ליל הסדר הוא זמן של החבורה המשפחתית אז איך מצפים אנו לגילוי שכינה בלבבות שבא בדרך כלל על ידי התבודדות והתכנסות
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לט' ניסן תשפ"ד
א. דברים כו' – והיה כי תבוא אל הארץ.. ולקחת מראשית כל פרי האדמה.. ולקח הכהן הטנא מידך.. וענית ואמרת.. ארמי אבד אבי.. וירעו אתנו המצרים ויענונו.. ויוצאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרע נטויה ובמורא גדל ובאותות ובמפתים. אונקלוס - ובחזונא רבא. חזקוני - כדכתיב המסות הגדולות אשר ראו עיניך וגו'. אור החיים - רמז לג' דברים שבאמצעותם ניצול אדם מיצר הרע כאומרם ז"ל (מנחות מ"ג ב).. כנגד תפילין בזרועו אמר ובזרוע נטויה.. ואמר ובמורא גדול כנגד תפילין של ראש, וכנגד ציצית אמר ובאותות כי מצות ציצית הוא סימן לנו שאנו עבדי הקב"ה.
ב. רמב"ם הל' חמץ ומצה – נוסח ההגדה של פסח - ובמורא גדול, זו גלוי שכינה, כמו שנאמר (דברים ד') או הנסה א-להים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי.. ובמוראים גדולים ככל אשר עשה לכם ה' א-להיכם במצרים לעיניך.
ג. רמב"ם הל' יסודי התורה ז' ד' - כל הנביאים אין מתנבאין בכל עת שירצו אלא מכוונים דעתם ויושבים שמחים וטובי לב ומתבודדים, שאין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות אלא מתוך שמחה, לפיכך בני הנביאים לפניהם נבל ותוף וחליל וכנור והם מבקשים הנבואה וזהו שנאמר והמה מתנבאים, כלומר מהלכין בדרך הנבואה עד שינבאו.
ד. אוה"ק ג' פרישות ד' – האדם שנשמתו מאירה בקרבו, מוכרח הוא להתבודד הרבה, החברה התדירית של אנשים אחרים.. מעממת את אורה הבהיר של נשמתו העליונה, ומתוך כך פעולתו החשובה מתמעטת..
ה. הגדה של פסח - מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות.. שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין בין מסובין והלילה הזה כולנו מסובין. עבדים היינו לפרעה במצרים.. ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו זקנים כולנו יודעים את התורה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים, וכל המאריך ביציאת מצרים הרי זה משובח. מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבה ורבי טרפון שהיו מסובין בבני ברק והיו מספרין ביציאת מצרים כל אותו הלילה עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן קרית שמע של שחרית.. רשע מה הוא אומר: מה העבודה הזאת לכם, לכם ולא לו, ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר.
ו. יבמות סג: - ת"ר: ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל, מלמד שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל.
ז. אוה"ק ג' פרישות ב' - יש שעות שאדם חש שנכנס רוחו כולו בקרבו פנימה, מאד הוא מרוכז אז בעצמיותו, העולם החיצוני איננו פועל עליו מאומה, הוא קשור בעומק ההתבודדות הפנימית.. וכמו שהדבר נוהג באיש יחידי, נוהג הדבר באומה בשלמותה.. עת הבנין, ההולכת כעת להתגלות, טרופה היא.. כעת העבודה דרושה להחיות הרבה את רוח ישראל פנימה, להשתמש בכל הכוחות, בין הפנימיים בין החיצוניים, לצורך ריכוז הרוח..
ח. מאור ושמש כי תצא - ואולם לא זו הדרך העיקרי בעבודת השם יתברך; רק העיקר והיתד שהכל תלוי בו.. - הִמָּצֵא תִּמָּצֵא על ידי אהבת חברים ודיבוק חברים והתקרבות לצדיקי הדור.. והגם, כי ידמה בנפשו אשר בעת התבודדותו יעורר לבבו יותר לשוב בתשובה, ולהדבק בה' מאשר יהיה בחברת אוהבים וחברים מקשיבים, כי על ידי חברת בני אדם יפרד מדביקותו - עם כל זה יותר ראוי ונכון להחזיק במעוז אהבת חברים ולקרב אותם לדרך ה', כי על ידי זה יוכל להמשיך הארה לאורך ימים.. ובהתבודדות אינו פועל כי אם לשעתו.
