האסיף ארבעת המינים והסוכה מבטאים אחדות ישראלית גדולה, אבל איך מתחברים לאחדות הזו שבעים הפרים שכנגד שבעים אומות העולם
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא יום ב' דחג הסוכות תשע"ט
א. דברים טז' יג' – חג הסכת תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך. שמות כג' טז' – וחג האסיף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה. ויקרא רבה ל' - וערבי נחל, אילו ישראל, מה ערבה זו אין בה לא טעם ולא ריח כך הן ישראל יש בהן בני אדם שאין בהן לא תורה ולא מעשים טובים.. אמר הקב"ה יוקשרו כולן אגודה אחת והן מכפרים אילו על אילו.. ילקוט שמעוני אמור תרנא' - ארבעה מינין שבלולב.. ואין אדם יוצא ידי חובתו בהן עד שיהו כולן באגודה אחת. וכן ישראל לא ישובו לארצם עד שיהו כולן באגודה אחת.. תנחומא ניצבים א' - אם נוטל אדם אגודה של קנים שמא יכול לשברם בבת אחת ואלו נוטל אחת אחת אפי' תינוק משברן וכן את מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת.. בראשית מט' - ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. שפת אמת ויחי תרלז' - ע"י שיהיו אגודה אחת לבטל עצמם אל הכלל. וזה סוד יוסף. וז"ש נתתי לך שכם אחד על אחיך פי' שנתן לו בחי' האחדות והתכללות להיות כולם כלולין בו ועי"ז יבוא הגאולה.
ב. סוכה כז: - כל האזרח בישראל ישבו בסכות מלמד שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת. שפת אמת סוכות תרלט' - הד' מינים הם לאגוד ולחבר נפשות בנ"י. כמ"ש במד' יש בהם שיש להם טעם וריח כו'. ועל ידי האגודה זוכין לכנוס לסוכה דכתיב אהבת כלולותיך לכתך אחרי כו'. שאין יכולין לבוא להמשכה זו להיות נמשך אחר הבורא ית'. רק ע"י שמכניסין עצמן בכלל ישראל. ודרשו חכמים כל האזרח כו' כל ישראל ראוין לישב בסוכה אחת. וכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת. לכן בשבת אין צריכין לולב. כי בשבת מתאחד ג"כ נפשות בנ"י כמ"ש דמתאחדין ברזא דאחד.
ג. סוכה נה: - אמר רבי אלעזר הני שבעים פרים כנגד מי, כנגד שבעים אומות. פר יחידי למה, כנגד אומה יחידה. משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו עשו לי סעודה גדולה. ליום אחרון אמר לאוהבו, עשה לי סעודה קטנה, כדי שאהנה ממך.
ד. מורה נבוכים ח"ב פרק מ' – כבר נתבאר היטב כי האדם מדיני בטבע, ושטבעו שיהיה בתוך חבורה, ואינו כשאר בעלי החיים אשר אין לו הכרח להיות בחבורה, ומחמת ריבוי ההרכב במין הזה לפי שהוא מורכב אחרון כפי שידעת, רב ההבדל בין יחידיו, עד שאפשר שלא תמצא שני אחדים תואמים במין ממיני המידות כלל, אלא כמו שתמצא צורתם החיצונית תואמת.. ואין כמו השוני הזה האישי העצום מצוי באף אחד ממיני בעלי החיים, אלא השוני בין אישי כל מין קרוב זה לזה, פרט לאדם שאתה תמצא שני אחדים ממנו כאילו הם משני מינים בכל מידה ומידה, עד שתמצא אכזריות אחד מגעת עד כדי לשחוט צעיר בניו מרוב הכעס, ואחר יחמול על הריגת פשפש או אחד הרמשים ותרך נפשו לכך.. כיון שהיה טבעו מחייב שיהא באישיו השוני הזה, והחברה הכרחית לטבעו, לא יתכן בשום אופן שתצלח חברתו כי אם על ידי מנהיג.. יאזן את פעולותיהם.. וינהיג מעשים ומידות שיעשו אותם כולם כפי נוהג אחיד תמיד, עד שיעלם השוני הטבעי בריבוי התאום המוסכם, ותהיה החברה תקינה. ולפיכך אני אומר, כי התורה ואף על פי שאינה טבעית, יש לה מבוא בענין הטבעי, והיתה מחכמת הבורא בקיום המין הזה.. שנתן בטבעו שיהיה לאישיו כח הנהגה.
