראל דאזלו בגלותא ועל כל אינון צדיקי וחסידי דהוו תמן ואתאבידו.. וכדין קודשא בריך הוא שאיל לה לשכינתא ואמר לה מה לך איפה כי עלית כלך לגגות.. אמרה קמיה וכי בני בגלותא ומקדשא אתוקדא ואנא מה לי הכא.
ח. ראש מילין "גימל" - ממרומים, מעילוי הדרגות עד תחתיתם ירדו המצויים, כפי תיאור החלק של הצורה הו"וית שבאות. ובשפלות התחתיתית, במקום אשר יצערו ויחשכו הענינים המוזרחים במדתם היותר מצומצמה, יחל הריבוי המספרי בצורתו המוגבלה, בצורה שעתיד להראות ריבויים, שאין מקורם האחדותי ניכר בהם, בגילוי והארה.. ירידת ההדרגות הן הן הגורמות לההתגלות החמרית, גניזת האיכות היא הגורמת להתגלות הכמות, שקיעת האורה מציירת את המחשכים, והגרעון מביא את התוספת, שכל המוסיף גורע. הירידה הזאת מביאה היא ג"כ את ההבטאה מה שאין המחשבה הברורה מרשה את התגלותה והגלמותה. גי, עומק, מל, דיבור..
ט. אוה"ק ג' טהרת מדות הנפש כז' - כשמרגיש אדם שהוא עלוב, ריקני, אין לו איל רוחני, ונופל הוא ומתמוטט, ידע שאור גדול מוכן לפניו. וכל הגרעונות, הביטולים, בין המעשיים, בין הרוחניים, בין החיוביים בין השליליים של כל ימי חייו הנם מתיצבים לפניו, וכל עונותיו מעידים עליו, והרי הוא תוהה, מתחרט מתוך מכאובים רבים, והוא מתרומם ושב, יוצא מעומק התהום אל גבעת הרום, מטומאה לטהרה, מאפלה לאור גדול. ובדרך יציאתו ועלייתו הרי הוא עובר מדורי חושך, שמשעממים אותו כל כך, אבל הוא יודע כי רחום וחנון ד', וכי גם כי ילך בגיא צלמות לא יירא רע, כי ד' עמו. ומתוך נבכי תהומות אל ד' יזעק וקולו ישמע, ולאור דעת יקרא ויאיר לו, וחכמה וחסד יתמכוהו ויעטרוהו, ומהרה ישוב לבצרון, מלא חכמה שמחה וגבורה. אוה"ק ג' טהרת מדות הנפש כח' - בעת אשר ירגיש האדם נפילה, מפני חולשת רוח והמעדה מוסרית, ישים אל לבו שממעמקי התהומים הוא צריך לדלות מרגליות יקרות, וישוב ויעלה, ויחדש כחו בגבורה ושלוה, לאור עולם, עוד ביתר שאת מימי קדם. וכן הוא הדין בדור שלם, ובתקופה עולמית.
י. אורות התשובה פ"א - התשובה השכלית היא אותה שכבר רכשה לה את הטבעית והאמונית, שכבר באה למדרגה העליונה, אשר לא רק צער גופני או נפשי ורוחני, ולא רק השפעת המסורת והקבלה, אם מפחד עונש או רושם כל דבר חוק ומשפט הבא מהן אל פנים הנפש, גורמים הם את התשובה, כי-אם הכרה ברורה, הבאה מהשקפת העולם והחיים השלמה.. תשובה זו, הכלולה מהקודמות, היא מלאה כבר אור אין קץ, היא באה להפך את החטאים כולם לזכויות, מכל השגיאות היא מוציאה לימודים נשגבים, ומכל ההשפלות עליות נהדרות. זאת היא התשובה שעיני כל אליה נשואות. שהיא מוכרחת לבוא ושסופה לבוא.