מה היה עושה בדורנו האוהב הגדול שידע להשכין שלום בישראל, האם היה נסוג אחור ומוותר על האידיאל למען האחדות?
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא, אושפיזין אהרון, סוכות תשפ"ד
א. שמות לב' – ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדלה. ויאמר אהרן אל יחר אף אדני אתה ידעת את העם כי ברע הוא.. וירא משה את העם כי פרע הוא כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם. רש"י – מגולה, נתגלה שמצו וקלונו.
ב. ריה"ל כוזרי א' צז' - אשר להתנצלות יחידי הסגולה שסייעו בעשית הנעבד, אולי היתה כונתם כי יתברר מי הוא החוטא ומי הוא המאמין, למען יהרג החוטא אשר יעבוד לעגל. ואם נחשב להם דבר זה לעוון, אין זה כי אם בגלל הוציאם מן הכח אל הפועל חטא אשר עד הנה היה רק מחשבה צפונה בלב. משך חכמה - כי היו במצרים עובדי עבודה זרה ונתערבו בגויים ולמדו מעשיהם, ונשאר עדיין מעט רע קלוט, והופסק הזוהמא בעמידתם אצל הר סיני (שבת קמו, א), מכל מקום נשאר אצל קצתם נטיה. וכאשר ראה אהרן שכן הוא, חלילה יומשך הדבר ויתגלה מעט מעט ה"שורש פורה ראש ולענה". על כן התחכם לעשות עגל ולהוציא מכח אל הפועל כדי שיצאו כל הניצוצים הרעים ויודע מה אתם.
ג. אבות א' יב' - הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.
ד. שיחות הרצי"ה ויקרא עמ' 30 - קיימות בברכות המצוות מלות קישור: "אשר קדשנו במצוותיו וצונו". זהו הנוסח בכל ברכות המצוות. אמנם בברכת כהנים יש נוסח קצת שונה: "אשר קדשנו בקדושתו של אהרון וצונו", ולא מוזכרת קדושת המצוות. אלא שבפרקי אבות מוגדרת אישיותו של אהרון: "הוי מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". לא נאמר: אוהב את הבריות כדי לקרבן לתורה. זאת אהבה מזוייפת. לאהבת הבריות יש ערך עצמי, ומזה נמשך קירוב לתורה. באלו בריות מדובר? ודאי ברחוקות מן התורה, שהרי אותן יש לקרב, וגם אותן יש מצוה לאהוב. "תמיך ואוריך לאיש חסידך". החסידות של אהרון הכהן אינה התנהגות חיצונית בעלמא, או סתם מידה טובה. אהבתו את כלל ישראל היא מציאות עובדתית מהותית נשמתית. "הוי מתלמידיו של אהרון... אוהב את הבריות" נמשך מהמציאות הא-לוהית של "אשר קדשנו בקדושתו של אהרון". כשם שאנו למדים מן האש שבמזבח את היחס לכל מלאכה, כך אנו לומדים מאהרון את היחס לכל כלל ישראל, ואת האהבה אף לרחוקים. ובכך אנו חוזרים לדברי המהר"ל שאהבת ד' את עם ישראל היא "אהבה שאינה תלויה בדבר", שאינה תלויה במעשים טובים שישראל עושים. היא שייכת לעצם מציאות "עם זו יצרתי לי".
ה. אורות ישראל ד' א' - אהבת ישראל והעבודה של הסניגוריא על הכלל ועל הפרטים איננה רק עבודה הרגשית לבדה, כי אם מקצע גדול בתורה, וחכמה עמוקה ורחבה, רבת הענפים, שכולם צומחים ויונקים מלשד טל אור תורת חסד.
ו. קובץ א' קצג' - בעת שקיטת הרוחות, מנהיג הרגש הישר לבדו ג"כ את העולם. לא כן הוא בשעת מלחמה, בעת תסיסת הרוחות, אז צריכים עצה וגבורה. לפעמים התמימות של הרגש נלקית ע"י ההתחכמות של העצה, אבל כל זה כדאי הוא בשביל תחבולת המלחמה, מלחמת ד'. ובטוח הוא הדבר שסוף כל סוף ישוב כל מה שהוא נאבד, ויוחק יפה כל אשר נתטשטש, מפני ההמיה הרבה של טרדת הקרב.
ז. אורות הקודש ג' חסידות כג' - חסד של אברהם הוא כולל את כל באי עולם, וחסד של אהרן הוא מרוכז בישראל, ומי שמתדבק במדת החסד לאמתו, באור תורה, צריך שיחבר את שני ענני הכבוד הללו של אברהם ושל אהרן ביחד, ויאירו עליו שני האורות. ואז יאמר, חביב אדם שנברא בצלם, וחביבים ישראל שנתן להם כלי חמדה. ועל ידי האיכות שבחסד אהרן תתעלה הכמות של חסד של אברהם, והיא גם כן תאיר באור האיכות, כאשר היתה במדת אברהם בעצמו, שהיתה לו בת ובכל שמה, שעל כן הוציא הקדוש ברוך הוא כהונה מאברהם, אתה כהן לעולם, והוא ידע שברכת האדון צריכה תמיד להיות קודמת לברכת העבד, האיכות היא צריכה להיות העטרה של הכמות. ואז יבנה העולם בנין שלם, ביראה ושלום יחד, ויקראו לירושלים כסא ד'.
ח. בראשית יד' - ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לא-ל עליון. ויברכהו ויאמר ברוך אברם לא-ל עליון קנה שמים וארץ. וברוך א-ל עליון אשר מגן צריך בידך ויתן לו מעשר מכל. נדרים לב: - אמר רבי זכריה משום רבי ישמעאל: ביקש הקב"ה להוציא כהונה משם, שנאמר: והוא כהן לא-ל עליון, כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום הוציאה מאברהם, שנאמר: ויברכהו ויאמר ברוך אברם לא-ל עליון קונה שמים וארץ, וברוך א-ל עליון, אמר לו אברהם: וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו? מיד נתנה לאברהם, שנאמר: נאם ה' לאדני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך, ובתריה כתיב: נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק - על דיבורו של מלכי צדק; והיינו דכתיב: והוא כהן לא-ל עליון, הוא כהן - ואין זרעו כהן.
ט. רמב"ם הלכות מלכים פי"א ה"ד - ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי.
י. במדבר יז' - ויהי ממחרת ויבא משה אל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים. הרב שלמה קרליבך – שערי הזמן עמ' 203 – מה היה עושה אהרון הכהן? הוא היה יכול לקחת עץ יבש, ולפעול שיגדל. מדוע? כי הוא מקשר אותו עם 'מעלה'.