אחשוורוש הטיף לחרות ליברלית פוסט מודרניסטית בה אין אמת אחת והאדם עושה מה שבא לו, תפיסה שהולידה תרבות של כפיה ואונס
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליב' אדר תשפ"א
א. אסתר א' – והשתיה כדת אין אנס כי כן יסד המלך על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש. מגילה יב. - לעשות כרצון איש ואיש, אמר רבא, לעשות כרצון מרדכי והמן, מרדכי - דכתיב איש יהודי, המן - איש צר ואויב.
ב. אסתר רבה ב' יג' - והשתיה כדת אין אונס, כדת כל מקום ומקום.
ג. אסתר רבה ב' יד' - לעשות כרצון איש ואיש, אמר לו הקדוש ברוך הוא אני איני יוצא מידי בריותי ואתה מבקש לעשות כרצון איש ואיש, בנוהג שבעולם שני בני אדם מבקשים לישא אשה אחת, יכולה היא להנשא לשניהם אלא או לזה או לזה, וכן שתי ספינות שהיו עולות בלימן, אחת מבקשת רוח צפונית ואחת מבקשת רוח דרומית יכולה היא הרוח אחת להנהיג את שתיהן כאחת אלא או לזו או לזו, למחר שני בני אדם באים לפניך בדין איש יהודי ואיש צר ואויב יכול אתה לצאת ידי שניהם אלא שאתה מרומם לזה וצולב לזה.
ד. כוזרי א' א' – פילוסוף: ..אין הא-לוה מכיר אותך ועל אחת כמה וכמה אינו יודע כונתך ומעשיך.. ואם תרצה בדה לך דת..
ה. אסתר רבה ז' יג' - אמר המן לאחשורוש א-להיהם של אלו שונא זמה, העמד להם זונות ועשה להם משתה וגזר עליהם שיבואו כולם ויאכלו וישתו ויעשו כרצונם שנאמר לעשות כרצון איש ואיש.. בראשית ג' - ויאמר הנחש אל האשה.. כי ידע א-להים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כא-להים ידעי טוב ורע.. ויקרא ה' א-להים אל האדם ויאמר לו איכה.. המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת. דעת זקנים מבעלי התוספות - איתא במדרש, אני אומר לתלותך על עץ ועתה יגנז וישמר להמן שיתלה עליו. קרי ביה, המן העץ. חולין קלט: - המן מן התורה מנין? המן העץ.
ו. אסתר א' - ביום השביעי כטוב לב המלך ביין אמר.. להביא את ושתי המלכה לפני המלך בכתר מלכות להראות העמים והשרים את יפיה.. ותמאן המלכה ושתי לבוא בדבר המלך אשר ביד הסריסים ויקצף המלך מאד וחמתו בערה בו.. וישלח ספרים אל כל מדינות המלך.. להיות כל איש שרר בביתו ומדבר כלשון עמו. אסתר ב' - ויפקד המלך פקידים בכל מדינות מלכותו ויקבצו את כל נערה בתולה טובת מראה אל שושן הבירה אל בית הנשים אל יד הגא סריס המלך שמר הנשים.. ותלקח אסתר אל בית המלך.. אסתר ג' - וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כרעים ומשתחוים להמן כי כן צוה לו המלך ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה.. ויבקש המן להשמיד את כל היהודים.. ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד מפזר ומפרד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שנות מכל עם ואת דתי המלך אינם עשים.. אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עשי המלאכה.. ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך. אסתר ד' - כל עבדי המלך ועם מדינות המלך יודעים אשר כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית אשר לא יקרא אחת דתו להמית לבד מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה.. אסתר ה' - וכל זה איננו שוה לי בכל עת אשר אני ראה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך. ותאמר לו זרש אשתו וכל אהביו יעשו עץ גבה חמשים אמה ובבקר אמר למלך ויתלו את מרדכי עליו ובא עם המלך אל המשתה שמח.. אסתר ו' - וישב מרדכי אל שער המלך והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש.. עודם מדברים עמו וסריסי המלך הגיעו ויבהלו להביא את המן אל המשתה אשר עשתה אסתר. אסתר ז' - ותאמר אסתר איש צר ואויב המן הרע הזה והמן נבעת מלפני המלך והמלכה.. ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי וחמת המלך שככה. אסתר ח' - כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב. אסתר ט' - ויכו היהודים בכל איביהם מכת חרב והרג ואבדן ויעשו בשנאיהם כרצונם.
ז. אסתר י' - וישם המלך אחשורוש מס על הארץ ואיי הים.. כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרב אחיו דרש טוב לעמו ודבר שלום לכל זרעו. אבן עזרא - כי אין יכולת באדם לרצות הכל בעבור קנאת האחים.
ח. אסתר ט' - ומאמר אסתר קים דברי הפרים האלה ונכתב בספר. מלבי"ם – על פי מאמרי אסתר אלה וטענותיה שכתבה אל חכמי הדור ההוא, נתקיים דברי הפורים האלה, הסכימו אליה להחזיק בהפורים ולעשותו חק עולם..
ט. אסתר ט' - קימו וקבל וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם ולא יעבור להיות עשים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה. שבת פח. - ויתיצבו בתחתית ההר, אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא, מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם, אם אתם מקבלים התורה, מוטב, ואם לאו, שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב, מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא, אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב קימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקיבלו כבר. עין איה שבת פח. פ"ט סח' - אמר רב אחא בר יעקב, מכאן מודעה רבה לאורייתא. אלמלא היה אור התורה שתול בישראל בבחירה חפשית מיסודה, לא היה התוכן המאיר ומחיה שלה מאוגד בפנימיות עצמיותה של האומה ובמעמקי נפשם של יחידיה, ואז היה הדבר אפשר שהעברת התורה בפועל מצד [הבחירה], תמחק את אותו הרושם של החיים והקודש שהתורה צריכה לעשות בהם. אבל כיון שהעצמיות הישראל[ית] מאוחדת עם התורה ע"פ הכרח כללי של כל היש, אין העברת התורה פועלת כ"א טשטוש חיצוני על מהות האומה, אבל התכונה העצמית הרי היא תמיד נשמרת, כי הכלליות שלה היא למעלה מכל יסוד של בחירה ושל אפשרות של שינוי. והדבר עומד למעלה מכל התגלות פרטית שברצון. אפילו כשמתגלה בפועל ובמעשה בהיפוך, הרי המודעה הרבה כוללת הכל, שאין כל המעשים הנעשים נגד התורה מכוונים כלל לפגע ביסודה, מפני שהיא מ(ו)רוממה [או: מור(ומ)מה] הרבה מכל אפשרות של פגיעה ע"י שום התגלות רצונית. והיא המודעא הרבה העליונה מכל סתמיות של מודעות, שאין כונתה של מודעא זו החלשה לקיום קבלת התורה, כי אם התגלות עליונה ש(ב)כל מה שאפשר להיות עובר ע"י יצרי לבב האדם מהעברתה של תורה, אינו משנה כלל את תכונתו של הרצון הפנימי העצמי של ישראל, העומד למעלה מכל חירות וחופש בחיריים, מודעה רבה לאורייתא.