כשרון ההשתחררות הישראלית מכל שעבוד מכל מצר מכל המצבים שנראים כדרך ללא מוצא במהלך ההסטוריה גנוז במצת לחם עוני
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכז' אדר ב' תשפ"ב
א. דברים טז' – שמור את חדש האביב ועשית פסח לד' א-להיך.. לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. רש"י - לחם עני - לחם שמזכיר את העוני שנתענו במצרים. למען תזכור - על ידי אכילת הפסח והמצה, את יום צאתך.
ב. הגדה של פסח – הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים, כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי ויפסח. השתא הכא, לשנה הבאה בארעא דישראל. השתא הכא עבדי, לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין.
ג. תהלים קיח' - מן המצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה.
ד. קובץ ה' תשיג'- תשיד' - קטני אמנה הם הטפשים שבעולם, כי על מי נופלת היא האמונה, על פליאות טוב גדולת אור אין סוף, ומה יסכן לאדם לתן גבול וקצב, לאמר עד כאן יאמין ולא יותר. על כן כל יסוד החיים הרוחניים וגבורתם העליונה, תלוי בכח אמונה שאין לה סוף ותכלית כלל, אמונה במקור יסוד מקור הכל, באין מדה וקצבה.. אמונה בלא מצרים זאת, נחלת ישראל היא, שהתחילו להבליטה ביציאת מצרים, והרשימוה במזג חייהם בשעת חפזון. וחוזר כח עליון זה ומאיר בכל מועד חג הפסח, ע"י מיכלא דאסוותא, מיכלא דמהימנותא, אכילת מצה, המעוטרת בהשבתת חמץ וביעורו. אין יד לכל שפיטה וכל הגבלה שכלית, שכבר נתקדרה ע"י הרוח העכור של כל נברא, ואין מקום גם לחימוץ הכשר תמיד ומשובח. אשרי דיין שמחמיץ את דינו, כי הדבר היסודי המחיה הכל עולה למעלה מכל דין ומשפט, כ"א הכל מאיר בבת אחת בשטף אור גדול של מורא גדול - זו גילוי שכינה.
ה. קובץ ה' קו' - קדושת הפסח מרשימה את עומק הטבעיות של האמונה הא-להית, מראשיתה, וכל סעיפיה, שהם כל התורה כולה, וכי כל הניגוד והכבדות שכל העולם פוגע בה איננו כי אם מפני השאור שבעיסה הראשונה, חטא האדם בכללו.
והעולם הולך ושואף לתיקון מוחלט, שאז יוכר מהי הטבעיות המוחלטה של האדם, יוכר העושר שבעוני, יוכר איך כל רשמי החוץ אינם אלא מדלדלים את התוכן הפנימי, והשארתי בך עם עני ודל, וחסו בשם ד'.
וכשהעושר שבעוני מושרש הוא יפה, אז אין כל עושר מזיקו, כי אם מוסיף הוא עליו את עושר העוני, את העשירות הפנימית העצמית, שאל זה עורג כל העולם באמת לאמתו, אלא שאיננו מכיר עוד את עצמו, וחושב הוא שישקיט את צמאונו בעושר ברכוש קנוי, והוא לוחם, ומתמלא איבה, קנאה וזעם, יראה ופחד חיצוני, המרושש את החיים ומאבד את טוב העולם.
וכל זה בא מפני שאין בו כח להכיר את פנימיותו, ואת עצמת רצונו בעומק פשטות עושר טבעיותו, שהיא עושר העוני, הכולל בקרבו את כל מיני העשירות שבעולם.
הטבעיות הפשוטה של ההשתאבות הא-להית, הכוללת את כל ההרגשה, את כל החיים, את כל המפעל ואת כל השכלול, המזרזת את הכל להגדיל מעשים, ולשכלל עולם בגשמיותו ורוחניותו, מתוך דחיפה פנימית של שלום והשקט, המכוננת סדר חיים, אישיים וקיבוציים, מראש מקדם, בזוהר של שכל ושל מטרה מהוגנה וקבועה, המקדשת את החיים מראשית יצירתם, המרבה נשמות פועלות בשביל הגודל המוכר ומסויים, שאין בו שום סמיות עינים, כי אם בהירות ועצמה, ברירות וצלילות הדעת, תגבורת כח של תיקון עולם ותיקון עולמים, הכברת טוב והוספת פאר ועונג מרגע לרגע, פתיחת מעינות מלאות חיים והוד אהבה מלאה, רעננה וקדושה, ומילוי מפעל, מעשה ועבודה מתוך שמחה, עדינות, תפארת וזיו משוכלל ומתעלה. יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת.
ו. קובץ ה' קז' - בעליות הרוח הדבר יותר ניכר מבכל התעלות, שהיניקה הלשדית הולכת תמיד מהיסוד היותר פשוט, ועם כל ההרחקות המופלגות שמתרחק הרוח על ידי הסעיפים הרבים של המון החידושים, צריך שידע, שהאמת המחיה, המעמדת את האדם על רגליו, תהיה משפעת עליו את שפעה רק באופן שתמיד יהיה קרוב אל המעין הראשון.
וההתחלות הפשוטות, המוטבעות בשכל וברגש היותר ישר ויותר פשוט, יהיו תמיד מחוזרים אצלו, בבינת לבבו, בציוריו ורעיונו.
וכל מה שיגביה מעופו יותר, וכל מה שיהיה המקור החידושי יותר מפכה פלגים יבלי מים חדשים, מיום ליום ומשעה לשעה, כה תרבה אחיזתו המקורית ביסודי הפשטיות הראשונה, שהיא הבסיס היסודי לכל מעוף עליון, והקטנות והגדלות מחברות ביחד.
בפסח באים אנו לגודל זה.
אנו רואים את עצמנו ביותר בירור כאילו אז יצאנו ממצרים, כאילו אז הננו מחדש נולדים, כאילו בפעם הראשונה הננו שואלים את משה רבינו, על אמרו אלהי אבותיכם נראה אלי, מה שמו, והוא משיב לנו את התשובה המקורית, שלעד ולעולמי עולמים לא תתם ולא תסוף מלחשוף לנו את אוצרות גניזותיה, סתריה וגילויה, עמקי שירותיה והרחבת פשטותה, אהיה אשר אהיה. ד' א-להי אבותיכם, א-להי אברהם א-להי יצחק וא-להי יעקב שלחני אליכם, זה שמי לעולם וזה זכרי לדור ודור.