ה. שפת אמת ניצבים תרס' - אתם נצבים כו' שכינסם משה בברית קודם מיתתו. זש"ה תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, שהשאיר לנו ירושה זה הכח שיכולין בנ"י להיכנס להיות אגודה אחת. והוא באמת ע"י התורה תורה מורשה קהלת יעקב מורשה. והם בחי' תורה שבכתב ותורה שבע"פ כי לכל ישראל יש חלק מיוחד בתורה לא ראי זה כראי זה הצד השוה שביניהם שהם בני תורה ובכח כללות כל בנ"י הכללים והפרטים התורה נדרשת בהם.. וכ"ב אתוון דאורייתא נבנין בכללות בנ"י ונק' בנין אב. וע"ז כ' ה' עוז לעמו יתן עי"ז יברך אותם בשלום..
ו. אורות ישראל ח' ו' - רבויי הצביונים השונים, שמתחלקים בעמים רבים, כלולים בישראל ביחד, "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל". מתוך כך הם עלולים יותר לפירודים ומחלוקות פנימיים, ומתוך כך יכולים להיות לעולם עם לבדד מבלי להתערב בין העמים, באין מחסור כל הנטיות והכשרונות השונים, "כרכא דכולא ביה, ממנו כהניו, ממנו נביאיו, ממנו שריו, ממנו מלכיו, שנאמר ממנו פנה ממנו יתד" וגו'. התורה כולה, שמכללת, בעז עצמיות סגולותיה, ובשווי ארחות חייה, את הכלל כולו ואת כל פרטיו, היא התריס בפני הפירודים. מכל שנויי הדעות והטפוסים, בכמה ענינים רוחנים וחמריים, מופיע על ידה הטוב הכללי, שמאחד את כולם בכללות קיומה של תורה, מלבר הרשעים המוחלטים העוקרים בית ישראל ופורקים עולה העליון ביד רמה, כדאמרה ברוריה למינא: רני עקרה שלא ילדה בנים לגיהנם כותייכו, שרבוי הכחות יפה הוא לאומה בהתאחדם בשורש קיומה בתורה.
ז. עולת ראי"ה א' של' - אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם.. יש טועים שחושבים, שהשלום העולמי לא יבנה כי אם ע"י צביון אחד בדיעות ותכונות, וא"כ כשרואים ת"ח חוקרים בחכמה ודעת תורה, וע"י המחקר מתרבים הצדדים והשיטות, חושבים שבזה הם גורמים למחלוקת והפך השלום. ובאמת אינו כן, כי השלום האמתי אי אפשר שיבוא לעולם כי אם דוקא ע"י הערך של רבוי השלום. הרבוי של השלום הוא, שיתראו כל הצדדים וכל השיטות, ויתבררו איך כולם יש להם מקום, כל אחד לפי ערכו, מקומו וענינו.. שרק ע"י קיבוץ כל החלקים וכל הפרטים, וכל הדעות הנראות שונות, וכל המקצעות החלוקים, דוקא על ידם יראה אור האמת והצדק, ודעת ד' יראתו ואהבתו, ואור תורת אמת. על כן תלמידי חכמים מרבים שלום, כי במה שהם מרחיבים ומבארים ומילדים דברי חכמה חדשים, בפנים מפנים שונים, שיש בהם רבוי וחילוק ענינים, בזה הם מרבים שלום, שנאמר וכל בניך למודי ד'. כי כולם יכירו שכולם גם ההפכים בדרכיהם ושיטותיהם כפי הנראה, המה כולם למודי ד', ובכל אחת מהנה יש צד שתתגלה על ידו ידיעת ד' ואור אמתו.