פסח – אכילת מצה

דף מקורות - פסח – אכילת מצה

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לב' ניסן תשע"ז
א.    שו"ע תסא' ד'- יוצא אדם במצה שרויה והוא שלא נימוחה; אבל אם בשלה, אינו יוצא בה. משנה ברורה - אפילו אם יש בכל פתיתה כזית וגם יש עדיין תואר לחם עליה לפי שאחר הבישול נתבטל ממנה טעם מצה. שער הציון - דאי אין בהן כזית הלא מבואר לעיל בסימן קס"ח דאין שם לחם עלה כלל, ולמה להו להרי"ף והרמב"ם לומר הטעם משום דטעם מצה בעינן וליכא.

ב.     שו"ע תעה' ג' - בלע מצה, יצא; אבל אם בלע מרור, לא יצא דטעם מרור בעינן וליכא. ואפילו אם בלע מצה ומרור כאחד, ידי מצה יצא, ידי מרור לא יצא. ואם כרכם בסיב, ובלעו, אף ידי מצה לא יצא לפי שאין דרך אכילה בכך. מ"ב - בלע מצה יצא בדיעבד דגם זה מיקרי אכילה, אף על פי שלא לעסה ולא הרגיש טעם מצה ואע"ג דלעיל.. פסקינן דאין יוצאין במבושל ומשום דנתבטל טעם מצה אלמא צריך טעם מצה, י"ל דהתם גרע משום דהפת בעצמה אבדה טעם מצה אבל הכא יש בה טעם אלא שהוא לא הרגיש הטעם בפיו ומ"מ כ"ז בדיעבד אבל לכתחלה יש ללעוס אותה עד שירגיש הטעם בפיו.

ג.     הליכות שלמה פסח פ"ט הערה פג' - ..אין לו לדחוס בפיו ולאכול בחפזון בלתי רגיל, ובפרט באכילת ב' הכזיתים בבת אחת, כי במצות שלנו העשויות כרקיקין קשים, אין זו צורת אכילה, ולכן הדרך הראויה היא שיאכל כשיעור הראוי ברציפות מתוך מהירות רגילה ותו לא. והוסיף רבנו דהמעמיד כנגד עיניו שעון, וכל מעייניו נתונים לתזוזת המחוגים, הנסיון מעיד שמרוב ריכוז ותשומת הלב לשיעור הזמן, קורה הדבר שיפסיד גוף הכוונה לשם מצות אכילת מצה ולכן אין לנו לחפש דרכים כאלו אלא לקיים המצוה כדרך בני אדם..

ד.     שו"ע קסז' - יברך: המוציא לחם מן הארץ. שו"ע תרלט' - אכילה בסוכה בליל יום טוב הראשון, חובה; אפי' אכל  כזית פת יצא י"ח; מכאן ואילך רשות.. כדין אכילת מצה בפסח. שו"ע תרמג' – בשאר הימים.. ונוהגים לברך על הסוכה אחר ברכת המוציא.. משנה ברורה - כדי שיתחיל בסעודה דעל ידה הוא עיקר חיוב הסוכה ואח"כ יברך.. שו"ע תעה' - ..ויקח המצות כסדר שהניחם, הפרוסה בין שתי השלימות, ויאחזם בידו ויברך המוציא ועל אכילת מצה..

ה.    הגדה של פסח – מצה זו שאנו אוכלים על שום מה? על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ, עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה, וגאלם..

ו.      זוהר שמות קפג: - כד נפקו ישראל ממצרים לא הוי ידעי עקרא ורזא דמהימנותא אמר קב"ה יטעמון ישראל אסוותא, ועד דייכלון אסוותא דא, לא אתחזי להון מיכלא אחרא, כיון דאכלו מצה דאיהי אסוותא למיעל ולמנדע ברזא דמהימנותא, אמר קב"ה, מכאן ולהלאה אתחזי לון חמץ, וייכלון ליה, דהא לא יכיל לנזקא לון..