ט. אוה"ק ג' פרישות ו' - שתיקה והתבודדות פנימית - יתרון השתיקה ורוח הקודש המתחבר על ידה, בא מתוך ההתפרצות הפנימית, שבאה מתוך מעין הנשמה, שדורש להתפשטותו והרחבתו מגרש גדול מבלי מעיק, וחמורה היא ההתבודדות הפנימית מאד, ודורשת היא שגשוגה בלא שום הפרעה בעולם. אז יוצרת היא את ערכיה וגווניה מכחה התוכי הפנימי, ואור הרוחני, פאר החיים וגבורתם היסודית מתגברים והולכים, והדיבור הבא אז הרי הוא מפריע בכחו הבניני בנטילתו מהישן, ממה שכבר מטושטש ומאופל, מוגבל ומצומצם, ונותן על הזרם המעיני, השוקק לחידוש וטריות חדשות. ודוגמת השתיקה הדבורית, לעומת המחשבה, יש גם כן דומיה מחשבתית, כשבא תורה של המחשבה היותר נעלמה, היותר פאורה ועליונה. והולכים הם הדברים במדרגות זו למעלה מזו. המצה, היא משתקת את כל שאון חיצוני, כל תנועה והתגבהות במערכת החיים, מאלמת את הזרמים החיצונים. ובא זה בהתאמה לגילוי שכינה, ומורא גדול, לעומק רז הדומיה, ומתבטא הוא בקול אדיר, שהדומיה מתאחזת בו, כזיתא פסחא והלילא פקע איגרא.
י. פסחים פה: - והאמר רב משום רבי חייא: כזיתא פסחא והלילא פקע איגרא. רש"י - חבורות גדולות היו נמנין עד שלא היה הפסח מגיע לכל אחד כי אם כזית מן הפסח. והלילא פקע איגרא - לקול המולת ההמון מההלל דומין כאילו הגגין מתבקעים שהיו אומרים ההלל על הפסח.
יא. עולת ראי"ה א' – הבכור והמעשר והפסח – היחש של הקדושה מתפצל בחיים המסודרים, מצד הטבע התולדתי, שמתבטא בקדושת הבכור, הקדוש מרחם, ומצד קדושת הדברים הקנויים, ומתבטא במעשר, ומצד הערכים הקבוציים הלאומיים הכוללים את הכלל כולו, ומתבטא בפסח.
יב. עולת ראי"ה ב' – סימני ההגדה – קדש - "כי חלק ד' עמו, יעקב חבל נחלתו". והנחלה היא נחלת אמת.. על כן יש בכחה לתן כח חיים פרטיים לכל אחד ואחד מישראל, עד שכל ציור פרטי שבכל נפש יחידה היא מוסיפה בו אור וחיי עולם לה ולדורותיה, עד שיש ביד כל אחד מישראל לתן כח קדושה מצדו אל היום, לקדש את היום.. וזהו כח החירות, היציאה מבית עבדים, שכל הפרטים שבכל אומה ולשון אי אפשר להם שיהיו נכללים בהמוסר הרוחני של עמם אלא אם יהיו עבדי הכלל, כלומר רק מושפעים ונפעלים ממנו, אבל אי אפשר כלל להם מצד פרטיותם לשאוב ציורי אמת, הראויים להיות עומדים וקימים ופועלים, ממקור הכללי שלהם, באורח חירות של אמת מוחלטת, מה שאין כן ישראל זרע אמת.. הקדושה של ישראל, דקדשינהו לזמנים, נאמר לכל יחיד ויחיד שבישראל להכיר את ערך פעולתו.. קדש.