ז.     תפארת שלמה, פסח - המצה היא נקיה, בלי שום תערובות טוב ורע כלל, ואיננה צריכה ברור כלל, לכך נאמר בזוהר הקדוש כי המצה היא מיכלא דאסוותא שהוא הטוב של הנפש, והיא מיכלא דמהמנותא.. כאשר באו המלאכים אצל א"א ע"ה.. ובא לתת לפניהם לאכול.. נתן לפניהם רק בחינת הטוב, ובירר כל התערובות של המאכלים האלו.. אבל אצל לוט שלא היה כוחו גדול.. לא יכלו לאכול.. רק המצות להיותם.. הטוב לבד..

ח.    אורות הקודש ג' לה' – הבחירה במילואה לישראל היא נתונה.. עדיין אין חרות אמיתית בעולם.. ישראל נתנשאו לחירות ביציאת מצרים.. המצה היא לחם עוני ולחם חירות. באותו הזמן שנגלה עלינו מלך מלכי המלכים וגאלנו גאולת עולמים, נוצרה בנשמתנו תכונת החופש, חירות הרצון, המוכשר לשעבוד מלכות שמים בצורתו האידיאלית. ורז עולם הוא שיש בסגולת המצה, ליתן כח חופשי בחירות הקודש. וכשהוא בא בפרק זה, שהנשמה הכללית והאישית שבה עוד הפעם להתחדש, כל נקודה ונקודה מעצמיות חייה אין שיעור לערכה. החמץ עושה כח צביוני מיוחד משולל כבר החופש הגמור. והאוכל חמץ בזה הפרק של התחדשות נשמתו ונשמת כנסת ישראל, נוטל הוא חייו מהעולם, הכרת תכרת הנפש ההוא. והמצה היא נהמא דאסותא, רפואת הנשמה המשוחררת, חירות עליון, בגאולה שלמה.

ט.    אורות הקודש ג' רצב' – מה שהתיאבון הפשוט של האכילה עושה אצל בעלי חיים כולם, ואצל בני אדם בינונים, להמשיך את האדם לאכול להחזיק את חייו וכחותיו, פועל בצורה אצילית וכח נשגב אצל גדולי הדעה, צדיקים יסודי עולם, החפץ להתאחד עם כל ניצוצי הקודש הטמונים בתוך המאכלים, שהשמחה הנשמתית מתעוררת מהאדם האוכל לעומתם, לקבלם אל תוך נשמתו, להוסיף בהם אור ומדות עולמים, והם בעצמם מוסיפים עז ושמחה בתנועה, גם לפני האכילה. בעת האוכל כבר השמחה מתנוצצת במעמקים, ובאכילה עצמה היא עולה במעלה יותר עליונה, ויאכל בעז וישת וייטב לבו, וייטב לבו בדברי תורה, שהן הן האכילה והשתיה עצמן, לבאי בסוד ד', דידעי מאי דמחוי להו במחוג.

י.      אורות הקודש ג' רצד' - מחשבות עמוקות וחודרות בדבר קדושת האכילה, בצורתה האידיאלית ריאלית, העולה למעלה מכל ערכים מוסריים מוגבלים, שכל כחם הוא רק בההצגה הנפשית של המושג הסוביקטיבי, הוא רק נחלתן של ישראל, הרחוקים מגורלו של עשו, באמרו הלעיטני נא. אשרי העם שככה לו אשרי העם שד' אלוקיו. חטא הארץ, שאין טעם עצו ופריו שוים, הוא הגורם לכל השינויים של הדרגות, שיהיו באופן מנוגד זה מזה, ובעולם המוסרי והחברותי הוא היסוד לשינויי הדעות שבין האנשים שתפקיד חייהם הוא הרוחניות, המדע, האמונה, התורה והמוסר העליון, ובין האנשים, שהממשלה וההנהגה הוא גורלם, הנדיבים הגבורים המלכים, וכל ההמון כולו. אכילת הצדיקים, המרימה את יסוד החיים הכמוס שבכח הארץ, היא מחזירה את הארץ לתפקידה, והדרגות מתחילות לקבל צורה הדדית, שתהיה מוכנת להתחברות האופיים של המעשיים והרוחניים בכל יסודי החיים.